עליית הדגסטאנים: זן חדש של לוחמי UFC

ה-UFC תמיד היה ידוע בשואו שמקיף אותו. ממסיבות העיתונאים, שהרבה פעמים מגיעות לנקודות רתיחה, דרך שירי הכניסה של הלוחמים השונים והצגתם מפיו של ברוס באפר האגדי ועד לחגורות האליפות הנוצצות. בהתאמה, גם הכוכבים הגדולים שמייצגים את החברה הם בדרך כלל מלאי שואו. בין אם זה קונור מקגרגור, אחד השמות הבולטים ביותר בענף, שהיה כולו מופע של איש אחד, או בין אם זה ישראל אדסניה, אלוף העולם במשקל בינוני, שכינויו, באופן מאוד מתאים, הוא "הסטייל בנדר האחרון". אז איך קרה שבמקום שמקדש את השואו, הטראש טוק והאישיויות המפוצצות, צצה לה תרבות חדשה של לוחמים שמתחילים להשתלט על הענף? מוסלמים אדוקים, שלא שותים או מעשנים ומכבדים, על פי רוב, את יריביהם? כדי להבין זאת יותר טוב, צריך להחזיר את השעונים אחורה ולספר על הבן אדם שפתח את הדלת ראשון, או יותר נכון פרץ אותה.

התקופה היא שלהי 2011. את חגורות ה-UFC השונות תפסו כוכבים כמו פרנקי אדגר, ג'וניור דוס סנטוס, ז'וזה אלדו וג'ון ג'ונס, אבל באותו הזמן הגיע למתומן של דיינה ווייט אדם נוסף, חדש, חריג בנוף. הוא היה פחות נוצץ, הוא היה פחות רועש, אבל הוא היה דומיננטי וקשוח כמו הרבה מן השמות שצוינו למעלה. שמו של הלוחם החדש היה חאביב נורמאגומדוב.

עוד לפני שעלה לקרב הראשון שלו, נורמאגומדוב נחשב לעוף מוזר. עם 16 ניצחונות ב-16 קרבות, בארצות הברית לא מיהרו להתלהב מהלוחם החדש, שמבחינתם עדיין לא הוכיח עצמו מול אף מתמודד אמיתי: "לרקורד שלו יש כמה כוכביות צמודות אליו", כתבו ב"בליצ'ר ריפורט" על הבחור החדש עם השם המוזר, "16 הניצחונות שלו הגיעו מול לוחמים חלשים מרוסיה ואוקראינה, להם יש רקורד של 96 ניצחונות ו-88 הפסדים ביחד. לא ממש מרשים". אבל ככל שעבר הזמן, שמו של הלוחם הדגסטאני החל להתגלגל על הלשון האמריקאית, הביצועים שלו, שתחילה התקבלו בסימן שאלה, החלו להרשים את הקהל בארצות הברית והאופי המעט אפור והמאוד אדוק כבר לא הפריע לאף אחד, אל מול רצף הניצחונות שלו שלא עצר, גם כשפגש יריבים קשים כמו מקגרגור ודסטין פורייה.

רק כדי להבין את הבדלי האופי בין נורמאגומדוב וחבריו למקצוע, בקרב האחרון שלו בקריירה, חאביב בחר לסיים את יריבו, ג'סטין גייצ'י, בחניקה אחורית במקום בריח יד, משום שהוא לא רצה לפצוע אותו, אלא רק לעלף אותו ולנצח בקרב, בין היתר בגלל שמשפחתו של גייצ'י נכחה בקהל. בריאיון בסוף ההתמודדות הודיע חאביב כי הוא פורש, אחרי 9 שנים בהן שלט ב-UFC ביד רמה, הפך לאלוף המוסלמי הראשון בהיסטוריה של החברה, החזיק ברקורד מושלם ובלתי נתפס של 29 ניצחונות ב-29 קרבות מקצועיים והחזיק ברצף הכי ארוך של אלוף במשקל קל, כשאחז בחגורה כמעט שלוש שנים עד פרישתו.  מאז שחאביב פרץ את הדלת לקהל האמריקאי, שלפתע התוודע לאורח החיים האדוק והלא מאוד נוצץ של לוחמי MMA מוסלמים, החלו להגיע ל-UFC מספר לוחמים נוספים מאיזור הרי הקווקז של צ'צ'ניה ודגסטאן, חלקם אף קרובי משפחה של האלוף לשעבר במשקל קל. אם ניקח רק חלק מהשמות הבולטים ונבדוק את הרקורד שלהם יחד, נקבל תמונה מפחידה של 19 הפסדים משותפים ו-136 ניצחונות. מדובר בשליטה ללא עוררין, בענף מלא באנשים הכי קשוחים על הפלנטה. אז מה מייחד את הלוחמים מדגסטאן וצ'צ'ניה מיתר חבריהם למקצוע?

