חצי נובל, חצי פורח: סיכום מחצית העונה של דני אבדיה
האם דני עומד בציפיות? עד כמה ברוקס אשם? ולמה עונת הרוקי של כספי בלבלה את הקהל הישראלי? רשמים מהחלק הראשון של השנה עם מדד הרוקיז, המספרים, הציונים וטופ חמש
בווידאו: מיטב המהלכים של דני אבדיה ב-NBA עד כה
ההפסקה הגיעה בזמן. אחרי שלושה חודשים אינטנסיביים שכללו עליות ומורדות, הרבה אמוציות ומעט שנות שינה, דני אבדיה "נגע בקיר", כמו שאומרים חבריו לשנתון 2001 בישראל. בזמן שהחברים של אבדיה הספיקו לשמור בכל קצוות הארץ, הוא הספיק לשמור על כוכבי הכדורסל הגדולים בעולם, וגם לחוות רכבת הרים אמיתית של רוקי, כזאת שלא הכרנו ונאלצנו ללמוד מקרוב.
בפעם האחרונה שהקהל הישראלי ליווה בכזאת עקביות רוקי ישראלי שנבחר בדראפט, היה זה עומרי כספי בעונת 2009/10. עונה נהדרת מצד אחד, ו"משקרת" מצד שני. בגלל שאבדיה הוא בסך הכול הישראלי השני שהגיע ל-NBA אחרי שנבחר בדראפט, המראה שלנו לעונת הרוקי שלו היא עונת הרוקי של כספי, וכאן הטעות.
כל החסרונות האפשריים שיש לרוקי ב-NBA, ויש המון כאלה, הם חסרונות שלא הכרנו ב-2009. לא הכרנו אותם כי בניגוד לוושינגטון הנוכחית, לסקרמנטו ההיא לא היה שחקן אחד שנבחר לאולסטאר בקריירה (!). כוכב הקבוצה היה טירייק אוונס שנבחר גם כן בדראפט 2009, מה שפתח דלת של הזדמנויות לכספי (שגם היה מבוגר מדני בשנתיים), והקינגס סיימו במקום ה-14 במערב. בואו רק נגיד שאם וושינגטון תסיים 14, לא תשמעו יותר את השם סקוט ברוקס בכותרות.
לעומת כספי, אבדיה מרגיש היטב את כל סוגי כאבי הגדילה, וכאן הסבלנות הישראלית עומדת בפני מבחן. בתור חובבי הכדורסל הישראלי שראו את דני זוכה בשתי אליפויות עתודה עם הנבחרת וקוטף את ה-MVP של ליגת העל, החודשים האחרונים לא היו פשוטים. ולמרות זאת, החובה שלנו היא להיות סבלניים ולהסתכל על התמונה הגדולה.
האם זה אומר שאבדיה והוויזארדס חסינים בפני ביקורות (שליליות וחיוביות) רק בגלל שזהו תחילתו של המסע? חלילה, ולכן אנחנו כאן - כדי לסכם את חצי העונה הראשונה של הרוקי וקבוצתו. נערוך חלוקה של כמה נושאים ונפזר ציונים. יאללה תעודות.
וושינגטון מודל 2020/21: ציון 6
נתחיל עם מבחן התוצאה. כששאלנו בתחילת העונה תשעה כתבים של וושינגטון לאן הוויזארדס יגיעו, התשובה הפופולרית ביותר הייתה "מקום 6-8", כאשר היו כאלה שהסתפקו בטורניר הפליי-אין. אפשר להתווכח על היכולת, ותכף נתווכח, אבל בשורה התחתונה וושינגטון רחוקה שני משחקים מהמקום השמיני ומשחק וחצי מהפליי-אין.
ועכשיו, ליכולת. וושינגטון זו הקבוצה העשירית הכי חלשה בליגה בהתקפה והרביעית הכי חלשה בהגנה. האם יש שינוי משמעותי מהעונה שעברה? לא, אבל אפשר היה לצפות שעם ראסל ווסטברוק + בראדלי ביל בעונת חייו דברים ייראו אחרת. מעבר לכך, ועם כל הכבוד לשמונת הניצחונות ב-11 המשחקים האחרונים, לולא אבדיה - אף ישראלי לא היה רואה משחקים של הוויזארדס מרצונו הטוב והחופשי, אלא אם הוא בקטע של אנטי כדורסל.
