מרצדס EQB במבחן: מה קורה כשעמדת הטעינה מקולקלת?

שעת אחר צהריים במסעדה שנחשבת לפסגת ההיצע הקולינרי של העיר מודיעין. חצי המבורגר עגמומי בוהה בי מהצלחת בזמן שחבריו, צ'יפסים ספוגיים, מגירים שמן בקצב שמזכיר בוקסר ישן של אלפא. אני נועץ עוד מבט בשעון ומבקש מהמלצרית הפוך. אין לי שום ציפיות ממטבח שהצליח לרצוח קציצה ותפוחי אדמה, אבל אני חייב להעביר איכשהו את הזמן ועוד ביס מהזוועה שבצלחת לא בא בחשבון.

הקפה מגיע וגם בלי ציפיות מוקדמות הוא מבאס. לא יודע מה הקטע של מסעדות במודיעין. אולי עם הרישום בעירייה מגיעה גם דרישה לעקר את חוש הטעם? אני משחק עם הכפית בקפה ונזכר במשפט של האדמו"ר ג'רמי קלארקסון שליט"א שבדיוק השיק עונה חמישית. "אם לא יהיו תקלות נשארו לי  175 אלף שעות לחיות", הוא אמר, "ואני לא מתכוון לבזבז אף אחת מהן בהמתנה שמכונית תטען".

וזה בדיוק מה שאני מרגיש בזמן שהמרצדס EQB בקצה החניה שואבת חשמל מעמדת טעינה בקצב של 11 קילוואט לשעה. וכן, אני יודע שיש בעולם עמדות טעינה מהירה. רשמית, גם זאת מוגדרת ככזאת רק שהיום לא בא לה על 160 קילוואט, לא על 50 ואפילו לא על 22. היום היא בקצב של 11 קוט"ש ואם לא מוצא חן בעינייך אתה מוזמן לדחוף את האצבע לשקע המהיר ולבדוק למה אין בו חשמל.

אני בוחן שוב את האלטרנטיבות, מבין שאין כאלה חוץ מהמתנה סבלנית ולוקח עוד שלוק מהקפה המגעיל. ואתם יודעים מה החלק הכי מעצבן? שכל זה קורה אחרי ששרפתי את הסוללה על מזגן בפקקים אינסופיים. נחזור לזה בהמשך ובינתיים בואו נתחיל במבחן הדרכים הזה.   

עיצוב: בלי שופוני ועם שורה שלישית

ה-EQB הוא ג'יפון בינוני עם 3 שורות מושבים שממוקם בהיצע של מרצדס מבחינת גודל ומחיר - כמה מפתיע - בין הEQA הקטן ל-EQC הגדול. בניגוד לחלק מבני משפחת ה-EQ החשמלית, הוא מבוסס על הפלטפורמה ה"רגילה" של סדרת GLB שעברה התאמה להנעה חשמלית. האחים מונעי הבנזין/סולר הוצגו לקראת סוף 2019 ומרצדס נדרשה לעוד שנתיים עד שבוצעה ההתאמה החשמלית. עוד שנה עברה עד שלאחרונה החל השיווק גם בישראל, ולפי פרסומים שונים, בהצלחה לא מבוטלת עם הזמנות של יותר מ-100 מכוניות בפרק זמן קצר יחסית, מספר נאה מאוד למכונית שמחירה מתחיל ב-350 אלף שקל.

מבט ראשון בחניה לא מצליח להפתיע. למעט הגריל האטום - אחד מסמלי החשמל - והג'אנטים הייחודיים, ה-EQB זהה לאחיו לוגמי הבנזין. העיצוב מעודכן ונעים לעין אבל באותה נשימה הוא קצת קופסתי ובעל נטיה סטיישנית מובהקת. חוץ מזה אין בו את אפקט ה"וואו" שמרצדס נתנה לחלק מהדגמים החשמליים שלה. בחלקים לא מבוטלים של אירופה הקהל אוהב את העיצוב השקט הזה אבל את הלקוח הישראלי חובב השופוני ופוזת האוגדונר בג'יפ זה בהחלט יכול לאתגר. 

גם בתוך תא הנוסעים אין הפתעות גדולות והפעם זה רק לטובה. פתיחה של הדלת חושפת מרחבי עור מקיר לקיר, אלומיניום ופלסטיק איכותי. במרכז תא הנוסעים המסך הגדול של מרצדס, שהוא בעצם שני מסכי 10.25 אינץ' מחוברים שיוצרים רצף בין לוח המחוונים למסך המגע מרכזי. מתחת ישנם כפתורים פיזיים להפעלת בקרת האקלים וסביב הקונסולה שבין המושבים ישנם עוד כמה כפתורים פיזיים וכן טאץ' פד חביב אך גם די מיותר שמאפשר לתפעל את המסך.

