יונדאי באיון במבחן. שביל באמצע

בצירוף מקרים, זמן קצר לפני שהחל שיווקה בישראל, הוצמדה לי על ידי חברת ההשכרה בשדה התעופה בהרקליון מכונית חמודה וכבר לא לגמרי אנונימית בשם יונדאי באיון (Bayon). ההיכרות עם באיון, שעל פי תאור ומידות נגזרת מקבוצה B, התבססה כמעט כולה על הנתונים שהיצרן שלח לנו כמה חודשים קודם לכן. כך שמלבד השם שהתנוסס על דופן הזנב והתמונות בסלולרי, רב הנסתר על הגלוי.

בטרם העמסתי את הטרולי לתא המטען הקדשתי דקות אחדות להתרשמות חיצונית, ולאט ובכובד ראש הראוי לרכב עממי מקוריאה הגעתי להבנה שהוא די מצא חן בעיני; הפרונט הדו קומתי וקפלי התאורה שמפצלים את השמשה האחורית מתכתבים עם המראה של Kona או i20, שאיתה חולקת באיון הרבה מן המשותף. מפה לשם, נציג של חברת ההשכרה דקלם מה יש ומה אין והזהיר אותי, כרגיל, שלא להחזירה עם מכל דלק מרוקן והפנה את תשומת לבי לחתימה על מסמך האחריות. לא לפני, שהוא ציין בפני שזו גרסת "פטרול".

חברות ההשכרה, ולא רק באיי יוון אלא גם ברחבי אירופה, החלו לצמצם את השימוש במנועי דיזל ובמקביל מעדכנים את המאגרים במנועים היברידיים. באיון, מכונית "תקציב", מוחכרת על האי בגרסה הזולה ביותר שיש: 1.2 ל' בנזין ארבע בוכנות עם 84 כ"ס. קומבינציה כזו כרוכה בפשרות שמטרתן להוזיל את העלות הסופית, ובהתאם לכך ברירת המחדל היא תיבת חמש מהירויות ידנית מיושנת. תיבה, שהפכה כמעט כל נסיעה בכביש המהיר למתישה ובזבזנית. 

בכרתים יש כבישים יפים, טכניים ומתגמלים, במיוחד אם מפנים את ההגה אל החלקים הדרומיים של האי. אבל כיף גדול זה לא היה.

מפגש חוזר
מטעמים די ברורים - דפוסי קניה, ביקושים וצרכים, לכמוביל לא הייתה כוונה לייבא את הגרסה המוחלשת של הבאיון, ולכן לא ראינו לנכון לכתוב ביקורת על מכונית שלא תשווק בארץ. הבאיון שתפגשו באולם המכירות בישראל (מיוצרת בטורקיה) נמכרת עם מנוע אחד: 1.0 ל' טורבו בנזין בשילוב מערכת מיקרו היברידית או בלעדיה. בדגם המבחן, שהוא החזק ביניהם, משוחררים 120 כ"ס, לעומת 100 כ"ס בדגם הרגיל - ובשני המקרים משודכת תיבת הילוכים דו-מצמדית שבע מהירויות.

למנוע שלוש בוכנות (עם נוכחות ווקאלית, למי שאוהב), ונתוני פתיחה לא רעים: 120 כוחות סוס ו-20.4 קג"מ זמינים מ-2,000 סל"ד ועם חשמול קל. נחדד, שלא מדובר במנוע היברידי נפוץ שבו סוללה מאפשרת לנוע לכמה מאות מטרים על חשמל, אלא במעטפת עם מנוע חשמלי שמטרתה להפחית את פליטת המזהמים וצריכת הדלק באחוז או שניים ולספק למנוע דחיפה רגעית. מעשית, טרם נתקלתי בתרומה משמעותית מצד המערכות האלה וגם פה, אין בשורות שיקלו על ההוצאות החודשיות. צריכת הדלק הממוצעת הסתכמה ב-13 ק"מ לליטר בימי המבחן.

