וזוהי רק ההתחלה: סיכום עונת הרוקי של דני אבדיה
הפציעה של הישראלי קטעה את השנה הראשונה שלו ב-NBA והקדימה את שלב המסקנות והרשמים. האלמנטים שיצטרך לשמר/לשפר, ואיפה היה נבחר לו היה נערך "דראפט חוזר"?
זה היה לילה לא פשוט לעיכול. בצל הניצחון הדחוק על גולדן סטייט, הקבוצה מהמזרח איבדה את הכישרון הצעיר שלה שבמהלך הרבע השני נחת לא טוב על רגלו ולאחר זמן מה נודע כי הוא סובל משבר שישבית אותו מהמגרשים. זה היה הלילה בו אוהדי שיקגו ראו שחור בעיניים כשמייקל ג'ורדן נפצע במשחקו השלישי בלבד בעונתו השנייה ב-NBA.
ובחזרה כמעט 36 שנה להווה: לא, דני אבדיה לא עלה על הנוסחה איך להפוך לג'ורדן. ולא, אבדיה לא יהפוך לג'ורדן. אבל אבדיה כן יכול ללמוד מהסיפור ומהאופי התחרותי של ג'ורדן, שהצליח להשכיח פציעה מדאיגה מגיל 22 שגרמה לו להחמיץ 64 משחקים ולבולס לחשוש מהמשך הקריירה שלו.
זוהי גם תזכורת עבורנו לכך שפציעות הן חלק בלתי נפרד מהמשחק שאנחנו אוהבים, והתמונות שמתלוות אליהן (קשות ככל שיהיו) לא מצדיקות מסקנות מרחיקות לכת. דני יחזור לחייך ואנחנו נחזור להתרגש ביחד איתו. אחרי שהפכנו את שעון החול שיתרוקן עם תחילת עונתו השנייה של אבדיה, אפשר לסכם את הראשונה. אמריקה גוט טאלנט, פרק אחרון ומוקדם מהצפוי - מתחילים.
הנבואה ניתנה לשוטים
לפני שהמסע של אבדיה בליגת הכדורסל הטובה בעולם יצא לדרך, כולנו דמיינו אותו מקבל תפקיד משמעותי בקבוצה כמו גולדן סטייט או שיקגו. והאמת? קשה לבוא אל עצמנו בטענות. אבדיה עלה על הטיסה לארצות הברית במומנטום שונה לחלוטין מרוב הרוקיז (זכה ב-MVP בישראל בעוד שעונת המכללות בוטלה) ומומחה הדראפט של ESPN, מייק שמיץ, הזהיר כי אבדיה "עשוי להיות השחקן הטוב ביותר שיצא ממחזור הרוקיז הנוכחי".
לצערנו, האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק. בהתחלה התלהבנו מהתגובות של אנשי וושינגטון, שהרגישו כי זכו בלוטו, אבל מהר מאוד הבנו שאבדיה מודל 20/21 הולך להיות שונה בתכלית מהגרסה שהתרגלנו לראות במחוזותינו. לא ציפינו שאבדיה יגיע לוויזארדס, לא ציפינו שה"טיקט" שלו יהיה משחק ההגנה בזמן שבהתקפה יתפלל לכדורים ובוודאי לא ציפינו שהעונה של הישראלי תסתיים על כיסא גלגלים.
המזל לא היה בצד של אבדיה בעונת הבכורה שלו מעבר לים - לא בערב הדראפט (נחת במקום גרוע לרוקי בזמן שגרג פופוביץ' היה מעבר לפינה) ולא בערב האחרון שלו נגד הווריירס. אם נסתכל בצורה רחבה על העונה הזו של אבדיה, בזמן שניקח בחשבון את הציפיות ממנו ואת היסטוריית הפציעות הנקייה שלו, אי אפשר שלא להתאכזב ולהצטער.
בתוך האכזבה צריך לזכור כמה דברים קריטיים, שאיתם אפשר לסגור את עונת הרוקי הזו בטעם טוב. אבדיה הוכיח שהוא שייך ל-NBA ולפרקים מסוימים אף הראה ניצוצות של כוכב אמיתי, עם פוטנציאל שאין להרבה שחקנים בעולם. כששיחק ללא בראדלי ביל/ראסל ווסטברוק העמיד את הממוצעים שציפינו ממנו (קלע בספרות כפולות), מה שאומר שאם היה מוצא את עצמו בקבוצה כמו אוקלהומה סיטי למשל - כולנו היינו מדברים אחרת. הפוטנציאל שם, תנו לו זמן.