סקוט ברוקס: ציון 4
בהמשך ישיר למשפט האחרון, וושינגטון מציגה כדורסל רע שמבוסס על יכולת אישית בלבד וגורם לצופה הישראלי ב-04:00 בבית לתהות: "איפה המאמן בסיפור הזה?". דווקא בעונה בה מאמנים מקבלים יותר הערכה (למשל קווין סניידר, מונטי וויליאמס ותום ת'יבידו), ברוקס מחזק את הסטיגמה שבמקרים מסוימים מאמני NBA הם על תקן בובות.
את העונה הוא פתח על "הגריל", אבל החל מנקודת המפנה שהתחילה את רצף הניצחונות, מעמדו התחזק. בארצות הברית הוא מיד זכה למחמאות על הרצף, כי זה התחיל במשחק בו ברוקס שינה את החמישייה והכניס את גריסון מת'יוז ומו ואגנר. בפועל, השניים לרוב פותחים משחקים ונעלמים מהרגע בו הם יוצאים ברבע הראשון. בקיצור, הגענו למחצית העונה והרוטציות עדיין לא ברורות, הכדורסל מבולגן והשימוש באבדיה? ברשותכם, נרחיב עליו בנפרד.
השימוש של וושינגטון וברוקס באבדיה - ציון 2
צאו מהחשיבה הפרובינציאלית ותתמקדו בכדורסל בבקשה. בשני המקרים, אחרי קריאה של תת הכותרת הזו, אתם צריכים להגיע לאותה מסקנה - השימוש של וושינגטון וברוקס באבדיה כושל. וושינגטון לא עברה סיבוב בפלייאוף מאז 2017 ולא הגיעה לגמר המזרח מאז שנת 1979. כלומר, היא צמאה ל'בינגו' בדראפט שיכניס ווינריות למועדון, ובדראפט האחרון היא זכתה בשחקן עם פוטנציאל כזה. אחד שלאור התחזיות היא בעצמה לא חלמה לבחור בו.
כאמור, כישרון גדול (ומוכח כווינר) נחת לידיים שלה בבחירה התשיעית, ואת הצהלה מאחורי הקלעים אתם בטח זוכרים. זאת הייתה צהלה שאנחנו רגילים לראות כשקבוצות מנחיתות פרנצ'ייז פלייר פוטנציאלי שמהר מאוד מקבל את המושכות והקבוצה מתאימה את עצמה אליו עד כמה שניתן.
במקום זאת, וושינגטון לא עושה שום דבר על הפרקט שמצדיק את הצהלה ההיא של ההנהלה מנובמבר, אבדיה הוא זה שמתאים את עצמו לקבוצה ובדיוק בגלל השימוש התמוה בו דני נראה לפרקים כמו הצל של עצמו על המגרש.
מספיק לפתוח 'יוטיוב' ולראות קליפים של אבדיה בישראל, כדי להבין שהוא שחקן שצריך את הכדור בידיים. כנראה שבוושינגטון לא עשו את זה כי החל מהמשחק הראשון שלו דני הפך ל-'3 אנד D' בהתקפה, ולא נראה שינוי באופק.
עד כמה לא משתמשים בדני נכון? מבין שחקני הרוטציה של ברוקס, רק מת'יוז מקבל פחות מסירות מאבדיה העונה. ככה מפתחים שחקן צעיר שהרגע בחרתם בטופ 10? ככל שהזמן עובר, אגב, התגובות ברשתות מבשרות שבבירת ארה"ב ובשאר העולם מבינים את הטעות המתמשכת של הוויזארדס.
הקליעה של אבדיה - ציון 7
לפני שחווה נפילה באחוזים מחוץ לקשת, אבדיה היה אחד הקלעים הטובים ב-NBA. ב-15 משחקיו הראשונים בליגה של הגדולים דני קלע 21 מ-47 משלוש (45%), וב-15 האחרונים נעצר על 10 מ-40 (25%). אם נערוך השוואה לעונה שעברה, נגלה שהוא שיפר את האחוזים שלו מ-33% ל-36%.
בהנחה שהאחוזים יתיישרו מעט ואבדיה יעלה לאזור ה-40%, הכול טוב, אבל בהנחה שלא - אחד משני הדברים הבאים יקרה: הראשון הוא שהוא יראה הרבה פחות את הכדור ואת המגרש, כי לברוקס שרואה בו כקלע שלשות ושומר לא יהיה יותר מדי מה לעשות איתו, והאופציה השנייה עשויה להיות "ברכה במסווה". אולי ברוקס יבין שאין לו סיבה להעמיד את אבדיה על קשת השלוש, ואז הוא ימצא לו תפקיד אחר בהתקפה וכך יגלה מה הוא מפספס.