תרבות
תנסו להיזכר מה אתם עשיתם כשהייתם בכיתה ג'. חלקכם שיחקו כדורסל, אחרים שיחקו כדורגל, היותר קשוחים מביניכם אפילו העבירו את הזמן אחרי בית ספר בחוג ג'ודו, אבל סביר להניח שאף אחד מכם לא התאבק עם דב בגיל 9. ובכן, קשה להאמין אבל כך עשה נורמאגומדוב הצעיר, תחת הדרכתו של אביו, עבדולמאנאפ נורמאגומדוב, שהיה חייל לשעבר בצבא הסובייטי ואימן את בנו ולוחמים דגסטאנים נוספים מאז היה קטן ועד ליום מותו, כשלושה חודשים לפני הקרב האחרון של בנו. בתרבות בה להתאבק עם דב נחשב לאימון, סביר שייצאו לוחמים קשוחים. בין תלמידיו של נורמאגומדוב האבא, אגב, ניתן למצוא לוחמי UFC נוכחיים ששולטים בענף ועושים את דרכם לקרבות אליפות משלהם. בין היתר, איסלם מאחאצ'ב (בעל רקורד של 21-1), טאגיר אולבאנקוב (14-1), אבובאקר נורמאגומדוב (בן דודו של חאביב, 16-3), זובאירה טוחוגוב (20-5), עומאר נורמגומדוב (13-0) וסעיד נורמאגומדוב (בן דוד נוסף של "הנשר", 15-2). כולם עברו הכשרה דומה, כולם חונכו לכבד את היריב, כולם הפכו להיות לוחמים דומיננטיים במתומן.

אזור גיאוגרפי
לוחמים רבים ב-UFC היו כאלה שהתחילו את חייהם כעניים מרודים, שנאלצו ללמוד להגן על עצמם מפושעים ושודדים ברחובות קשוחים באמריקה, בריטניה ומדינות נוספות. להבדיל, האזור של צפון קווקז ידוע כאזור עני ומוכה מלחמות, בו התושבים נאלצו ונאלצים להתמודד עם מצבים מסכני חיים על בסיס די קבוע. "היינו במלחמה עם רוסיה", סיפר חמזאט צ'ימאייב (רקורד 10-0 במתומן), לוחם UFC יליד צ'צ'ניה, בפודאסקט MMA בו התארח, "אני לא יודע למה זה קרה, אבל זה מה שהכרתי כשהייתי ילד, אנשים נהרגו סביבי". צ'ימאייב המשיך וסיפר על הרחובות הקשים בהם גדל: "היו לנו קרבות רחוב בצ'צ'ניה כל יום. אני זוכר פעם אחת שנלחמתי עם איזה בחור, הוא היה בכיתה י"א ואני בכיתה ה'. הוא ניסה לזרוק אותי מצד לצד, אבל לבסוף הוא התעייף והתחלתי להכות אותו. אנחנו חברים די טובים היום". אומנם בגיל 18 צ'ימאייב היגר עם משפחתו לשבדיה, שם החל להתאמן בהיאבקות ו-MMA, אבל סיפורו מספר את מה שאירע בכל איזור הקווקז בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000. רחובות קשים ומלחמה שהפכו את האנשים שיצאו מהאזור הזה לבעלי אופי קשוח וקר.