נקודות לשימור
1. הקליעה מחוץ לקשת ב-14 המשחקים הראשונים של העונה: עד משחקו השלישי של אבדיה מול מיאמי ב-6 בפברואר, תאמינו או לא, הוא היה אחד הקלעים הטובים ב-NBA. הפורוורד צלף 21 שלשות מתוך 45 הזריקות הראשונות שלו מחוץ לקשת, ומבין כל השחקנים בליגה ששיחקו לפחות 10 משחקים עד אותה נקודת זמן ולקחו למעלה משלוש שלשות למשחק, הוא היה שביעי באחוזים עם 46.7%. לפניו ניתן היה למצוא רק את דזמונד ביין, וויין אלינגטון, ג'ו האריס, סת' קרי, פול ג'ורג' וקנטוויוס קאלדוול פופ.
עוד נגיע לצניחה של אותם אחוזים, אבל בינתיים אפשר להתנחם בעובדה שהבסיס שם. הטכניקה בזריקה של אבדיה נראית טוב ועם מספיק עבודה בקיץ הקרוב - ניתן לצפות לשיפור משמעותי באלמנט הזה שהפך למצרך חובה אצל כמעט כל כדורסלן.
2. היכולת לדחוף את הכדור במתפרצת: כבר היום אפשר לומר שאבדיה הוא אחד השחקנים המהירים ב-NBA ביחס לסייז שלו. מי שעקב אחרי אבדיה בישראל ידע שהוא מסוגל לנצל את המהירות שלו כדי להוריד ריבאונד ולרוץ במעבר, אבל בבירת ארצות הברית קצת יותר הופתעו לגלות זאת.
במעט הפעמים שאבדיה הוביל מתפרצת, הכתבים של הוויזארדס לא הבינו מה נפל להם בין הידיים, ועוד יותר לא הבינו למה סקוט ברוקס לא מורה על אבדיה לעשות את זה בתדירות גבוהה יותר. בגדול, הסיבה לכך הוא ראסל ווסטברוק.
אבדיה הוא אמנם 'פוינט פורוורד', אבל התגית הזו לא באמת נותנת לו יתרון מול ווסטברוק שנחשב לריבאונדר הטוב בהיסטוריה בקרב הגארדים. ברגע שהגובה לא משחק תפקיד וראסל אחראי על רוב הריבאונדים, יותר הגיוני שהוא ידחוף את הכדור קדימה, מה שמותיר לרוב את אבדיה באחת הפינות. לכן, אגב, רוב הפעמים שאבדיה הוביל השנה כדור במתפרצת הגיעו דווקא אחרי חטיפה שלו ולאו דווקא אחרי ריבאונד.
3. ה-ג-נ-ה: אם יש דבר אחד שאתם רוצים לקחת מהכתבה הזו או מעונת הרוקי של אבדיה, קחו את ההגנה. כבר בעונת הבכורה שלו בליגה של הגדולים דני הראה שיש לו הפוטנציאל להפוך בעתיד לאחד השומרים היותר טובים ב-NBA.
לא פעם ראינו את ברוקס מציב את אבדיה מול שחקן ההתקפה הבכיר של היריבה, בין אם זה לברון ג'יימס, לוקה דונצ'יץ', דווין בוקר, זאק לאבין, פסקל סיאקם ועוד, ובכל המקרים הרוקי נתן פייט ראוי. דני כנראה אוהב לראות מולו את השמות הגדולים, כי מבין 15 השחקנים שחסם העונה, אפשר למצוא כמה נוצצים במיוחד: קיירי ארווינג, ג'ואל אמביד, גוראן דראגיץ', קארל אנתוני טאונס, כריס מידלטון, אר ג'יי בארט, דיארון פוקס וברנדון אינגרם.
באחד הדפים שמסקר את וושינגטון פורסמה השבוע טבלה שבחנה מיהם השחקנים בעמדות 1-3 עם ההשפעה ההגנתית הגבוהה בליגה. הנתונים מבוססים על מדד הגנתי מתקדם שנקרא "Defensive Impact", ואבדיה ממוקם במקום ה-16 בכל ה-NBA (הכי צעיר ברשימה), מקום אחד לפני קוואי לנארד ושניים לפני אנדרה איגודלה.
נקודה קטנה לשיפור: עניין העבירות. להימנע מעבירות מיותרות ולא לאפשר לשופטים לשרוק שריקות "זולות". בכל אופן ניתן להעריך שבשנה הבאה אבדיה יקבל קצת יותר כבוד מהשופטים.
4. תנועה ללא כדור: ככל שהעונה התקדמה אבדיה הבין שאם הוא רוצה לתרום למשחק ההתקפה של וושינגטון ועל הדרך למצוא חן בעיני ווסטברוק, רצוי לנוע בלי כדור. כשהוא עשה את זה הוא עשה את זה מצוין ואין סיבה שלא נראה יותר מהלכים כאלה בעונה הבאה.