על כל פנים, אפילו ברמת המכניקה והביטחון ניתן לראות שיפור בזריקה של אבדיה. השלב הבא: קליעה מכדרור מחצי מרחק (ומחוץ לקשת כמו בשלשה מול באם אדבאיו), סטייל קווין דוראנט. יש לו את הגובה, הוא רואה מולו לעיתים קרובות שומרים נמוכים ואין סיבה שהוא לא ינצל את זה לטובתו.
משחק האחד על אחד - ציון 5
כאן ניתן להיכנס להרבה רזולוציות כמו כדרור, שליטה בגוף וכו', שאת כולן אבדיה צריך לשפר כדי להשאיר חותם בליגה הזו. לא יצא לנו לראות יותר מדי מהלכי אחד על אחד של אבדיה, אבל כשראינו - בהחלט היה מקום לשיפור.
מבין 36 הרוקיז ששיחקו לפחות 15 משחקים העונה, רק שבעה הולכים לקו בממוצע למשחק פחות פעמים מדני. כשהוא מקבל את הכדור הוא לא מרבה לתקוף את הטבעת, ובמקרים בהם הוא כן תוקף את הסל ומצליח לעקוף את השומר שלו, הוא עושה זאת בזכות הנתונים הפיזיים שלו ולא בזכות טכניקה והטעיות.
שפת הגוף - ציון 4
באשמתו או לא באשמתו, לשיפוטכם, אבדיה לא משדר את שפת הגוף שאנחנו מצפים ממנו (כפי שהתרגלנו בעבר) או מכל רוקי שנבחר גבוה בדראפט וצריך להרוויח את מקומו. ה"אש בעיניים" הזאת שכבר דיברנו עליה בהמהלך העונה כמובן מתקשרת באופן ישיר לאחד על אחד, כי ברגע שהאדרנלין לא על מאה, הרבה יותר קל למסור או לזרוק מבחוץ מאשר ללכת חזק לטבעת.
הפליימייקינג והמסירות - ציון 6
גם במשחק ההתקפה הסוליסטי של וושינגטון לצד ווסטברוק וביל, דני (רק 1.3 אסיסטים למשחק) הראה המון פוטנציאל ביכולת שלו לקרוא מצבים ולבצע את הפעולה הנכונה. באחת הפעמים הבודדות שגבוה הגיע לחסום לו ב"פיק אנד רול", הוא שלח מסירה יפהפייה לתומאס בראיינט שהשלים את האלי-הופ.
את המהלכים היפים נשמור לטופ 5 שלנו, אז שימו לב למסירה שלפניכם, שהיא גם האהובה עליי מעונת הרוקי עד כה. לא נוצצת, אבל נכונה, ובעיקר בוגרת. אבדיה פנוי לחלוטין מחוץ לקשת, ובניגוד ל-99% מהשחקנים לגילו שהיו מנצלים את ההזדמנות כדי להוסיף נקודות על הלוח, הוא ביצע את המהלך החכם, זיהה את אלכס לן מול פרד ואן וליט מתחת לסל, ומסר לו לשתי נקודות בטוחות.
ההגנה - ציון 9
זה הזמן להבהיר שהציון מבוסס קודם כל על הציפיות מאבדיה בהשוואה למה שהכרנו ויכולנו לשער שנראה כבר העונה. כלומר, אם רודי גובר ובן סימונס מקבלים ציון 10 בהגנה, אבדיה מן הסתם לא יכול להיות 9. אבל אם נחזור כמה חודשים אחורה וניזכר בסימני השאלה שסבבו את משחק ההגנה של אבדיה (בעיקר בהווה) לקראת הדראפט, צריך להסיר בפני דני את הכובע.
אחרי חצי עונה מעורפלת שהובילה ללא מעט תהיות וחששות, אפשר לומר דבר אחד בבטחה: אבדיה הולך להיות שומר אדיר. נדיר מאוד לראות רוקי שמקבל את האתגר לשמור על הכוכב הכי גדול של הקבוצה השנייה, ונענה לו. דני הוכיח שהוא מסוגל לשמור על עמדות 1-4, אין שומר טוב ממנו בוושינגטון, ואין סיבה שהוא לא ישתפר עוד יותר ויהפוך ל"לוק-דאון דיפנדר" מן המניין.
