צילום: אייל אברהמי
מכוניות הסדאן הגדולות והמפוארות הן זן שנמצא בדרך להכחדה. הסדאן הקטנות והמשפחתיות איכשהו ישרדו בזכות מחיר נוח יותר ושווקי העולם השלישי שבהן בגאז׳ גדול הוא מאסט, אבל הבינוניות, הגדולות והמפוארות, אלה שהיו במשך עשרות שנים הגלגלים של מעמד הביניים המבוסס (בעולם, לא בישראל מוכת מיסוי הרכב) וצפונה ממנו, בדרך החוצה. נתוני המכירות של להיטי עבר כמו קאמרי, פאסאט, ב.מ.וו סדרה 3 ו-5 וכל אחיותיהן הרבות, מספרים בעקביות שנה אחרי שנה את מה שכולכם יודעים כבר מזמן: ה-SUVים ניצחו בנוקאאוט.
אבל לפחות בינתיים עוד יש קהל ששומר אמונים ובשבילו שווה ליצרנים, או יותר נכון לחלק מהיצרנים, להתאים את הפלטפורמות שהם מייצרים גם לתצורת סדאן. זה המקרה של ה-A6 אי-טרון: אודי התאימה את הפלטפורמה החשמלית המוצלחת שלה - PPE, שהושקה רק לפני כשנה וחצי עם ה-Q6 אי-טרון, לתצורת הסדאן גדולה שבמשך השנים אספה קהל אוהדים גדול. מוצלח? יעיל? ישכנע את אותם לקוחות ותיקים ונאמנים לעבור גם לחשמל? יצאנו לבדוק.
תקציר
עיצוב ותא נוסעים: העיצוב החיצוני אלגנטי, אבל גם ספורטיבי. תא הנוסעים איכותי וטכנולוגי והמרווח טוב מאוד, בעיקר מלפנים, ותא המטען שימושי. הנדסת האנוש אינה מבריקה.
איכות נסיעה ואבזור: נוחות הנסיעה טובה מאוד, גם בידוד הרעשים מוצלח, אך תחת רצף שיבושים או בכביש גלי, היא מרגישה עסוקה. רשימת האבזור מכובדת וכך גם מערך הבטיחות.
ביצועים והתנהגות: גם גרסת הכניסה מספקת ביצועים נהדרים ואחיזה טובה, אך תעדיף התנהלות שלווה יותר. טווח הנסיעה מושפע רבות מהעומס על דוושת ההאצה, כפי שנוכחו במבחן המאומץ.
למי מתאים: לבעלי הממון המעוניינים לעבור לעידן החשמלי לצד שמרנות קלאסית בדמות מכונית משפחתית גדולה, מפנקת, חזקה ומאובזרת.
מחיר עדכני למועד המבחן: מ-524.6 אלף שקל (רכב המבחן 550.6 אלף שקל)
לא רוצים לפספס שום דבר? הצטרפו לאלפי החברים שלנו בערוץ ה-WhatsApp הרשמי ותקבלו גם אתם את כל העדכונים, החדשות והמבחנים לפני כולם, וגם תוכן ייחודי! לחצו על הלינק >>> ערוץ "עולם הרכב" ב-WhatsApp ואל תשכחו גם ללחוץ על הפעמון!
עיצוב ותא נוסעיםמבט מהיר בחניה מאשש את מה שרמזו התמונות מההשקה - ה-A6 אי-טרון ספורטבק (ובואו נקרא לה מעכשיו רק A6, למרות שיש כבר
A6 שהיא לא ספורטבק ולא חשמלית) היא ה-A6 הנאה ביותר שירדה מפס הייצור, עניין של טעם בכל מקרה. אודי ויתרו על כל מיני יציאות עיצוביות לא מוצלחות במיוחד שהיו להם בעבר (מישהו אמר פה גריל?) לטובת עיצוב בולט, קרבי ומרשים - עניין לא פשוט בכלל כשמדובר במכונית מנהלים עם מבנה קלאסי. אומנם הגריל עדיין שם אבל משחקי צביעה, פסי פלסטיק וכונסי אוויר מצליחים לצמצם אותו בעין. הקרביות נמשכת לאורך המכונית עם פסים וקפלים שיוצרים אפקט של ״חצאית״, ומאחור בכלל מחסן תחמושת שלם עם דיפיוזר בולט וכפל דמוי ספוילר על מכסה תא המטען. לרשימה תוסיפו גם גג זכוכית, משחקי צביעה ופנסים דקיקים ואגרסיביים. שורה תחתונה? העיצוב השקט, שפעם אודי טענה שהלקוחות שלה אוהבים, התפנה מהבקו״ם לטובת ה-A6 הכי גולני שאי פעם נוצרה, והיא נראית לא פחות ממצוין.
