אולי עוד קיץ: כך ייראה הכדורגל הבינלאומי בשנה הקרובה

יום שישי בערב, ה-12.6.2020. לכאורה, אין יום נוח ממנו בשבוע, להתרחב על הספה (השלם את הקלישאה), יחד עם מאות מיליונים ברחבי העולם, ולצפות בהתרגשות שיא בבעיטת הפתיחה של היורו בין איטליה לטורקיה מהאולימפיקו ברומא. זה כבר לא יקרה הקיץ. במקום, לוח השידורים התמלא בהופנהיים נגד לייפציג, גרנאדה מול חטאפה, הדרבי של ולנסיה או חצי גמר הגביע האיטלקי. גם למכרסמי כדורגל אירופי מדופלמים, מדובר בנחמת עניים.

בסוף השבוע הקרוב נציין את שובה של הליגה הספרדית מהפגרה הארוכה בהיסטוריה. בשבוע שלאחר מכן הפרמיירליג והסריה A יתעוררו משנת הקורונה שלהן. לא כל כך משנה מה יקרה שם, דבר אחד כבר בטוח: דחיית היורו לקיץ הבא, שהכשירה למעשה את סיום הליגות האירופיות (מינוס צרפת, הולנד ויתר משביתות השמחה) הוא הסמן הימני של קיץ דכאוני ומוזר עבור חובבי המשחק. גם אם כבר התחלנו להתרגל לעולם ללא קהל, התחושה שפספסנו קיץ מרגש של טורניר גדול לא ממש מרפה.

בשיא משבר הקורונה לא היתה אפשרות אחרת. הדחייה של אליפות אירופה היתה הצעד הקשה ביותר, אך גם הנכון ביותר שהיה צריך נשיא אופ"א, אלכסנדר צ'פרין, לקחת בארבע שנות כהונה. "זה היה אפילו גרוע יותר מלהתעורר באמצע הלילה. לא יכולתי להרדם עד 4 בבוקר. כמה שעות לאחר מכן כבר קיבלתי את ההחלטה לדחות את היורו", סיפר צ'פרין על הרגעים הדרמטיים של ה-17 במרץ בראיון לגרדיאן.

כמעט שכחנו שהיורו אמור היה להיות החגיגה הפן אירופית הגדולה בכל הזמנים שנבראה במיוחד לציון 60 שנה לתחרות הראשונה. 12 ערים מ-12 מדינות שונות היו אמורות לקחת פיקוד על הקרנבל. אותו רעיון גרנדיוזי ומעורר מחלוקת שרקח בזמנו נשיא אופ"א הקודם, מישל פלטיני, קיבל בעיטה רצינית לפרצוף עם כניסת הווירוס לחיינו. במקום זאת, 2020 תזכר כשנה של סגירת גבולות, קרקוע מטוסים וכלי תחבורה אחרים, ביבשת חשדנית כפי שלא היתה מאז מלחמת העולם השניה ואיחוד אירופי מפולג. כל מנהיג מדינה הישר בעינו יעשה. כדורגל בינלאומי? אולי ב-2021.

כל זה עוד עשוי להתקיים בקיץ הבא, בהנחה שהווירוס יעלם, הליגות יושלמו כסדרן והמפעלים האירופים ישובו לפעילות רגילה. אבל גם אז, לא בטוח שזה יהיה אותו יורו עליו חלם פלטיני. נכון לרגע זה, עדיין לא אושרו כל 12 הערים את אירוח היורו שנדחה לקיץ הבא. בחודש שעבר הוציאה אופ"א הודעת דחייה נוספת של הדיון בוועד הפועל (הגוף הבכיר שמקבל את ההחלטות בארגון) מה-25 במאי ל-17 ביוני.

