מים מול אש: ההבדלים בין סנגל לאלג'יריה
סנגל ואלג'יריה משחקות את הכדורגל הטוב והתכליתי בטורניר, מאמניה מכירים זמן רב, אבל בכל זאת יש כמה הבדלים מהותיים ביחס שלהן למשחק. רשמים מקהיר לפני הגמר
גביע אפריקה לאומות לא יכול היה לבקש גמר גדול יותר מזה. נראה שלמעט אוהדי נבחרת מצרים, עבור הצופים הניטראליים, העיתונאים, המארגנים ובכלל, סנגל נגד אלג׳יריה הוא בלי ספק המשחק הכי טוב שיש היום לכדורגל הנבחרות האפריקאי להציע. זה משחק עם דואליות מושלמת משני הצדדים. משחק וסיפור שמשלימים וכותבים את עצמם.
אלו שתי הקבוצות הטובות ביותר בטורניר, ששיחקו את הכדורגל הטוב והתכליתי ביותר לכל אורכו.
לכל אחת מהן יש שחקן על, שניהם מהשחקנים הגדולים של היבשת בדור הנוכחי, ריאד מאחרז וסאדיו מאנה. בראשן של הנבחרות עומדים שני המאמנים הטובים בטורניר, אלו סיסה, הזן של סנגל, וג׳מאל בלמאדי, הלהבה של אלג׳יריה. שניהם גדלו באותו פרבר פריזאי, שמפיניי, שניהם בעברם היו קפטנים של הנבחרות אותן הם מדריכים כיום. יחד, הם מהווים את המפגש הראשון מאז 1998 בין צמד מאמנים ׳מקומיים׳ שמשחקים אחד נגד השני בגמר.
אם זה לא מספיק, אלו שני מחנות התקשורת הגדולים והקולניים ביותר בטורניר, עם כמה מאות אנשי מדיה מאחורי כל אחת מהנבחרות; ובהקשר רחב יותר, כל אחת מהנבחרות מגיעה ממדינה עם סיפור לאומי מורכב וקשה. בנוסף, הן מייצגות שתיים מקבוצות המהגרים הגדולות ביותר בצרפת.
אבל עם כל ההדדיות הזו בין סנגל לאלג׳יריה, מדובר גם בשני הפכים מוחלטים. צפון אפריקה נגד הסאב-סהרה. אש מול מים. שקט, מול רעש. ומתחת לכל זה, מאחורי הקלעים, גם האדמה רועדת והשטח בוער.
הרעש אלג׳יראי
מהרגע שהכדור של מאחרז פרפר ברשת של ניגריה, אוהדי אלג׳יריה נמצאים בחגיגות חסרות תקדים. מעבר לחגיגות בכל כפר קטן באלג׳יריה, של מאות אלפים עם אבוקות באלג׳יר או השתוללות חסרת המעצורים בפריס, צרפת, גם בכרך עצום כמו קהיר כבר אי אפשר להתעלם ולהתחמק מהם. אחד הדיווחים שהופצו היה שכל אלג׳יראי שיגיע לאצטדיון, יוכל להכנס למשחק רק בהצגת דרכון. לא נמסר כל אישור לדברים האלה מההתאחדות האפריקאית, אבל נדמה שבאלג׳יריה מישהו לקח את זה ברצינות כי כל כך הרבה מגיעים. לפעמים נראה שלאן שלא תביטו, יהיה מישהו עם חולצת אלג׳יריה, או דגל שמכסה לו את הגב.
עד חמישי בערב בשעה תשע, 28 טיסות מלאות מאלג׳יר לקהיר נחתו בבירה המצרית, יחד עם עוד עשרות אוטובוסים וכחמישה (לפי הערכות) מסוקים צבאיים מטעם הצבא האלג׳יראי.
״זה הזמן שלנו״, אומר נורדין, אוהד אלג׳יריה באימון האחרון של הנבחרת ביום חמישי. ״הכל התחבר לנו בטורניר הזה. היתה לנו שנה קשה, הפגנות, מהפכה אמיתית באלג׳יריה. החלפנו שלטון אחרי 20 שנה. הרבה אלג׳יראים חושבים שזה מגיע להם. אבל אין מה לעשות אנחנו באמת הקבוצה הטובה בטורניר״, הוא מסביר בהתלהבות.
האלג׳יראים חוגגים בכזה טירוף, שמעבר למה שהלך בפריס, בעת חגיגות העלייה לגמר באלג׳יר, כחמישה אוהדים נהרגו. במסיבת העיתונאים לפני המשחק המאמן בלמאדי נשא תפילה לזכרם ואמר: ״אנחנו רוצים שהאוהדים שלנו יחגגו, אבל שיעשו את זה בכבוד ובמשמעת. בדיוק כמו שיצאו להפגין בכל שישי וניקו אחריהם״, אמר.
השקט הסנגלי
ואם אלג׳יריה היא האש, אז סנגל - היא שקט. אותם לא רואים בחגיגות ברשתות החברתיות יותר מדי, וגם לא ברחובות קהיר. בכלל, עד הניצחון בחצי הגמר על טוניסיה, הסנגלים לא יצאו לרחובות דקאר בחגיגות. פאטריק דיאלו, עיתונאי סנגלי הנמצא בקהיר מסביר: ״הציפיות מהדור הזה כמעט זהות לציפיות מהדור של 2002. עבור האוהדים הסנגלים הנבחרת הזו כאן בשביל לזכות בטורניר. המינימום היה להגיע לגמר".
