עד חודש דצמבר של שנת 1891, ד"ר ג'יימס נייסמית' היה עוד מרצה במכללה לעובדים נוצרים בספרינגפילד, מסצ'וסטס. נייסמית׳ נדרש לחשוב על משחק שישמר את הכושר של שחקני קבוצת הבייסבול של המכללה ומבלי לשים לב, ב-21 בדצמבר הוא המציא ענף ספורט חדש לגמרי שכבש את העולם - משחק הכדורסל. כמו פצצת האטום, ברוס ספרינגסטין, קוקה קולה והקארק פאי, גם הפעם בשורת הכדור הכתום הגיעה מאמריקה והתפשטה בכל רחבי הכדור. כיום, אין כמעט אחד בעולם שלא מזהה את הלוגו של ליגת הכדורסל האמריקאית, ה-NBA. כולם מכירים את קובי בראיינט, מייקל ג'ורדן ומג׳יק ג'ונסון ובכל קצוות תבל תוכלו למצוא אוהדים שרופים של כל קבוצות הליגה. אפילו של מילווקי.
יאניס אנטטוקומפו היווני, לוקה דונציץ׳ הסלובני וניקולה יוקיץ׳ הסרבי ואחרים הפכו לכוכבים הגדולים של הליגה. אבל כעת, אחרי 130 שנים בהן האמריקאים מובילים את הענף, צעד וחצי לפני כולם, נראה שבאירופה סוף סוף הדביקו את הפער. לקראת גמר טורניר הכדורסל של המשחקים האולימפיים בטוקיו 2020 עולה מחדש השאלה המתבקשת ביותר - האם ארה״ב עדיין טובה יותר בכדורסל מכל מדינה אחרת? הליגה הטובה בעולם היא ה-NBA, בכך אין ספק. זה המקום אליו כל שחקן צעיר בעולם שואף להגיע. לכסף הגדול שיש בליגה הטובה בעולם, המעמד והרייטינג אין תחרות עם היורוליג, אבל יש לא מעט קולות שטוענים שרמת הכדורסל והאטרקטיביות שאפשר למצוא באירופה מנצחת את זו של אמריקה הצפונית.
אם בעבר הליגה הייתה שמורה לשחקנים אמריקאים והבלחות שחקנים מיבשות אחרות, היום השחקנים הזרים שמגיעים מהיורוליג, מאוסטרליה ואפילו מאפריקה מככבים ומובילים את הליגה. היורוליג, ליגת הכדורסל השנייה בחשיבותה בעולם, מאבדת בכל שנה כוכבים וכשרונות צעירים לטובת החלום האמריקאי. יותר ויותר שחקנים צעירים מגיעים מאירופה וגם ממדינות עם כדורסל פחות מפותח, לליגה הגדולה בעולם, עוברים באקדמיות והופכים לשחקנים טובים יותר, ובשביל שיהיה מקום לכל הזרים בליגה, יש כאלה לא מעט אמריקאים שעושים את הדרך ההפוכה.
לפי מחקר של אנליסט הכדורסל, דימטרי צ׳וריצ׳יץ׳, שפורסם באתר ״RunRepeat”, שיעור האמריקאיים ביורוליג צמח ב-119% מאז עונת הפתיחה בתחילת המילניום ושיעור האירופאים ירד בקרוב ל-30%. עשרות שחקנים אמריקאים מגיעים בכל שנה ליורוליג, חלקם הגדול, אגב, לא מצליחים לספק את הסחורה ולעמוד בקצב של הליגה הטובה באירופה, שלפעמים מעריכה הגנה טובה וחכמת משחק על פני דאנקים ואתלטיות. כך, לדוגמא, שחקני NBA שהיינו בטוחים שיבלטו באירופה, הפכו במהרה לצל של עצמם.
כמו שניתן לראות בטורניר האולימפי, ועוד לפני כן באליפות העולם ב-2019, ירידת השחקן האמריקאי ועליית השחקן הזר ב-NBA הופכת את הכדורסל העולמי לשוויוני יותר. במחזור הבכורה של הטורניר האולימפי, נבחרת צרפת הצליחה להנחיל לארה״ב את ההפסד הראשון שלה באולימפיאדה מזה 17 שנה. לכוכבים של גרג׳ פופוביץ׳ לא היה מענה הגנתי מול פורנייה, גובר ודה קולו, ובטח שלא מענה התקפי בערב חלש של הכוכבים הגדולים שהחווירו מול הגנת הטריקולור.
מאז ההפסד במשחק הפתיחה, אפשר לראות שיפור ממשחק למשחק אצל ארה"ב, במיוחד במחציות השניות. ארה״ב השלימה ניצחונות מרשימים ברבע הגמר ובחצי הגמר מול ספרד ואוסטרליה החזקות ותגיע במומנטום חיובי גם לגמר. בדיעבד, יכול להיות שההפסד מול צרפת דווקא במשחק עם פחות חשיבות כמו בשלב הבתים, הוא זה שיתדלק את קווין דוראנט וחבורתו אפילו יותר במשחק הגמר על כל הקופה. צרפת, ההגנה הטובה בטורניר, גברה בחצי הגמר על הקבוצה ההתקפית ביותר של הטורניר, סלובניה של לוקה דונצ׳יץ'. אותה סלובניה, שיחקה את הכדורסל המרגש ביותר בטורניר עם שני שחקני NBA בסך הכל.
רגע לפני עוד מפגש קלאסי בין הגנה להתקפה, אירופה ואמריקה, צרפת וארה״ב, חייבים להגיד שהפעם הכל מרגיש קצת שונה ואפילו פחות צפוי. ניצחון של נבחרת צרפת עלול להיות אירוע משנה מציאות, מציאות שבה הדרים טים של ארה״ב, מעצמת הכדורסל, כבר לא כל כך חלומית. ואולי, המציאות כבר מזמן השתנתה לנו מתחת לאף. כשלמעלה ממחצית משחקני חמישיות העונה של ה-NBA בשלוש השנים האחרונות הגיעו מאירופה, זה נשמע הגיוני. הימים בהם כל טורניר אולימפי היה משמש תפאורה לתצוגת הענק של קבוצת החלומות מאמריקה עומדים להסתיים ואם זה לא יקרה בטוקיו, זה יקרה כנראה בפאריס.