בזמן שלה: אשרם פורשת בעיתוי הנכון

לינוי אשרם מסכמת היום (שני) קריירה מפוארת במיוחד. מדליית זהב אולימפית בענף שנחשב לבלתי אפשרי עבור כל המתמודדות שאינן מרוסיה, 11 מדליות באליפויות העולם השונות ורשימת תארים ארוכה במיוחד. לא מדובר בפרישה מפתיעה. אשרם הגיעה לפסגה הגבוהה ביותר שספורטאי יכול להגיע אליה, מדליית זהב אולימפית.

שלוש המדליסטיות מריו 2016 פרשו בגיל 21, 20 ו-23. אשרם פורשת בגיל 22, כחודש לפני יום הולדתה ה-23. זה לא חריג, במיוחד בענף כל כך תובעני: תחשבו על זה כמו על כדורגלן שפורש בגיל 38. זמן קצר לפני הודעת הפרישה של אשרם (שהגיעה יחד עם ההזמנה למסיבת העיתונאים שנערכת היום, בה לינוי מסכמת את הקריירה), קיבלנו הודעת פרישה מפתיעה יותר, של הטניסאית אשלי בארטי.

בארטי, בדומה לאשרם, הייתה על גג העולם. האוסטרלית בת ה-25 זכתה באליפות אוסטרליה האחרונה, הייתה במקום הראשון במשך 114 שבועות, בענף בו טניסאיות מגיעות לגיל מאוחר בהרבה. לא רק סרינה וויליאמס (שזכתה בגראנד סלאם בגיל 38): רבות הטניסאיות שנמצאות בשיאן בגיל 28 או אפילו שלושים.

ההתייחסות של בארטי לפרישתה הייתה מעניינת במיוחד. לא הייתה כאן פציעה או עזיבה בדמעות. "אני שמחה, ואני מוכנה לפרק הבא בחיים", אמרה. "אין לי את המוטיבציה הפיזית והרגשית כדי להתחרות ברמה הגבוהה ביותר. מיציתי. אני יודעת כמה קשה להוציא את המיטב מעצמך, ופשוט אין את זה בתוכי".

אשלי בארטי הייתה, וסיכוי טוב שעודנה (בהתחשב בכך שעברו שבועות ספורים מהפרישה), הטניסאית הטובה בעולם. לינוי אשרם הייתה המתעמלת האומנותית הטובה בעולם. שתיהן פרשו סמוך לאותו שיא, וזה מעלה שאלה מרתקת בקשר לספורט בפרט ולחיים בכלל: ספורטאי יכול לפרוש בזמן?

אין תשובה חד משמעית. יש ספורטאים שפרשו כאשר הם על גג העולם וחזרו מאוחר יותר: מייקל ג'ורדן פרש מכדורסל פעמיים וסיים את הקריירה המקצוענית שלו כסקורר המוביל של קבוצה חלשה בדמות וושינגטון וויזארדס 2002/03. דייגו מראדונה סיים את הקריירה ב-1997 בבוקה ג'וניורס. רוג'ר פדרר טרם פרש אך מתמודד עם פציעות, פחות או יותר, מאז כניסתה של הקורונה לחיינו.

סימון ביילס, המתעמלת הגדולה בכל הזמנים, אמרה שהיא הייתה צריכה לפרוש שנים לפני האולימפיאדה האחרונה, בה זכתה במדליה קבוצתית ופרשה באמצע גמר בתחרות אחרת. הפער בין הרצון להמשיך להגיע להישגים לבין הפחד מלהיתפס כפתאטי, או תחושת המיצוי, הכתיב את שנות הדמדומים של רבים וגדולים.