בפנים התמונה קצת יותר מוכרת וגם קצת יותר מורכבת. כמצופה מאודי התא כולו מדופן ומרופד היטב ומשדר את היוקרה והאיכות הנדרשים בסגמנט. כורסאות ענק ושפע של מקום מקדימה, במרכז מסך מרכזי עצום של "14.5 ולצידו לוח מחוונים של "11.9, ובחלקה האחורי מחכה לנו תא מטען מכובד של 502 ליטרים. כדי שאף אחד לא יתלונן על מחסור בשעות מסך יש עוד אחד שמיועד לנוסע - "רק" של "10.9 והוא, איך נאמר באנדרסטייטמנט, מיותר לחלוטין, לפחות בישראל חסרת הנגישות המקוונת.
ובנקודה הזאת מתחיל הבלגן. כמו לא מעט מכוניות יוקרה האאודי הזו עמוסה במיליון פונקציות לכל מה שאתם יכולים להעלות על הדעת. אודי ניסו - באמת ניסו - למנוע את תחושת ה״אייפד על גלגלים״ ושילבו כפתורים פיזיים, ״קיצורי דרך״ לפונקציות במסך ואפילו סיוע קולי שמבוסס על AI, אבל התוצאה רחוקה מלהיות טובה. מול הנהג יש יער שלם של נתונים, תפריטים וכפתורים. וכשבתוך היער הזה צריך למצוא פונקציה מסוימת - למשל את התפריט שמשנה את תאורת האווירה הורודה למשהו קצת יותר סולידי, או חשוב מזה, את הכפתור שמנתק את הצפצוף המחרפן של ״עברת את המהירות המותרת״, זה סוג של אתגר. אז נכון, בכל אוטו מודרני יש התנגשות בין כמות הפונקציות לאינטואיטיביות של ההפעלה, אבל ראינו ממשקי משתמש יעילים יותר. איך יתמודדו עם זה הלקוחות הוותיקים (שלא לומר מבוגרים)? שאלה טובה.
תחושה יוקרתית וטכנולוגית בדיוק כמו שציפינו מאאודי
המסך מול הנוסע קצת מיותר עקב היעדר קישוריות מתאימות בישראל
איכות נסיעה ואבזור
כמצופה ממכונית שמגיעה מצמרת הבונדסליגה, בכל הקשור לאיכות הנסיעה, ה-A6 היא תענוג עירוני אמיתי. היא מגהצת את מפגעי האספלט ומבודדת בצורה נפלאה את הרעשים שבחוץ. על האוטוסטרדה זה אפילו יותר בולט - תנו לה כמה מאות קילומטרים והיא במיטבה. לעומת זאת על כבישים צדדיים היא מרגישה פחות בבית. ה-A6 היא מכונית גדולה (4.93 מ' לאורך ו-1.92 מ' לרוחב) וכבדה (2.1-2.17 טון) ואספלט גלי או רצוף שיבושים גורם לה להתנדנד על ציר האורך. תוסיפו למשוואה זווית גלגול ניכרת ובאופן טבעי טורפת האוטוסטרדות מורידה את הקצב.
למבחן הזה הגיעה ה-A6 אי-טרון בגרסת הכניסה "50" עם תוספת של חבילת אבזור בשם "סופריור" שמשדרגת את הרשימה כמעט כמו לגרסת ה-"55". הרשימה ארוכה ומרשימה ובאמת כוללת את כל מה שיש לתעשייה להציע – מסגירה רכה לדלתות ועד תאורת אווירה משודרגת, ממושבי ספורט נפלאים ועד שמשות אקוסטיות מבודדות רעשים, מחתימות תאורה ייחודיות ועד שלושה אזורי אקלים לבחירה בתוך המכונית.
אבל שלל התפנוקים והקילוסים לא מצליחים להסתיר תחושת צרימה מסוימת בחלק מהתוספות. קחו למשל את מערכת הסאונד הנפלאה של B&O עם לא פחות מ-20 רמקולים. מישהו חשב שזה יהיה רעיון טוב להוסיף רמקולים במשענות הראש שדרכם יודגשו הצלילים ה״קוליים״ כמו הדיבורית או הוראות הניווט, אלא שהרמקולים האלה (ובחנתי את זה עם 3 נוסעים שונים) פוגעים בסאונד של המוזיקה. לא נורא, אתה אומר לעצמך, ננטרל אותם - אם כמובן נצליח למצוא את הפונקציה בתפריטים.
