מיני קופר קבריולה החדשה במבחן: ייחודית, מהנה ויקרה...

למי שלא קולט את גודל ההישג נזכיר שב.מ.וו לא הייתה לבד במרוץ לסחיטת בלוטות הנוסטלגיה; פולקסווגן הייתה שם עם החיפושית החדשה, פיאט חשפה את ה-500 במופע לאומי גרנדיוזי, פורד וג'נרל מוטורס שלפו מהארכיון את העיצובים (הנפלאים) של מכוניות השרירים, לפיז׳ו-סיטרואן היו תוכניות (שנזנחו) לדה שבו מודרנית וקרייזלר, אלפא ואחרים פמפמו עיצובי רטרו.

חלק מהדגמים הללו אומנם הצליחו מסחרית אבל חוץ מהמיני אף אחד מהם לא הצליח לשמור על אופנתיות, רלוונטיות ונחשקות, בטח לא לאורך שניים וחצי עשורים. כשמוסיפים למשוואה את סוגיית מחירי הפרימיום של המיני ההישג בבניית המותג רק מתעצם. בכל אופן לקחנו את מי שבקלות קוטפת את תואר ״חביבת הנשים העולמית״ למבחן בניסיון לפענח איך הקסם רב השנים הזה ממשיך לכשף. ובמקרה שלנו לא סתם קסם, אלא אחד שהגיע בתצורת קבריולה ועם הצירוף המחייב קופר S. יאללה מתניעים.

תקציר
עיצוב ותא נוסעים: עיצוב רטרו שמצליח להתעדכן גם בדור הנוכחי ולחזק את הקשר לדגם המקורי לצד אפקט חמידות. איכות החומרים וההרכבה טובה מאוד. המרווח מלפנים טוב וסמלי מאחור.
איכות נסיעה ואבזור: נוחות הנסיעה נוקשה יחסית, אך לעומת הדור הקודם חל שיפור בעבודת המתלים. בידוד הרעשים בגרסה הפתוחה לא מצליח להרשים ורשימת האבזור טובה אך לא עשירה.
ביצועים והתנהגות: יחידת ההנעה בקופר S קבריולה מספקת ביצועים טובים מאוד וחשוב מכך חווית הנהיגה ספורטיבית ומהנה מאוד.
למי מתאים: למי שמחפש מכונית ייחודית מאוד, שמשלבת בין רטרו לפרימיום, ובגרסת הקבריולה אפילו עוד יותר מיוחדת ובהתאם גם מוכן לשלם את המחיר.
מחיר עדכני למועד המבחן: מ-243 אלף שקל (רכב המבחן 322 אלף שקל)

עיצוב ותא נוסעים
הזכרנו היסטוריה אז הנה שלושה פרטי טריוויה היסטורית שהובילו למיני של היום. בגרסה המקורית (1959-2000) המיני יוצרה ב-7 דורות שחיצונית היו מאוד דומים אחד לשני ובסך הכל ב-5.5 מיליון עותקים. בסוף שנות התשעים, כשב.מ.וו רכשה את רובר הבריטית  (שהייתה בעלת המותג), כבר היו לרובר בקנה שני דגמי קונספט למחליפה מודרנית. העיצוב של אחד מהם הזכיר את המחליפה שאנחנו מכירים כיום, השני הוא הילד המכוער שהיה נולד בזיווג בין רנו טווינגו לסוזוקי אלטו (התמונות בלינקים). ולסיום הטריוויה נספר שרכישת רובר הכניסה את ב.מ.וו לכזה סחרור פיננסי שהיא מכרה את החברה הבריטית בשנת 2000 בסכום המהמם של 10 (ובמילים: עשר) לירות סטרלינג. המותג מיני נשאר אצל הגרמנים והשאר היסטוריה.