ג'ורדן הוא מקרה מעניין במיוחד. שתי הפרישות הראשונות שלו ממשחק הגיעו אחרי רצף של שלוש אליפויות וככדורסלן הטוב ביותר בעולם, אולי אפילו הספורטאי הגדול ביותר בכל הזמנים. הפרישה הראשונה הגיעה אחרי טרגדיה בדמות רצח אביו, השנייה אחרי שמיצה את הענף. הוא בכל זאת חזר. גם בתקופתו בוושינגטון ג'ורדן היה שחקן כדורסל טוב מאוד, גם אם לא הטוב בליגה.

נדירים המקרים בהם שחקן פורש שלוש פעמים מספורט, ונדירים עוד יותר המקרים בהם הוא חוזר פעמיים כשחקן כדורסל מצוין. יתכן שהתקופה השנייה של ג'ורדן בשיקגו, בין 1995 ל-1998, היא התקופה המרשימה ביותר של ספורטאי מקצועני אי פעם.

ובכן, לא כולם ג'ורדן. רבים המקרים בהם שחקנים מדשדשים עד לפרישה, כמו דווין וויד למשל, או אפילו רונלדיניו שנגע בפסגת הכדורגל המקצועני ודעך בשנים האחרונות לקריירה. מעבר לפער בין הוד אוויריותו לשאר בני האנוש, יש כאן פער גדול יותר: הפער בין היחיד לקבוצה.

ג'ורדן, מראדונה וכל כדורגלן או כדורסלן אחר שאתם יכולים לחשוב עליו היה ספורטאי קבוצתי. לאשרם ולבארטי היה צוות מסור ומאמנים נהדרים לכל אורך הקריירה, אבל בסופו של דבר הן עלו לבד למגרש. ההבדל הזה משמעותי. שגרה, כל שגרה, יכולה להיות שוחקת. במקרה של ספורטאים קבוצתיים, הם היו חלק מהשגרה הזאת ביחד עם אנשים נוספים.

השגרה של אשרם ובארטי הייתה להתאמן לבד, במקרה הטוב מול יריב אימונים. הדחף הזה להישאר בטופ התחיל בסופו של דבר בהן והסתיים בביצועים הבודדים שלהן. שתיהן נדרשו, מגיל צעיר, לדחוף את הגוף והנפש שלהן לקצה גבול היכולת האנושית. שתי הספורטאיות המדהימות האלה גם הצליחו בכך.

הרוב המוחלט של קוראי וקוראות טור זה לא יודעים איך זה להיות מתעמלת אולימפית. גם כותב טור זה, מן הסתם, לא. ניקול זליקמן, מתעמלת אולימפית אגדית נוספת, כן. זליקמן הגיעה למקום השביעי בגמר המשחקים האולימפיים האחרונים, פרשה לאחר מכן והתייחסה לחלק מהקשיים שעוברים על ספורטאים אחרי הפרישה באינסטגרם.

"לא סוד שמתעמלות יעלו במשקל לאחר הפרישה. למה? אכלתי את הרגשות שלי, הפסקתי להתאמן יותר מתשע שעות בכל יום. התחלתי להפוך לאישה. גם אנחנו בנות אדם", כתבה בפוסט בו התייחסה לדימוי גוף, וחשפה את העולם שלה במשך שנים.

המחירים שספורטאים צריכים לשלם בלתי נתפסים. לינוי אשרם הפכה להשראה עבור כל ישראלי וישראלית בזכות מצוינות, עמידה בלחצים והישגים שאי אפשר לחלום עליהם, אך במקביל הייתה חלק ממשטר אימונים קשוח במיוחד.

השילוב של השגרה השוחקת, ברובה המוחלט כאמור לבד, יחד עם ההישגים יכולה להוביל למיצוי. לכן, אולי, ספורטאי יכול לפרוש בזמן הנכון: בכל רגע בו הוא מחליט שזה הזמן הנכון. לינוי אשרם ואשלי בארטי הגיעו למסקנה הזאת. אולי זה עלה להן בכמה תארים נוספים, אבל זאת החלטה שפשוט אי אפשר לבקר מהצד.