צילום: אייל אברהמי
דמיינו לרגע יצרנית רכב שמחליטה שהכיוון שאליו צועדת התעשייה לא בא לה טוב. במקום ליישר קו עם הגחמות המשתנות היא נצמדת למה שהיא יודעת לעשות היטב, משכללת ומעדכנת, מוסיפה מערכות בטיחות, מוסיפה נגיעות חדשנות, אבל לא נכנעת לטרנדים. זה בגדול, עם קצת הגזמה כמובן, הסיפור של מאזדה 3 ה״אמריקאית״ שהגיעה לאחרונה לארץ.
מנוע היברידי / פלאג אין? הצחקתם אותה! ל-2.5 ליטר שלה אין אפילו מערכת סטארט-אנד-גו. מסכי מגע ענקיים? הלו, זה אוטו לא אייפד. שיחות נפש עם עוזרת קולית, אפליקציית היכרויות בין רוכשים רווקים ותאורת אווירה ורדרדה? חדשנות סינית זה הכי לא כאן.
מטבע הדברים הזדקנות של דגם לא עוזרת באולמות המכירות ובשילוב עם התעצמות פלישת הג׳יפונים לאורך השנים והנהירה להנעות "ירוקות", ה-3 התפוגגה אט אט מהכבישים. בשלב מסוים זה היה מביא גם להפסקת היבוא אלמלא אירוע קוסמי כלשהו (אנחנו מהמרים על המכסים של טראמפ) גרם ליבואנית, אחרי לא פחות מ-22 שנות 3, להביא את המכונית במפרט האמריקאי הנדיב ועוד במחיר אטרקטיבי יחסית.
כמו האחות המוכרת גם ה-3 האמריקאית מגיעה בשתי תצורות מרכב - סדאן והאצ׳בק. אך אלו חמושות בשתי תצורות מנוע - 2.5 ליטר ו-2.5 טורבו שכולל גם הנעה כפולה, ו-3 רמות גימור שונות. המחירים של ה-3 עם מנועי 2.5 ליטר מתחילים ב-170 אלף שקל ומטפסים ל-210 או 215 אלף שקל לגרסאות הטורבו (סדאן והאצ'בק הבכירות, בהתאמה). אלינו הגיעה זו היקרה ביותר.
אם היא לא מיישרת קו, מהמאזדה הזאת עולות שתי שאלות מסקרנות: הראשונה היא האם הקונספט הוותיק והמשודרג של מאזדה עדיף על הנוסחה הנפוצה כיום באולמות? השנייה היא האם המפרט הדינמי השרירי של "דגם הקצה" שהתייצב למבחן מייצר סוג של תחליף GTI במחיר נגיש יותר? יאללה, מתניעים.
תקציר
עיצוב ותא נוסעים: לגרסת ההאצ'בק יש קסם משלה – היא עדיין נאה ונראית ספורטיבית למרות הגיל. תא הנוסעים איכותי והנדסת האנוש מצוינת, מה שקשה להגיד על המרווח מאחור.
איכות נסיעה ואבזור: הכיול נוקשה יחסית, אבל ה-3 מצליחה לאזן בין התנהגות הכביש לנוחות טובה. רשימת האבזור ברמת הגימור הבכירה מכובדת, אבל לא עשירה כמו שהורגלנו מכל הסיניות.
ביצועים והתנהגות: גרסת הטורבו חזקה, ובטח בהשוואה למנוע ה-2.0 / 2.5 ליטר האטמוספריים. התנהגות הכביש תמיד הייתה דינאמית ומהנה, אך אל תצפו פה למכונית ספורטיבית למהדרין.
למי מתאים: למי שעדיין מחפש מכונית "בטעם של פעם", כזו איכותית, בלי שום גימיקים, והפעם גם עם יחידת הנעה חזקה.