מקרה אחר הוא גג הזכוכית שמתכהה ל-4 גוונים שונים בלחיצת כפתור ולא אמור להתחמם. זאת אומרת לא היה אמור להתחמם עד שפגש את השמש של באר שבע שאפילו בספטמבר גרמה לו לבעור. עוד נקודה היא הצימוד האלחוטי לסלולרי שלא קיים כאן. באודי (כמו אצל חלק מהיבואנים האחרים) טוענים שזה בשל מגבלות של משרד התקשורת. מעצבן מאוד וגם נשמע כמו תירוץ.
מטבע הדברים גם פינת הבטיחות כוללת את הכול - סיוע לנהג, בקרות מכל הסוגים, תאורה מהדור הכי מתקדם שיש ועוד ועוד. אבל גם כאן, אם כי בקטנה, יש חריקות. כך למשל האודי הזאת אלרגית לחניות צפופות ובצורה די מוגזמת בולמת את המכונית שוב ושוב בעת תמרוני חניה גם כשאין שום בעיה. הייתי מנטרל את האפשרות הזאת אבל האמת היא שכל כך נמאס לי מהתפריטים שוויתרתי על החיפוש.
מרווח טוב מאחור
תא מטען שימושי
ביצועים והתנהגות
ה-A6 אי-טרון נמכרת בישראל עם שני הספקי מנוע – בגרסת ה-"50" עם 285 כ״ס (שיכול במצב בוסט רגעי להגיע ל-326 כ״ס) והאצה ל-100 קמ"ש ב-6 שניות, ובגרסת ה-"55" עם 367 כ״ס (380 במצב בוסט) ו-5.4 שניות ל-100 קמ"ש. המנועים הללו משודכים לסוללות ליתיום-איון בקיבולת של 75.8 קוט"ש ו-94.9 קוט"ש, בהתאמה, ומניעים את הגלגלים האחוריים.
הדגם שכאמור הגיע למבחן היה ה-50, עם המנוע בעל ההספק הצנוע יותר, ובתכלס לא היה בו שום דבר צנוע. את הדרך ל-100 קמ"ש גומעת האודי ב-6 שניות זריזות, תאוצות הביניים מצוייות והספידומטר נעצר על 210 קמ"ש מוגבלים אלקטרונית לטובת הטווח. ואם כבר הזכרנו טווח אז לפני נתוני המבחן הסוללה תספק טווח של 382 ק״מ. כן, פער משמעותי מאוד מ-600 הקילומטרים המוצהרים, אבל המבחן הפעם היה ב"רוח קרב", בכבישים מאתגרים וביום חם במיוחד כשהמזגן עבד שעות נוספות. נהיגה שגרתית יותר, מבלי לתקוף אייפקס אחר אייפקס, תניב תוצאות קרובות יותר לאלו המוצהרות.
בכל הנוגע לאחיזה נגיד (שוב) שמדובר במכונית גדולה וכבדה וככזאת היא מטבע הדברים לא משדרת שום רצון לשובבות אספלט. אם מכריחים אותה היא חושפת יכולות גבוהות, אבל זאת לא כוס התה שלה והנטייה הטבעית היא לגלוש מהר מאוד חזרה ל-״מוד לימוזינה״.
סיכום
למבחן הזה יש בעצם שני סיכומים. הראשון שבהם הוא של ה-A6 ספורטבק אי-טרון עצמה. אודי לקחו פלטפורמה מוצלחת והתאימו לה עיצוב בולט ותא נוסעים מצוין. כן, יש פה ושם גליצ׳ים אבל בסך הכול התוצאה מרשימה: סדאן גדולה, נוחה ומפוארת שתשאב בקלילות מאות קילומטרים.
אבל זה הסיכום הפשוט יחסית. המורכב יותר נוגע לשאלה מי קהל היעד של ה-e-tron הזאת ואיך היא תתמודד מול ה-SUVים. לשאלה הראשונה אין לנו תשובה ברורה ואפשר רק לנחש שמדובר בלקוחות ותיקים (או במילה אחרת - מבוגרים) ששומרים אמונים לז'אנר הסדאן. לשאלה השנייה אפשר (אולי) לתת תשובה דרך התמחור.
תג המחיר של מכונית המבחן עומד על 524.6-649.6 אלף שקל (תלוי גרסה, חבילה ויחידת הנעה) והשוואה ישירה לאחות ה-SUVית לפלטפורמה - ה-Q6 אי-טרון, אי אפשר לעשות בשל הספקי מנוע ומפרטים שונים (וזה לא במקרה כמובן) אבל אם בכל זאת נתייחס אליהם נמצא כי הסדאן החדשה לא תומחרה באגרסיביות אלא די קרוב - 5-10% פחות. אנחנו מקישים מזה שאודי לא בדיוק בונה על בלוקבאסטר שישנה את מגמת הדעיכה של הסדאנים הגדולים, אלא על נישה די קטנה שמדברת לקבוצה מאוד ספציפית של לקוחות. סעו בזהירות.