חצי העונה הראשונה - ציון 7
כדי לסכם את 30 המשחקים הראשונים של אבדיה ב-NBA אנחנו צריכים לשאול את עצמנו שאלה אחת: לנוכח ההזדמנויות שקיבל, דני יכול היה לעשות יותר? אם ניקח בחשבון את העובדה שלא הייתה ליגת קיץ, ולא באמת היה מחנה אימונים, וכן הייתה התפרצות קורונה בוושינגטון - כנראה שלא הרבה.
אבדיה הוכיח שהוא שייך לליגה הזאת והוא הוכיח שיש לו פוטנציאל שקשה להתעלם ממנו. בכל יום שהוא מתאמן/משחק ליד או מול השחקנים הטובים בעולם, הוא משתפר וצובר ניסיון. ברגע שהוא יתחיל לקבל כדורים בהתקפה ויעשה את הסוויץ' הנדרש בראש (ייתכן שיש קשר בין השניים) - הפאזל יתחיל להתחבר.
עניין נוסף שכדאי להתעכב עליו הוא הקהל. יש הבדל עצום בין יד אליהו בימי חמישי או הדרייב אין בקיץ 2019 לקפיטל וואן ארנה ללא אוהדים. אבדיה הוא שחקן של אנרגיות, של המגרש הפתוח, כך שאולי הקהל יהיה זה שיחזיר לו את הטירוף. השבוע מנויי הוויזארדס קיבלו מייל בו נשאלו האם הם מעוניינים לקנות כרטיסים העונה במידה והקהל יחזור במתכונת מצומצמת. עדיין אין החלטה בנושא, אבל נראה שהקהל יחזור לבירה במוקדם ולא במאוחר.
מדד הרוקיז
מחזור 2020 טוב משציפו, ואחת הסיבות לכך הוא הרוקסטאר של הכיתה לאמלו בול. רק אתמול שמענו את הבעלים של שארלוט מייקל ג'ורדן אומר ש"לאמלו עלה על הציפיות", ואפשר להבין אותו. בניגוד לכל הרוקיז השנה ולרוב המוחלט של הרוקיז לאורך השנים - לאמלו הצליח לשנות תרבות שלמה של פרנצ'ייז. לכן אם נשווה אותו לשאר הרוקיז, ביניהם אבדיה כמובן, נעשה להם עוול.
"האיכות של מחזור 2020 נמדדת בעומק שלו", אומרים, אבל עד כמה זה באמת נכון? בין כל 30 השחקנים שנבחרו בסיבוב השני בנובמבר האחרון, רק שלושה משחקים למעלה מ-15 דקות בממוצע למשחק, ורק ארבעה שיחקו למעלה מ-15 משחקים העונה.
אז מה עומד מאחורי האמירה הזו? או מי? כמה שחקנים שהשפיעו מיד על הקבוצות שלהם: עמנואל קוויקלי (בחירה 25) בניו יורק , פייטון פריטצ'רד (בחירה 26) בבוסטון, תאו מאלדון (בחירה 34) באוקלהומה סיטי ודזמונד ביין (בחירה 30) וקסבייר טילמן (בחירה 35) בממפיס. גם ברשימה הזו, חוץ מקוויקלי, אף שחקן לא השפיע על הקבוצה שלו הרבה יותר מאבדיה, אם בכלל.
קל לחיות בבועה הישראלית שלנו שסובבת סביב דני, אבל אם נצא ממנה נגלה שהוא לא היחיד שסובל מכאבי גדילה בין הבחירות הגבוהות. אונייקה אוקונגוו (בחירה 6) מאטלנטה חזר רע מהפציעה והוא מקבל פחות מעשר דקות למשחק, וקיליאן הייז (בחירה 7) מדטרויט שיחק שבעה משחקים עד שנפצע בהם פתח בחמישייה וקלע פחות מחמש נק' למשחק ב-27% מהשדה.
אובי טופין (בחירה 8) מניו יורק סומן כמועמד מוביל לתואר רוקי העונה, לאור העובדה שהוא כבר בן 23 (יותר מבוגר בשנה מדונצ'יץ', כן?), אך ב-27 משחקים נעצר על 5 נק' בממוצע ב-13 דק' לערב. גם ג'יילן סמית' (בחירה 10), דווין ואסל (בחירה 11), קירה לואיס (בחירה 13) וארון נסמית' (בחירה 14) קולעים ותורמים הרבה פחות מאבדיה.
נעבור למספרים:
הממוצעים של אבדיה בשבוע שעבר: 16.2 דקות, 3 נקודות ב-55.6% מהשדה ו-50% משלוש (לא זרק מהקו), 3.8 ריבאונדים, 0.8 אסיסטים, 0.8 איבודים, 0.3 חטיפות, 0 חסימות ומדד פלוס מינוס של 5.8-.