בחזרה להווה. הדור הנוכחי של המיני המודרנית הוא הרביעי במספר. הוא הוצג לראשונה ב-2024 ונחת בישראל בסוף אותה שנה. חיצונית לפחות אין הפתעות גדולות - המיני שומרת בקפידה על העיצוב המאוד מוצלח שאיתו נולדה והעדכונים שניתן לזהות בעין בהשוואה לדור השלישי הם בפינות מאוד מסוימות כמו פנסים, גריל, חישוקים, משחקי תאורה. אם נסכם את זה בקצרה אז המיני נראית מצוין וגרסת הקבריו נראית אפילו יותר טוב.

סוגיית תא הנוסעים מורכבת יותר. נתחיל מזה שהוא מעוצב להפליא וחמוד ברמה שפשוט אין בשום מכונית אחרת. האפקט הזה מושג באמצעות שלושה עקרונות מנחים שונים ולכאורה גם סותרים: נוסטלגיה - רק ׳שעון׳ אחד במרכז הקונסולה ותחתיו פס פקדים פצפון; מודרניות - כמעט בלי כפתורים פיזיים; ואווירה - ריפוד הקונסולה והדיפונים באריג דמוי טוויד בריטי, משחקי תאורה פנימיים, צבעים רכים ונעימים ועוד.

כל זה נראה ממש מצוין ומרגיש מבחינת איכות החומרים והבנייה ברמה טובה. הבעיה היא שיש לעיצוב הזה מחיר בשימושיות. אותו שעון בודד במרכז הקונסולה (שהחליף שניים בדגם הקודם) הוא בעצם מסך בקוטר "9.4 (כן, קוטר, כשזה לא מרובע כך מודדים את זה), מרכז אליו את כל מה שבמכוניות אחרות עושים שני מסכים ולא פעם גם כפתורים פיזיים שאין במיני כמעט בכלל. זה אומר שהוא עמוס מאוד לעין ושהשימוש בו מחייב נבירה מציקה בתפריטים.
בנוסף חלק מהאייקונים (כולל הרבה קיצורי דרך שאמורים להקל על הפעולה) קטנים מדי ותוך כדי נסיעה קשה ללחוץ עליהם. בהקשר של התצוגה גם חלק מהמידע נדחק לפינות: כך למשל את הסל״ד אפשר לראות רק במצב תצוגה מסוים (מבין כמה שכולם - איך לא - חמודים ויפים להפליא) וגם אז רק בצורת פס קטנצ׳יק ולא מי יודע מה ברור. ב-S זה מרגיש קצת מוזר.
ואם נקפוץ לשורה התחתונה אז תא הנוסעים מוצלח מאוד באיך שהוא נראה ומרגיש אבל יש לזה מחיר בכל הנוגע לנוחות בגזרת ממשק המשתמש.

למרות מידות מצומצמות, בכורסאות הקדמיות מרופדות העור לא חסר מקום גם למי שהם קצת גבוהים מהממוצע. המושב האחורי לעומת זאת, סמלי לחלוטין. תא המטען נראה שמצליח להפתיע ולהיראות יותר גדול מהמצופה אבל עיון בדף הנתונים הטכני מעלה 160 ליטרים מצומצמים, אז אל תבנו עליו לחופשה משפחתית בגולן.

איכות נסיעה ואבזור
אחת ההסתייגויות שהיו בדורות הקודמים של המיני נגעה לנוחות הנסיעה. השיכוך מטבע הדברים במכונית ספורטיבית קטנה (3.8 מטר לאורך, 1.74 מטר לרוחב ו-1.43 לגובה, בדור הנוכחי) ולא מי יודע מה קלה במקרה של הקבריו (1,455 ק"ג שנובעים מחיזוקי המרכב הנדרשים) היה קשיח למדי, ובנסיעה על אספלט עירוני ישראלי הנוחות לקויה - אבל בדור הנוכחי יש בשורה של ממש בסוגיה - המכונית עדיין קשיחה מאוד אבל כיול משובח של המתלים ושיפור ניכר בכורסאות מצליח להעלים כמעט לחלוטין את האספלט הבין-עירוני כשבתוך העיר הסיטואציה קצת יותר מטלטלת; בורות, שברים, טלאים ויתר נפלאות האספלט המקומי אומנם יורגשו בתא הנוסעים אך ברמה נסבלת מאוד.