הגמר הזה הוא גם רגע שיא עבור המאמן סיסה והצוות שלו. "זו נקודה של גאווה גדולה עבורה להגיע לגמר כזה. זה הפיק של העבודה שעשינו עם הדור הזה של כדורגלנים סנגלים״, אמר במסיבת העיתונאים, והוסיף: ״המשחק הזה יוכרע בפרטים הקטנים. יש המון לחץ ורגש בגמר, ככה שהפרטים יהיו חשובים. שתי נבחרות אפריקאיות ענקיות. אני מקווה שהאירוע יתעלה למעמד, ושנעשה שירות טוב לכדורגל האפריקאי".
סנגל תחסר את אחד משחקניה החשובים ביותר, קאלידו קוליבאלי, בשל הרחקה. היעדרו של אחד הבלמים הטובים בעולם מול ההקפה של מאחרז, יוסף בלאילי ובגדאד בונג׳אח עלולה להתגלות כקריטית. ״קאלידו הוא שחקן יוצא דופן. אחד מהטובים בעולם", אמר סיסה. "כשזימנתי אותו לנבחרת לראשונה, הבטחנו אחד לשני שנגיע ביחד למונדיאל ולגמר גביע אפריקה לאומות. כואב לי מאוד שהוא לא יהיה איתנו מחר. נשחק בשבילו".
הכל מוכן, אבל מתחת הכל בוער
זהו. קהיר ארוזה ומוכנה. האבטחה בכל מתקני האליפות כבדה במיוחד. בדיקות תיקים, מחסומים, הכל פרוש. באימון האחרון של אלג׳יריה הגיעו קרוב ל-200 אוהדים שהצליחו לדחוס עצמם ליציע קטנטן באצטדיון פטרו ספורט בשכונת וילות במזרח קהיר. היו שם כל סוגי האלג׳יראים. ילדים, זקנים, נשים עם תינוקות, כאלה שהגיעו ישר משדה התעופה ושרו כשהם מחזיקים את המזוודה שלהם ביד. מחוץ ליציע היו בערך 200 שוטרים.
המצרים לא לוקחים סיכונים. מראש הם הודיעו כי סגירת השערים לתקשורת תהיה חמש שעות לפני המשחק. עבור קהל תהיה ארבע שעות. ועוד ייתכנו שינויים.
ברביעי וחמישי התכנסה אסיפת ההתאחדות האפריקאית עם ג׳יאני אינפאנטינו כדי לדון בעתיד הכדורגל האפריקאי ולאשר מספר החלטות, בינהן הגדלת אליפות אפריקה לנשים משמונה ל-12 קבוצות, ואחת שהתקבלה בהרבה כעס - ביטול שיטת הבית-חוץ בגמרים היבשתיים למועדונים, ומעבר לגמר אחד במגרש ניטראלי.
אחת ההחלטות המשמעותיות בנוגע לגמר, היתה להחליף את שופט המשחק. מסיבה שעדיין לא התגלתה, ויקטור גומש הדרום אפריקאי שהיה אמור לשפוט את הגמר הוחלף באליום אליום הקמרוני. כשעמד מול התקשורת ונדרש להסברים, נשיא ההתאחדות האפריקאית אחמד אחמד התחמק ולא סיפק הסבר הגיוני לכך שפחות מ-48 שעות לגמר, שופט המשחק מוחלף.
לצד אלו, גם הפוליטיקה בהתאחדות האפריקאית רותחת. מאז פינה עיסא האיאטו הקמרוני את כס נשיאות קאף (התאחדות הכדורגל האפריקאית), מחליפו אחמד אחמד, הצליח לאבד שליטה על הכוחות הפועלים. סגן הנשיא, אמאג׳ו פיניק, נפרד מתפקידו, כחלק משינויים שמתקיימים לקראת כניסת של נציגת פיפ״א בקאף - פטמה סאמורה באוגוסט.
בעיתוי משונה, נדמה כי יום לפני המשחק הכי גדול של האליפות הזו, מה שהפך לשיחת היום בקהיר, זו הפוליטיקה. לא באלפי האוהדים שעשו את הדרך מאלג׳יריה, לא יוסף בלאילי או בשייקו קויאטה, ולא בסיפור הלאומי החזק של כל אחת מהנבחרות האלו.
אבל בדיוק באותה מידה, היום, שישי, ב-21:00 שעון מצרים, הכל ישכח. כל אפריקה תשא עיניה לאצטדיון הבינלאומי בקהיר ותחכה לראות מה יעשו שני מאמנים ענקיים, בלמאדי וסיסה, ושני שחקני על - מאחרז ומאנה. מים מול אש, צפון מול סאב-סהרה, שקט נגד רעש.
סנגל נגד אלג׳יריה.
אורי לוי הוא מייסד BabaGol, עיתונאי ומומחה לכדורגל מזרח תיכוני.