הממוצע של אבדיה השבוע: 19.5 דקות, 4 נקודות ב-43.8% מהשדה, ו-28.6% משלוש (לא זרק מהקו), 4.3 ריבאונדים, 0.3 אסיסטים, 0.8 איבודים, 0.5 חטיפות, 0.5 חסימות ומדד פלוס מינוס של 2.3+.
הממוצע העונתי: 21.5 דקות, 5.9 נקודות ב-43.3% מהשדה, 35.6% משלוש ו-57.9% מהעונשין, 4.7 ריבאונדים, 1.3 אסיסטים, 0.8 איבודים, 0.7 חטיפות, 0.2 חסימות ומדד פלוס מינוס של 1-.
ההשוואה לשאר הרוקיז (למעלה מחמישה משחקים ו-10 דקות למשחק)
דקות: מדורג 12 (11 בשבוע שעבר, אייזק אוקורו ראשון עם 33.2)
נקודות: מדורג 20 (17 בשבוע שעבר, לאמלו בול ראשון עם 15.8)
אחוזים מהשדה: מדורג 19 (19 בשבוע שעבר, פרשס אצ'יווה ראשון עם 57.9%)
אחוזים משלוש: מדורג 17 (17 בשבוע שעבר, סייבין לי ראשון עם 66.7%)
אחוזים מהעונשין: מדורג 28 (29 בשבוע שעבר, פייטון פריטצ'רד ראשון עם 94.4%)
ריבאונדים: מקום 6 (7 בשבוע שעבר, לאמלו ראשון עם 6)
אסיסטים: מדורג 21 (18 בשבוע שעבר, לאמלו ראשון עם 6.3)
איבודים: מדורג 24 (23 בשבוע שעבר, לאמלו מוביל עם 2.8)
חטיפות: מדורג 11 (13 בשבוע שעבר, לאמלו ראשון עם 1.6)
חסימות: מדורג 27 (30 בשבוע שעבר, ג'יימס ווייזמן ואלכסיי פוקושבסקי ראשונים עם 1.1)
מדד הפלוס מינוס: מדורג 18 (20 בשבוע שעבר, פול ריד ראשון עם 3.4+)
ולסיום - טופ 5 הרגעים והמהלכים של החצי הראשון!
5. טאץ' פאס מושלם נגד טורונטו: טעימה לאותן מסירות שאבדיה יודע לחלק. בראדלי ביל מסר לדני, והרוקי שלח מסירה בנגיעה לווסטברוק שהטביע בקלות. גם באינסטגרם של ה-NBA (למעלה מ-54 מיליון עוקבים) שיתפו את המהלך הזה.
4. החסימות מול הכוכבים: לאבדיה יש שש חסימות ב-NBA, ארבע מהן הגיעו מול ג'ואל אמביד, קיירי ארווינג, גוראן דראגיץ' וקארל אנתוני טאונס.
3. דאנק הבכורה ב-NBA: אחרי יותר מדי סיומות "רכות" באזור הסל, אבדיה לא התרגש מאדבאיו והוציא עצבים על הטבעת במיאמי.
2. אבדיה מציג - "36 שניות בגן עדן": דני התחפש לסטף קרי ותוך קצת יותר מחצי דקה צלף שלוש שלשות מול מיאמי שהפכו משחק גמור למיני-מותחן. שבת שלום!
1. הרבע האחרון מול האלופה: במשחקו הראשון מול הלייקרס בלוס אנג'לס, אבדיה כיכב בסצנה שיכולה להתרחש רק בהוליווד. בעיצומה של תקופה רעה דני פגש את לברון, שמר על לברון, וקלע שתי שלשות גדולות שהזכירו לנו כמה הוא אוהב את אור הזרקורים.
עוד שני רגעים שכמעט נכנסו (השני - תרתי משמע) הגיעו מול ברוקלין ובוסטון. במשחקו הראשון בארצות הברית אבדיה פגש את הנטס בהכנה וסיפק משחק מושלם של 15 ב-100% מהשדה, כולל הסל שלפניכם. אם המשחק לא היה בקדם העונה, תהיו בטוחים שהוא היה מככב בצמרת הרשימה למעלה.
את הרגע הזה כנראה נזכור עוד הרבה שנים. אבדיה אזר אומץ וכמעט הכניס את טאקו פול ל'פוסטר' שהיה מופיע בכל מקום ברחבי העולם. נישאר עם הכמעט ונמתין בסבלנות להזדמנות הבאה.