סוגייה שנגזרת מהגג המתקפל נוגעת לבידוד בתא הנוסעים. עם גג בד, מתוח ככל שיהיה (והוא מאוד מתוח) רעשי רוח הם עניין צפוי, אבל המיני מתמודדת גם כאן היטב. אל תצפו כמובן לדממה של סדרה 7 אבל שיחה או האזנה למוסיקה במהירות בין-עירונית גבוהה אינה עניין בעייתי. הקיפול אגב חשמלי, נמשך כ-20 שניות בלבד, והנסיעה בגג פתוח, למי שאוהב את הז'אנר, מעוררת שלל תגובות מהסביבה.

מה עוד? האבזור סביר, או אפילו יותר מסביר, עם כוונון חשמלי של הכורסאות ומסאז' לגב התחתון, בקרת אקלים מפוצלת, חימום למושבים הקדמיים ולהגה (תכונות שימושיות בקבריו), משטח טעינה, מפתח קירבה, תאורת אווירה ועוד. באזורים הדיגיטליים יש חיבור לאפליקציה ואפשרות למפתח דיגיטלי בסלולרי.

בפינת הבטיחות המיני יישרה קו עם מערכות הבטיחות של ב.מ.וו מה שאומר שהארסנל כמעט מלא עם שלל בקרות - מתיקון נתיב ועד עייפות נהג, אזהרות רכב חוצה ופתיחת דלת, סיוע בבלימה בשלל מצבים, התראת שטחים מתים ועוד ועוד. הערה אנקדוטלית היא שאחת מתוספות הבטיחות היותר מנדנדות (שהאיחוד האירופי הכריח את היצרנים להוסיף) היא אזהרת מהירות מותרת. כשהעיצוב הנקי של תא הנוסעים מנע את מה שעשו הרבה יצרנים ששמו כפתור השתקה פיזי וקל לשימוש לצפצופים האלה. המשמעות היא שתצטרכו לבחור בין הצפצפת לבין חמש לחיצות על המסך. במחשבה שנייה, במצב הפקקים של ישראל, אולי זה לא באמת משמעותי.

ביצועים והתנהגות
הקופר S קבריולה מגיעה עם יחידת הנעה מוכרת ומוצלחת, ובאופן נדיר בימינו נטולת כל תמיכה היברידית. מדובר על 2.0 ליטרים מוגדשי טורבו שמייצרים 204 כ"ס ומומנט נאה של 30.6 קג"מ ב-1,450 סל"ד. כל זה מחובר לגלגלים הקדמיים דרך תיבה כפולת מצמד בת 7 הילוכים. הביצועים בהתאם עם  6.9 שניות בדרך ל-100 קמ"ש ו-237 קמ"שים מרביים. מטבע הדברים ירוק זה לא במיוחד עם צריכת דלק של 11.5 ק"מ לליטר במבחן (15 ק"מ לליטר בנתונים הרשמיים ודרגת זיהום אוויר של 13).

המספרים האלה ממש לא מספרים את הסיפור שהוא הכיף הטהור שנשפך ממכונית קטנה עם סרחים עודפים קצרצרים. תוסיפו למשוואה הגה נפלא - חד, מהיר ותחושתי, ושילוב מנוע-גיר חזק ויעיל, ותקבלו חבילת עונג מוטורי נדירה מאוד. זה לא כיף בסגנון של מפלצות הכוח ששולטות כיום בעולם הנהיגה הספורטיבית, אלא יותר סוג של GTIאיות פשוטה, פחות טכנית ולטעמי הרבה יותר מהנה, שגורמת לך לצאת מהאוטו עם חיוך מרוצה גם אם סתם ביקרת במכולת. כפי שהבנתם, סעיף הנהיגה מאוד מוצלח, אבל לא מושלם - לנהג אין משום מה שום אופציה לשליטה ידנית על תיבת ההילוכים כפולת המצמדים. זה, בלשון המעטה, חבל מאוד בטח במי שמתהדרת בתואר בקופר S ואת אותם מנופי שליטה תקבלו רק ב-JCW היקרה משמעותית.