מחיר עדכני למועד המבחן: מ-195 אלף שקל (רכב המבחן 215 אלף שקל)
לא רוצים לפספס שום דבר? הצטרפו לאלפי החברים שלנו בערוץ ה-WhatsApp הרשמי ותקבלו גם אתם את כל העדכונים, החדשות והמבחנים לפני כולם, וגם תוכן ייחודי! לחצו על הלינק >>> ערוץ "עולם הרכב" ב-WhatsApp ואל תשכחו גם ללחוץ על הפעמון!
עיצוב ותא נוסעים
את המזדה 3, ששלטה בכבישים ביד רמה במשך יותר מעשור (וזה בלי לספור את השנים של אימה, ה-323) לא צריך להציג לשום ישראלי. בקצרה נגיד רק שהדור הנוכחי, הרביעי במספר, הוצג כבר ב-2019 ולמרות גילו המופלג יחסית אין לו, ככל הידוע לפחות, מחליף. מבט ראשון בחניה לא מצליח להפתיע. העין רגילה ל-3 כמו שהיא רגילה לפקקים באילון או לעזריאלי, ועדיין אציין שבגרסת ההאצ׳בק היא נאה, פרופורציונלית ואלגנטית הרבה יותר מכל ג׳יפון.
אם יש הפתעה היא מגיעה בתא הנוסעים. זה מתחיל בדשבורד גדול ודמוי מדף שכבר נעלם מרבות מהמכוניות. עליו ועל הקונסולה המרכזית יש כפתורים - כן כן, אותם לחצני פלסטיק בסיסיים ויעילים שהוחלפו בחפירה אינסופית ומציקה במסכי מגע. ואם אנחנו במסך אז ל-3 טורבו יש אחד מרכזי וגדול יותר משאר הגרסאות שלה ("10.25 לעומת "8.8), והוא שומר נגיעה כמו אברך בישיבה. כדי לתפעל את המשימות שנותרו לו אחרי הכפתורים (צימוד אלחוטי לסלולרי, מולטימדיה, דאטה וכמה הגדרות מתקדמות של הרכב) תצטרכו, ממש כמו פעם, לתפעל גלגלת שנמצאת בין המושבים הקדמיים. עוד בענייני מסכים נזכיר שלוח המחוונים בנוי משני שעונים פיזיים שביניהם מסך עגול של 7 אינץ׳ עם תצוגה משתנה שהמרכזית שבהם היא, איך לא, של ספידומטר אנלוגי.
מה עוד? אז כל התא עטוף בעור איכותי, מדופן בפלסטיק מרשים ומרגיש סולידי ואיכותי. הכורסאות נוחות מאוד ורשימת האבזור אמריקאית למהדרין וכוללת פחות או יותר את כל מה שיכול לפנק אותכם ברמת הסגמנט - מערכת שמע מצוינת של BOSE, גג שמש, תפעול חשמלי לכורסאות, בקרת אקלים מפוצלת תצוגה עילית לספידומטר ועוד ועוד.
יהיה מי שיטען שתא הנוסעים הזה נגזר מגילה של המכונית ומחוסר רצון להשקיע במכונית מזדקנת את עלות התכנון מחדש. אני בטוח שזה שיקול אבל באותה נשימה גם אין לי ספק שמשהו מהרוח של מזדה, שתמיד התעקשה להיות שונה מהמיינסטרים, משחק פה תפקיד. בפרסומים בארה"ב מזדה התייחסה לסוגיה וטענה שההיצמדות לתא נוסעים ׳כמו פעם׳ נועדה לשפר סוגיות הקשורות לריכוז של הנהג, ריכוז שנפגע משמעותית מתצורת ה״מסך על גלגלים״.
אבל בסופו של יום השאלה הגדולה היא איך זה מרגיש וכמה זה נוח לשימוש. שלא במפתיע הכפתורים מרגישים הרבה יותר יעיל ונוח מאשר מסכי המגע. אם משהו חסר מדי פעם זה דווקא ה-״טאץ׳״ למסך המרכזי שהשליטה בו דרך הגלגלת קצת מסורבלת. בשורה התחתונה אני אישית מעדיף בהרבה את הכפתורים של מזדה על כל מסך שבו אי פעם פגשתי במכונית, ולא משנה בכמה אינצ׳ים ופיקסלים הוא חמוש.