דת
חלק חשוב באופי של כל הלוחמים שיצאו מאזור הקווקז הוא דת. ישנו רוב של מוסלמים באזור זה, כשגם נוצרים גרים וחיים שם, אבל מה שמאחד את כולם הוא ההתרחקות מתרבות המערב, שבאה לידי ביטוי באורח חיים דתי אדוק. כך למשל, חאביב נורמאגומדוב מעולם לא נלחם בקרב בזמן הרמדאן, בין היתר כי הצום מאוד מקשה, אבל גם מתוך כבוד לדת. אותו כבוד שיש ללוחמים המוסלמים בא לידי ביטוי גם בהתנזרות מאלכוהול וסמים ובמוסר העבודה שהם ניחנים בו. במהלך פרק בפודקאסט שלו, התייחס ג'ו רוגן, פרשן ב-UFC, לסיבה שחאביב היה דומיננטי כפי שהוא היה: "צריך לזכור, הבחור הזה לא שותה, לא מעשן, לא עושה שטויות. הוא תמיד שומר על הגוף שלו ותמיד נמצא בכושר. חלק מזה מגיע בגלל האדיקות שלו לאיסלם. הוא לא יוצא למסיבות, לא יוצר כותרות מחוץ למתומן. הוא עסוק אך ורק בלרסק אנשים". וכמו האלוף המוסלמי הראשון, כך גם רוב לוחמי ה-UFC שיצאו מאזור הקווקז. כולם עסוקים אך ורק בקריירה שלהם וברצון להשתפר כל יום, עד שיהפכו לאלופי העולם במשקלים השונים.

אז נכון, בשלב זה אין אף לוחם יוצא קווקז שמחזיק בחגורת אליפות, זאת לאחר הפרישה של נורמאגומדוב ויש שיטענו שכל הניצחונות והדומיננטיות לא רלוונטיים בענף בו הקהל מעריך שואו והכסף מדבר, אבל תהיו בטוחים שהם רובם בדרכם לקבל את ההזדמנות. לאלו מכם שרוצים להתחיל לעקוב אחרי השמות הבולטים ב-UFC מאזור הקווקז, ניקח לדוגמא את איסלם מחאצ'ב, אותו הזכרתי קודם כאחד מחניכיו של עבדולמאנאפ נורמאגומדוב, שנמצא כעת במקום הרביעי ברשימת הטוענים לכתר של צ'רלס אוליביירה, האלוף במשקל קל הנוכחי. בלילה שבין שבת לראשון, מחאצ'ב יהיה חלק מהקרב המרכזי של UFC "פייט נייט", כשיילחם נגד בובי גרין ואם הדגסטאני ירשום ניצחון נוסף, הוא עשוי לקרב את ההזדמנות שלו להתחרות על חגורת האליפות. מגומד אנקלאייב, יליד דגסטאן נוסף, נמצא במקום השישי של ברשימת הטוענים לכתר במשקל חצי כבד. גם הוא, כמו מחאצ'ב, יהיה חלק מקרב מרכזי של "פייט נייט", שייערך ב-13 במרץ, כשיילחם מול טיאגו סנטוס. ניצחון שלו מול הברזילאי יהיה ה-17 במספר בקריירה וגם הוא עשוי לקרב את היום בו יתחרה על חגורת האליפות.

אז התרבות הזו, שבתחילת הדרך נראתה מוזרה ולא קשורה לענף שמקדש את השואו, היא ככל הנראה בדיוק מה שיהפוך את אותו הענף לכזה שנשלט על ידי דגסטאנים וצ'צ'נים. אם לשפוט לפי זה שפרץ את הדלת ראשון, וכשמוסיפים לכך את כל הקשיים והמלחמות מהם יצאו, קל לראות מדוע הלוחמים הללו כל כך דומיננטיים וכיצד הם הולכים לשלוט ב-UFC בעתיד הקרוב מאוד, בענף שמונף למעלה, בין היתר, בזכות לוחמים ברזילאיים.