באשר לווסטברוק, אלו המספרים הסופיים של השניים מהעונה. אבדיה קלע 106 סלי שדה אחרי מסירה, כאשר 48 מהם הגיעו לאחר אסיסט של ראסל. מתוך 20 סלי השדה האחרונים של אבדיה שהגיעו אחרי מסירה, ווסטברוק רשום על 17 מהם (!!), מה שמצביע על שיתוף הפעולה הנהדר של הצמד שרק הולך ומשתפר.
5. האופי: בכל מסיבת עיתונאים של הוויזארדס בה אבדיה מוזכר, אנחנו שומעים על האופי ועל מוסר העבודה שלו, ולשמחתנו - התכונות האלו כבר טבועות בו. ביל סיפר שהוא דיבר עם אבדיה אחרי הפציעה והישראלי שמח כי הם ניצחו את המשחק. בתור אוהד, איך אפשר לא להתחבר לשחקן כזה? וזה מביא אותנו לדיווח החם מהשטח: על פי העיתונאית אווה וואלאס שנכחה בקפיטל וואן ארנה מול גולדן סטייט, הגופיות הפופולריות ביותר ביציעים היו של ביל ואבדיה.
נקודות לשיפור:
1. הקליעה מחוץ לקשת ב-40 המשחקים האחרונים של העונה: אם ההגנות היו שומרות אחרת על אבדיה אחרי 14 המשחקים הראשונים שלו - אפשר היה להבין קצת יותר טוב את הצניחה, אבל זה לא המקרה. גם אם אבדיה היה פותח את העונה עם 60% משלוש הוא היה מקבל את המבטים הפנויים, כי זה היתרון כשיש לצדך שחקנים כמו ווסטברוק וביל שמושכים כל כך הרבה אש. רוב הזריקות של דני העונה היו פנויות, ואם הוא יקלע אותן באחוזים דומים גם בעונה הבאה, נגיד בעדינות שבבירה יהיו קצת פחות סלחניים.
2. יד שמאל: גם אבדיה יודע היטב שהוא יהיה חייב לשפר את השימוש שלו ביד שמאל. כשהוא מחליט לתקוף את הטבעת הוא מסתכל אך ורק ימינה, ובמקרה הזה אפשר לתת למספרים לדבר בעד עצמם. ב-54 משחקים הוא לקח 10 זריקות בלבד ביד שמאל וקלע 4 (כולל שני דאנקים - נגד ניו יורק ואינדיאנה).
3. ריבאונד התקפה: רק 8% מהריבאונדים של אבדיה העונה הגיעו בהתקפה (22 מתוך 262, האחוז הנמוך מבין שחקני הרוטציה בוושינגטון), וביותר מדי פוזשנים נראה שהוא מוותר על הריבאונד מראש לטובת הירידה להגנה. ייתכן שמדובר בהוראה של ברוקס, ואם כן - הוא שוב מפספס את הפוטנציאל של אבדיה. המון פעמים מאמני היריבה הציבו מול דני שומר נמוך ממנו משמעותית, אז אם הוא לא מקבל את הכדורים ב'פוסט', שלפחות יילחם על הכדור החוזר בצבע.
4. אגרסיביות: אחת המילים הפחות מחמיאות שמתארות את עונת הרוקי של אבדיה היא "פאסיביות". עד השינוי בשבועות האחרונים, הפורוורד הצעיר לא שידר את שפת הגוף המצופה משחקן חדש שצריך להוכיח את עצמו. גם במשחקים בהם אבדיה כן נראה יותר אסרטיבי, הוא לא הצליח לשמור על המומנטום לאורך משחק שלם. יציבות תהיה שם המשחק בעתיד.
5. אחד על אחד + שימוש נכון יותר בגוף: לצד הקליעה מחוץ לקשת שעשויה להכריע כמה דקות משחק יקבל בשנים הבאות, אבדיה צריך להתמקד בקיץ הקרוב גם ביכולת האישית שלו עם הכדור. שינוי כיוון, שינוי מהירות, מאחורי הגב, בין הרגליים, 'סטפ בק' והטעיות (עם הכדור או עם הגוף) הם מושגים בסיסיים בכדורסל, ואף אחד מהם עדיין לא בא לידי ביטוי במשחק של אבדיה.
כשדני מוריד את הכדור על הרצפה, כמעט בכל פעם אפשר לדעת מה הוא מתכנן לעשות. את ההפרדה מהשומר שלו הוא יוצר באמצעות החוזק שלו (למעט מהלכים בודדים, כמו השלשה על באם אדבאיו לדוגמא), ואם הוא רוצה להגיע לרמות הגבוהות - הוא יצטרך להוסיף טכניקה לארסנל ההתקפי שלו. דמיינו את אבדיה, 2.06 מ', עושה 'קרוסאובר' מהיר אחד ועולה לזריקה גבוהה מחצי מרחק. הפוטנציאל ממש מתחת לאף שלנו, אבל הדרך עוד ארוכה.