בסוגריים חייבים לסייג ולהוסיף שאין לנו ספק שגם מזדה תאלץ בשלב כלשהו להיכנע למסכים, שכן אפילו מבט חטוף בתא של ה-3 מחדד עד כמה 25-30 כפתורים, על חיווטם האין-סופי, יקרים יותר לייצור ממסך.
גם המרחב הפנימי, של מי שנתפסה בעבר כמשפחתית (4.46 מ' לאורך, 1.79 מ' לרוחב, 1.43 מ' לגובה) אינו מן הגדולים: לכורסאות הקדמיות אין טענות אבל מאחור יהיה צפוף למבוגרים. גם תא המטען, עם 295 (ללא קיפול המושב האחורי) רחוק מלהיות ענק.
בעידן מסכי המגע הענקיים, כמעט שכחנו שיש גם תאי נוסעים כאלה, ואיכותיים לא פחות
מאחור היא לא מהמרווחות, בלשון המעטה
איכות נסיעה ואבזור
באופן מסורתי אחת החוזקות של ה-3 תמיד הייתה היכולת להשיג איזון מצוין בין יכולת דינמית לנוחות. השנים הפכו את התמונה הזאת לקצת יותר מורכבת ולא בגלל מאזדה.
נתחיל בזה שלמרות הקשחת המתלים שהתחייבה מתוספת ההספק, ה-3 עדיין מציעה חבילה יוצאת דופן בכל הנוגע לאיזון נוחות-יכולת. באותה נשימה אנחנו הפכנו ליותר מפונקי-ג׳יפונים מה שאומר שפתאום מבנה ההאצ׳בק הקרבי יחסית של ה-3 מרגיש פחות נוח. זה קורה כי שיפועי החלונות והמבנה של מכסה תא המטען מצמצמים את שדה הראייה החוצה ויוצרים טיפונת תחושה קלסטרופובית בתא הנוסעים.
כך או אחרת על הכביש כל זה מרגיש מצוין. מטבע הדברים כיול המתלים נוטה לצד הקשיח יותר אבל עם על כבישים עירוניים וגם על מהירים, ה-3 עושה עבודה מצוינת בגיהוץ והעלמת נפלאות האספלט הישראלי.
רשימת האבזור נאה בגרסת הטורבו שהיא גם ברמת הגימור הגבוהה ביותר, עם פריטים כמו מצלמות היקפיות שהזכרנו קודם ושאר אבזור שנראה היום סטנדרטי לגמרי בעידן הסיני המשתפך. פינת הבטיחות כוללת את כל מה שהסגמנט מציע, לצד 7 כריות אוויר, בקרת שיוט אדפטיבית, התראת שטחים מתים, אורות גבוהים אוטומטיים ובלימה בנסיעה לאחור. אין תלונות, הכל עובד כמו שהיינו מצפים.
רק 295 ליטר בתא המטען. יש מכוניות סופר-מיני עם יותר ליטרים מאחור
ביצועים והתנהגות
מנוע ה-2.5 ליטר המוגדש מציע הספק נאה של 227 כוחות סוס ומומנט מרשים של 42 קג״מ החל מ-2,000 סל״ד. מטבעו של המגדש המנוע הזה חזק מאוד לכל קשת סקאלת הסל״ד, נטול ׳מדרגות כוח׳ ושש אלי מנתק ההצתה. לארבעת הגלגלים האורווה הזאת זורמת דרך תיבה אוטומטית-פלנטרית של 6 הילוכים. התיבה עצמה, והשילוב שלה עם המנוע, מצוינים, אולם העובדה שיש לה ״רק״ שישה הילוכים בהחלט רומזת על גילה. מה עוד? אה, צריכת הדלק, כמו שלא קשה לנחש מהנתונים היבשים, עמדה במבחן על 7.8 ק״מ לליטר וזה עוד אחרי ששיוט ארוך וחסכוני על כביש 6 מיתן את המספרים שראינו בעיר ובפרק הדינאמי.
