השנה היא 2008. ערן זהבי חוזר אחרי השאלה למועדון נעוריו, הפועל תל אביב, ועושה את צעדיו הראשונים בליגת העל. אלי גוטמן משאיר אותו על הספסל כמעט עונה שלמה. ממעט המשחקים שבהם הוא כן פותח, רק בשניים לא מחליפים אותו. גם האוהדים בשער 7 לא ממש מתלהבים. אני שם. אני שומע ורואה. וזוכר איך נגד הזרם, אחד מהם, המוכר לי היטב משחר לידתו, לא מפסיק להקניט: אתם מפספסים ולא מבינים כלום, הוא מסנן לעברם משחק אחרי משחק, זהבי ענק. זהבי הוא השחקן מספר 1 שלנו.
ויש מי שלא מסכים עם רוזן: "פספוס? לא אם תשאלו את מי שליוו את הקריירה של זהבי בתחילת דרכו"
ואז הגיעו השער ההוא בדקה ה-92 בטדי והמספרת נגד ליון והשלישיה בדרבי מהצד הלא נכון והצרורות בסין והשיא. וכבר אף אחד לא מפספס את זהבי, איך אפשר, ובכל זאת ואחרי ככלות הכל הסיפור של זהבי הוא אולי סיפורו של פספוס ענק. אולי.
ההיסטוריה מוכרת. אחרי שהגיע לשיאו באדום, קיבל זהבי את החוזה הכי ורוד שיכול היה אז לחלום עליו, בפאלרמו. קבוצה קטנה בליגה גדולה. חלום. שהתנפץ כמובן. מהר מדי וקל מדי הרים זהבי ידיים וחזר לליגה המאוד-קטנה שממנה הגיע. המעבר לליגה הסינית היה האקזיט של העשור, אבל ספורטיבית, איך נאמר, האיש שהיה כאן ראש לשועלים הפך שם ראש לשועלים עם עיניים מלוכסנות. מליגה בדיחה אחת, לליגה בדיחה שניה.
מאבי כהן ז"ל ועד מונאס דבור יבדל"א, מהפרמייר-ליג ועד לה ליגה, עם בניון ובן חיים ורביבו וברקוביץ', כדורגלנים ישראלים הוכיחו לאורך השנים שאפשר לצאת מהביצה הדלוחה שלנו ולהצליח במקום שבו הדשא ירוק באמת. טוב, לא להיות מלכי השערים או מלכים בכלל, אבל כן להצליח.
אין לי מושג מה גרם לזהבי לוותר ולא לנסות להטביע חותם במקום שבו משחקים כדורגל אמיתי. אם ההחלטה הייתה כלכלית נטו, היא גאונית. עוד לא היה וספק אם יהיה כדורגלן ישראלי ששבר קופות כמו זהבי. אבל אולי היה כאן משהו אחר. אולי זהבי, כמו גוטמן והקהל בשער 7 לפני עשור, לוקח את זהבי בערבון מוגבל. אולי, אפילו בעיניו, הרייטינג הוא קצת אוברייטד, והבחירה הסין הייתה חוכמה שלפני מעשה. מחושבת, ברורה, קרה, ובדיעבד גם מוצלחת מאוד.
אם כך היה, יש שתי אפשרויות. האחת, זהבי צודק. האיש מוכשר בטירוף, אבל מתקשה כשמולו ולצידו איכות אמיתית. לא כל מה שתופס בשכונה, יכול לעבוד במגרש האמיתי. במקרה הזה, שון ויסמן שקורע רשתות באוסטריה או ביברס נאתכו שכבר שנים מככב בהצלחה יתרה בקבוצות הדרג השני באירופה, הם סיפור גדול יותר.
ויש גם אפשרות שזהבי ויתר מהר מדי. כי אם הבחור הצעיר ההוא משער 7, שראה את העתיד עוד לפני גוטמן, צדק - זהבי יכול היה להיות היום "בניון משודרג" בליברפול לצידו של מוחמד סלאח או לפחות "ברקוביץ' טורבו" בווסטהאם.
שלא תהיה טעות, כן? אני שם בצד את כאב הלב על ה"פיו-פיו" שנולד בדרבי המסויט ההוא, ומפרגן. אי אפשר שלא. ענק זהבי, ענק. גם בסין לא כל אחד הוא מלך השערים. וגם מייד אין צ'יינה הוא לא תמיד אקדח צעצוע. אבל תכלס, התחושה האמיתית היא של פספוס. בגיל 32, זה כנראה כבר לא יקרה. זהבי יישאר ראש לשועלים, ואנחנו נמשיך להתמוגג ממה שקורה שם בליגה שלא היינו משקיעים דקה במאמץ להתעניין בה. זהבי יכנס להיסטוריה, אבל עם כוכבית שמקלקלת קצת את החגיגה.