כל המערך הזה עובד למופת: איכות המסכים מרשימה, מערכת ההפעלה אינטואיטיבית מאוד ונעימה לשימוש, איכות הסאונד נהדרת ואפילו התרגום לעברית - שמשום מה המון יבואנים כושלים בו פעם אחרי פעם - נעשה ללא רבב. מה שקצת פחות מוצלח היא שורת הכפתורים הפיזיים לתפעול בקרת האקלים. הכפתורים קטנים וצפופים מה שמחייב הסטת מבט מהכביש, בדיוק מה שכפתורים פיזיים (בניגוד למסך מגע) אמורים למנוע. מה עוד? אז במושבים הקדמיים יש מרחב נדיב, המושב האחורי סביר פלוס ואילו השורה השלישית המתקפלת, כדרכן של שורות שלישיות מתקפלות, תאכלס שני ילדים וגם הם יקטרו. פינת הבטיחות שלנו כוללת פחות או יותר את הכל - מערכות השמירה על נתיב, תאורה מתקדמת, התראת שטחים מתים, בלימה אוטונומית והרשימה עוד ארוכה. יאללה, מתניעים.

על הכביש: לא חורך אבל מאוד נעים

את ה-EQB מניעים שני מנועים חשמליים (228 כ"ס ו-38 קג"מ) שמחוברים בצד אחד לסוללה של 66.5 קוט"ש ובצד השני לכל ארבעת הגלגלים. רשמית מרצדס מצהירה על טווח של 410 ק"מ ולא רשמית על טווח ריאלי של 350-360 ק"מ. זה אמנם יספיק לרובם המכריע של השימושים אולם לא מדובר במספר גבוה במיוחד.

מאחורי ההגה זה מרגיש אחד לאחד כמו הסיפור שהנתונים הטכניים מספרים. ה-EQB מאיצה בנחרצות חשמלית חלקה ועתירת מומנט (8 שניות ל-100 קמ"ש) ומגיעה בקלילות למהירות המירבית המוגבלת אלקטרונית (160 קמ"ש למטרת חיסכון בסוללה). תגובת הדוושה טובה אבל בשום שלב המרצדס הזאת  לא חורכת את האספלט, לא בקו ישר ולא בסיבובים, ומהר מאוד מתברר איפה היא מצטיינת: השילוב בין שיכוך הזעזועים המוצלח, הבידוד, ומערכת ההנעה החלקה יוצר את אחת המכוניות היותר נעימות ונוחות שבהן נתקלתי. ואני כותב את זה אחרי יום מבחן עתיר פקקים שכלל כמעט שבע שעות במכונית. אגב, ניסיון לנהיגה יותר אגרסיבית מסתיים מהר מאוד בוויתור של הנהג. היא פשוט לא שם.

צריך להזכיר כאן את מערכת הטעינה הרגנרטיבית של מרצדס;  ב-EQB היא מגיעה עם שלושה מצבים. השניים ה"רגילים" הם מצב בלימה חלש (עם מעט טעינה) ומצב בלימה חזק (עם הרבה - עניין שמאפשר נהיגה כמעט ללא שימוש בדוושת הבלם). המצב השלישי הוא בעצם מצב אוטומטי שמשלב אלמנטים של נהיגה אוטונומית ושימוש בו מאפשר - בתנאים מסויימים - ריחוף על הכביש כמעט ללא שימוש בדוושות. המכונית מזהה את כלי הרכב שלפניה ובולמת כשצריך. זה מרגיש כמו סוג של בקרת שיוט מוגבלת ומאפשר שימוש במעט מאוד חשמל.

מזגן פקק וחשמל

זוכרים שאמרנו שנחזור לפקקים ולסוללה? אז הנה. הנתונים הטכניים של מכוניות חשמליות מציגים קיבולת של סוללה וטווח משוער בהסתמך עליו. בשנים האחרונות עלו הקיבולות ועימן גם הטווח, עניין שהביא לצמצום "חרדת הטווח" של הלקוחות ולתפוצה מאוצת של מכוניות חשמליות בעולם וגם בישראל. אלא שצריך לומר שהתנאים בישראל - מזג האוויר והפקקים - לא באמת מאפשרים הערכה ריאלית של טווח ומהסיבות הכי מובנות שיש. במבחן הדרכים הזה למשל קצת יותר משעתיים פקק עם מזגן בפול עוצמה, שרפו כמעט רבע מהטווח המשוער שהציגה המכונית באותה נקודת זמן ושיגרו אותנו לעמדת הטענה האיטית והמייסרת במודיעין. זה אמנם לא מייצג כלום - לא נסיעה טיפוסית, לא פקק וגם לא עמדת טעינה - אבל זה עדיין חלק מובנה בחיים עם עם מכונית חשמלית. אולי כשיהיו יותר עמדות מהירות (ועובדות) זה יהפוך לנון-אישיו עם רבע שעה חיבור לשקע.

ואם נחזור ל-EQB אז בשורה התחתונה מדובר בג'יפון נעים מאוד לשימוש שגם בלי בשורות טכנולוגיות גדולות מצליח לשלב בהצלחה בין מערכת הנעה חשמלית לפינוקי פרימיום וכולל בנוסף גם בונוס די נדיר בישראל בדמות 7 מושבים. ואחרי כל זה מגיע גם תג מחיר נאה שמתחיל ב-350 אלף שקלים מכובדים שאמנם רחוקים מלהיות שווים לכל כיס אבל גם אינם יוצאי דופן בסגמנט הזה. סעו בזהירות. שנה טובה.

מרצדס EQB300

מחיר: 350 אלף שקל
מספר מנועים חשמליים: 2
הספק מירבי: 220 כ"ס
מומנט מירבי: 39 קג"מ
0-100: 8 שניות
מהירות מירבית: 160 קמ"ש
הנעה: כפולה
מימדים: 468*183*169
תא מטען: 495 ליטר