בפתיח הצפנו את שאלת ״תחליף ה-GTI״ ולשילוב מנוע-גיר יש חלק נכבד מהתשובה, בכל הנוגע לסעיף הזה, היא - לא. הכוח אומנם שם, זמין ומוכן לכל לחיצת דוושה, המהירות נצברת בקצב מרשים (6.5 שניות ל-100 קמ״ש, 215 קמ״ש מרביים) אבל המנוע נעדר את האופי האגרסיבי והבועט, במיוחד בסל״ד סופר גבוה, שיש למכוניות שמיועדות לנהיגה ספורטיבית.
יכולת הכביש על גווניה השונים, מרשימה מאוד. כיול מתלים מדויק ונכון מצליח בלי שום גיזמו / כיוונון / התחכמות לספק את הסחורה ובגדול. הזכרנו קודם שלמרות כיול שנוטה לצד הקשיח ה-3 נוחה מאוד. הצד השני של המטבע - בגיהוצים - לא משלם על זה מחיר. עם חלוקת המשקל מצוינת, שלדה מרוסנת וזריזה ה-3 ממש נהנית מהשתובבות בעיקולים. איך היא עושה את זה? אני מניח שחלק נכבד מהתשובה מגיע מההנעה לכל ארבעת הגלגלים שנותנת את האקסטרה שהופך את ה-3 לעונג של ממש . נקודת התורפה היחידה בהקשר הזה היא בהגה שסובל מערפול אמריקאי מסוים.
שאלת ה-GTI? אז התשובה פחות נחרצת מה״לא״ של המנוע. גם כאן חסרה הנשיכה האחרונה של היכולת, בקצה של הקצה, אבל באותה נשימה כל כך כיף להשתעשע עם ה-3 הזאת שזה לגמרי לא מורגש.
2.5 ליטר, טורבו, 227 כ“ס ו-6.5 שניות ל-100 קמ“ש - ה-3 יכולה להיות חליף GTI?
סיכום
הזכרנו בפתיח שתי שאלות ביחס ל-3. הקלה שבהן היא שאלת תחליף ה-GTI והתשובה שלילית. ה-3 היא מכונית עם יכולת דינמית מרשימה והרבה כיף אבל היא נעדרת את האגרסיביות הנדרשת מספורטיבית. אולי זה גם המקום להזכיר שגם אין לה יומרות ספורטיביות והיא לא נמכרת ככזאת.
בכל סוגיית ה״טעם של פעם״ התשובה מורכבת יותר. השורות האלה נכתבות אחרי 1500 קילומטרים על כבישי אירופה במכונית עתירת מסך שהיצרן שלה עושה מאמצים מתמשכים לשפר את ממשק המשתמש. הכוונות טובות, המאמץ אמיתי ועדיין כל שינוי בעוצמת המזגן עורר בי געגועים ל-3 שבה כל מה שצריך זה לשלוח אצבע עיוורת. ובמילים אחרות - את תא הנוסעים שלי אני מעדיף בדיוק כמו ב-3. אבל, וזה אבל גדול, מכונית לא מסתכמת רק בתא הנוסעים ולחשבונות דלק מנופחים או לזיהום סביבתי גבוה, אף אחד לא מתגעגע, וזו בהחלט נקודת תורפה של ה-3.
והנה אנחנו מגיעים לשורה התחתונה. קצת מצחיק לכתוב את זה על מי שבמשך שנים הובילה את טבלת המכירות, אבל לפרק ׳שירת הברבור׳ של חייה ה-3 מגיעה כשאין שום מכונית אחרת בישראל שדומה או קרובה לה במאפייניה. היא מציעה חבילה דינמית מרשימה, תא נוסעים שמתגעגעים אליו וצריכת דלק שמזכירה שלא הכל נוסטלגיה. אני אישית אהבתי את החבילה הזאת אבל ספק אם בעידן הנוכחי היא תקרוץ לרבים. סעו בזהירות.