העילה לכך היא עיכוב של אישורים לאירוח. צ'פרין כבר הזכיר בראיון בצרפת כי ישנן 2-3 ערים שעלולות להסיר את עצמן מהטורניר. הסיבות לכך יכולות להיות פוליטיות, לוגיסטיות או כלכליות. קופנהאגן למשל כבר הסכימה לקבל על עצמה את אירוח שלושת משחקי הבתים ושמינית הגמר, אך בגלל התנגשות עם הטור דה פראנס (ייצא בקיץ הבא מקופנהאגן) כלל לא בטוח שאופ"א תאשרר את בקשתה. במדינות אחרות כלל לא ברור האם הממשלה תאשר הכנסת קהל ב-2021 ואם כן, אז מתי ובאיזה אופן.

במקרה שבו עיר אחת או יותר תיפול, אופ"א תעביר את המשחקים לערים אחרות שנותרו במעגל אירוח הטורניר, מה שקרוב לוודאי יגרום למאות אלפי אוהדים שכבר רכשו כרטיסים, להחזיר אותם לארגון. הכאוס הזה קורה כבר עכשיו, שכן אופ"א טרם פרסמה את לוח המשחקים ורק הסכימה לגלות כי משחק הפתיחה יתקיים ב-11 ביוני 2021 ומשחק הגמר ב-11 ליולי. בשעה זו, אם חשבתם לדחות את תאריך הנסיעה שלכם לקיץ הבא, תאלצו להמתין עוד שבוע נוסף כדי לדעת מתי יתקיים כל משחק ומשחק באליפות.

אם נדמה לכם שבעיית המארחות היא הגדולה ביותר, אז טעות בידיכם. כל הכדורגל הבינלאומי נמצא בשיתוק ואין לו תאריך חזרה מדויק. ראשית, המפעלים האירופים אמורים להסתיים באוגוסט עם קביעת שיטה מזורזת להשלמת ליגת האלופות והליגה האירופית, כשנכון לרגע זה לא ברור האם איסטנבול תעמוד ביעד שלה לארח את משחק הגמר. מאחר שמדובר במספר מצומצם מאוד של משחקים, והתחלואה באירופה ממשיכה לרדת בקצב משביע רצון, אין חשש להודעה על ביטול העונה של הצ'מפיונס והאירופית.

המכשול העיקרי יתעורר בעונת 20/21. איך תראה השנה הזאת מבחינת לוח המשחקים האירופי? גם אם המגפה תמשיך לדעוך, פתיחת ליגת האלופות הבאה אמורה להתרחש לקראת סוף אוקטובר, מה שיצריך את אופ"א לקצר משמעותית את תהליך המוקדמות של שני המפעלים וכנראה לא יתקיימו יותר משחקים בשיטת בית חוץ ב-2020, אלא משחק אחד במהלך סוף אוגוסט/תחילת ספטמבר. זו דווקא, יכולה להיות בשורה טובה לכדורגל הישראלי, ויגדיל את הסיכויים של הנציגות שלנו להתקדם לשלב הבתים של האלופות והאירופית.

הדבר יגרור גם ככול הנראה את ביטול ליגת האומות, שאיננה הכרחית בשעת חירום, כאשר משחקים בינלאומיים כנראה יחלו רק בפברואר-מרץ 2021, כולל הפלייאוף על העליה ליורו של נבחרת ישראל. מה שאומר שנכון לרגע זה, 24 הנבחרות שיעפילו ליורו יקיימו 5 או 6 משחקים במקסימום לפני הטורניר עצמו. זו איננה הכנה אידיאלית, רחוק מכך, אבל באקלים האירופי זה כנראה התסריט הכי אופטימי שאפשר לשאוב מכל המצב המתסכל אליו הגענו.

כשנשאל צ'פרין האם היה מהמר על מיליון דולר באשר לפתיחת היורו בקיץ הבא ענה: "כן, הייתי שם את הכסף על כך. אני לא חושב שהווירוס יישאר איתנו לנצח". זה בהחלט הכיוון, אבל הנזקים הספורטיבים הרבים שמולידה המגפה עדיין כאן כדי לצבוט לנו בלב.