מדד הרוקיז
בכל שבוע מחדש בחודשים האחרונים נתתי למספרים לספר את הסיפור, אבל בגלל שהם לא באמת משקפים את התמונה המלאה ובגלל שזה הטור האחרון לעונה - חשוב להתעכב על השורה התחתונה של כל ההשוואות האלו: למרות המספרים, אם דראפט 2020 היה נערך שוב ממש עכשיו, אבדיה עדיין היה בחירת לוטרי ואולי אפילו בחירת טופ 10.
רוקיז שבוודאות היו נבחרים לפני אבדיה בדראפט החוזר: טייריס הליברטון ועמנואל קוויקלי.
רוקיז שאולי היו נבחרים לפני אבדיה בדראפט החוזר (בהחלט שווה דיון): קול אנתוני, אייזאה סטיוארט, אלכסיי פוקושבסקי וסדיק ביי שהוא חד משמעית שחקן יותר בשל מדני, אך הגיל שלו (22) עלול להשפיע.
רוקיז שאבדיה היה עוקף בדראפט החוזר: אובי טופין ואונייקה אוקונגוו היו מאבדים גובה, והמתנדנדים הם קיליאן הייז ואייזק אוקורו.
ראשי הקבוצות ראו מספיק ניצוצות כדי לבחור את אבדיה באותו מיקום גבוה. סט היכולות שלו ייחודי ומתאים כמו כפפה ליד לכיוון אליו הולך הכדורסל, ועם האופי המבטיח שלו, הבגרות וגילו הצעיר - קשה לדלג לשחקן הבא ברשימה. אם בחודש נובמבר האחרון מקום תשיעי נראה לנו נמוך מדי, היום נדמה שהוא מתאר לא רע את הפונציאל שלו ביחס לשאר הרוקיז.
וכעת, ההשוואה לשאר הרוקיז (למעלה מ-10 משחקים ו-10 דקות למשחק)
הממוצעים של אבדיה העונה: 54 משחקים, 23.3 דקות למשחק, 6.3 נקודות ב-41.7% מהשדה, 31.5% משלוש ו-64.4% מקו העונשין, 4.9 ריבאונדים, 1.2 אסיסטים, 0.6 איבודים, 0.6 חטיפות, 0.3 חסימות ומדד פלוס מינוס של 1.5-.
משחקים עד הפציעה: מדורג 8 (אנתוני אדוורדס ראשון עם 60)
דקות: מדורג 12 (אייזק אוקורו ראשון עם 31.8)
נקודות: מדורג 22 (אנתוני אדוורדס ראשון עם 18.3)
אחוזים מהשדה: מדורג 24 (אונייקה אוקונגוו ראשון עם 62.1%)
אחוזים משלוש: מדורג 26 (דזמונד ביין ראשון עם 46.1%)
אחוזים מהעונשין: מדורג 33 (פייטון פריטצ'רד ראשון עם 89.3%)
ריבאונדים: מדורג 5 (אייזאה סטיוארט ראשון עם 6.5)
אסיסטים: מדורג 26 (לאמלו ראשון עם 6.1)
איבודים: מדורג 31 (לאמלו מוביל עם 2.8)
חטיפות: מדורג 22 (לאמלו ראשון עם 1.6)
חסימות: מדורג 18 (אייזאה סטיוארט ואלכסיי פוקושבסקי ראשונים עם 1.1)
מדד הפלוס מינוס: מדורג 15 (עמנואל קוויקלי ראשון עם 2.6+)
נזכור מעונת הבכורה של אבדיה ב-NBA את ההתרגשות בליל הדראפט, את המשחק הראשון בקדם העונה נגד ברוקלין, את ה"שבת שלום!", את היחסים עם ווסטברוק וביל, את העצבים, את שלשת הקלאץ' בלוס אנג'לס, את הלילות הלבנים ועוד שלל רגעים קטנים כגדולים שבתוך שנת הקורונה הזו גרמו לנו להרגיש באמריקה.
ובנימה אישית, אני אזכור את אותן שעות מדי סופ"ש בהן הייתה לי הזכות לדבר איתכם על השבוע של דני מעבר לים. אז תודה לכל מי שקרא, תמך, הגיב או לא הגיב. תיהנו משאר הטוב שיש ל-NBA להציע ובעוד כמה חודשים נמשיך לרוץ ביחד עם אבדיה.