אין ספק שהמשחקים האולימפיים בטוקיו האירו פנים למשלחת הישראלית. מי שנדמה היה שחוו את רכבת ההרים הרגשית הקיצונית ביותר הם הג'ודאים הישראלים, שלאחר אכזבות אישיות קשות במהלך התחרויות של כל אחד ואחד מהם, השיגו גאולה אדירה בדמות מדליית הארד בתחרות הקבוצתית. שניים מחברי הנבחרת, פיטר פלצ'יק ושירה ראשוני הגיעו היום (שני) להתארח ב"מגרש פתוח" וסיפקו הצצה לאווירה בימים שחוו בטוקיו.
"יש איזושהי נפילת מתח עכשיו, הרגשתי את זה כבר שם", פתח פלצ'יק, "אני תמיד אומר שכל תחרות גובה ממני מחיר קטן. חלק ממני יוצא ולוקח לי קצת זמן לשחזר את זה. עכשיו אני מרגיש שמשהו גדול התנתק מהנשמה שלי. כאילו השארתי משהו מטוקיו ואני צריך את הזמן הזה להתאושש נפשית".
"בתחרות הקבוצתית לא מספיק לנצח לבד", המשיך הג'ודאי, "צריך לדאוג שכולם ינצחו וזה מה שדחף אותנו. הבאנו לשם רעל שנבע וההחמצה האישית של כל אחד ואחד מאיתנו בתחרות האישית שלו. כל אחד הביא את הערך המוסף שלו, אני סיימתי את היום הזה בלי גרון".
"כל אחד מעכל את החוויה האישית שלו", סיפרה ראשוני מצידה. "זו פעם ראשונה שיש תחרות כזו במשחקים, והצלחנו להשיג מדליה. מה שעברנו בטוקיו זה דבר שאנשים חווים בתקופת זמן מאוד גדולה, ולנו היה זמן לעכל את האכזבה האישית רק כמה ימים".
הג'ודאית הוסיפה על החוויה להתחרות כנבחרת: "ראו שידענו שיש לנו עוד הזדמנות ושלקחנו אותה בשתי ידיים. ברגע שנגמרו התחרויות האישיות וכל אחד חווה את האכזבה שלו, אורן סמדג'ה, שני הרשקו ומשה פונטי לקחו אותנו ועשו לנו שיחה. הלכנו ביחד להישקל, קמנו ביחד, הלכנו ביחד להצטלם עם הטבעות והתחברנו, אני חושבת שראו את זה. לא הרגישו שאין קהל, כי היינו בטירוף. כל פעם שמישהו היה על המזרון היינו איתו, במלוא מובן המילה".
פלצ'יק סיפר על האכזבה מהתחרות האישית: "ההישגים בשנים האחרונות בנו לי את תחושת המסוגלות. השנה האחרונה הייתה מדהימה עבורי וסיימתי בדירוג הראשון בעולם. ידעתי איפה אני רוצה לעמוד בסופו של יום במשחקים האולימפיים ולכן הייתה תחושת הכאב וההחמצה כשסיימתי במקום ה-7. המשפחה והחברים אמרו לי 'אתה בשביעייה הטובה ביותר בעולם' אבל אתה לא מצליח להסתפק בזה. ישבתי עם עצמי והייתי בדיכאון".