הבאיון לא כבד וגם לא שדוף במיוחד עם 1.2 טון של ברזלים ופלסטיק, אבל המערכת המנועית מגיבה בעצלתיים וגורמת לכל ההתנהלות שלו, לפחות בעיר להפגין חוסר החלטיות. אני לא משוכנע במאה אחוז שצריך להפנות אצבע מאשימה אל המנוע וטכנולוגיית ה-Mild hybrid, אלא דווקא החיבור עם תיבת ה-7 מהירויות כפולת המצמדים, הוא זה שמסבך לו את מחזור הפעולה. 

ראיה לכך מצאנו במבחני האצות מעמידה; נעיצה של הדוושה הימנית מתורגמת ליציאה מפוהקת מהמקום, וכדי לאמת את התוצאות של היצרן ל-100 קמ"ש (10.5 שניות) נאלצנו ללמוד היכן חבויה נקודת המגע האופטימלית של המצערת, כלומר לבחון את הנתון הזה ביציאה מתגלגלת. ואכן, לאחר כמה ניסיונות, הצלחנו לרדת מ-12 שניות לטווח ה-10.7 ש'.

למחשב שלושה מצבי כיול המשפיעים על מומנט והעברת הילוכים, וכל עוד לא נקלעתם לתרדמת במצב 'אקו', שני מצבי הנהיגה האחרים - נוחות וספורט, מספקים את הסחורה בעומס בינוני וגבוה. את מעלותיו מגלה הבאיון, כלי עירוני במהותו, דווקא כשנמלטים מחוץ לערים הפקוקות וכשהמהירותו מתחילה לנסוק לכוון 110 קמ"ש וצפונה. שם הוא מרגיש רגוע, בטוח בעצמו, מבודד וקל לו יותר לחלץ עצמות ולסחוט מרצועת הכוח ביצועים טובים ולשמור על קצב מכובד, אם כי בעקיפות הוא לא מצטיין ופה נדרשת עירנות להילוך הנכון.

בפנים
לאיזו קהילה באיון משתייך? האם זה מיני SUV, האם סופר מיני, אולי בכלל מיני MPV? יונדאי לא רוצים לספק תשובה חד ממדית, שכן מבחינתם הבאיון הוא תמהיל של כולם. לטוב ולרע, בתא הנוסעים ההבחנה הזו מקבלת תוקף משנה; הנדסת האנוש ידידותית למשתמש והפקדים מסודרים בצורה לוגית, לפחות עד שמחדדים רזולוציות והתמונה מתבהרת.

במבט ראשון העסק נראה מודרני וחדשני - ובאמת משתדל למזג בין עולמות. במבט שני, הביצוע במרביתו קצת מרושל ומחוספס ומותיר רושם לא נעים לעין או למגע. איכות החומרים מעורבבת, אין אחידות או מוצקות, ובחלקים מסוימים נראית פשוט ירודה, כולל ניסיונות להחביא את התרכובות הפשוטות עם יריעת עור על משענות היד בדלתות. ואם כבר נגענו במרפקים - משענת היד המרכזית לא מאוד שימושית, הן מבחינת תמיכה וכן מבחינת אחסון.

כל הדגמים מצוידים מסך ראשי שמונה אינץ' עם ממשקי אפל ואנדרויד במפלס העליון, וכפי שהורגלנו ביונדאי קל להתממשק ולדפדף בכל התפריטים. כמו כן, לוח מחוונים דיגיטלי בגודל 10 אינץ' סטנדרטי אף הוא ומעניק לו אווירה הייטקית ועדכנית עם שלוש תמות מובדלות (אקו, ספורט ונוחות) ולא פחות חשוב, בקרת האקלים מוברגת על קומה משלה ומופעלת פקדים פיזיים. מעולה.

על אף שחבילת 'סופרים' מחוברת בלעדית לדגם מיקרו היברידי, כל הגרסאות של הבאיון, בתוכן הקצאות לציי רכב אינן מקופחות או מאכזבות. למעט תאורת LED אחורית, קונטרסט שחור לתקרה ושתי תכונות בטיחותיות שכן קיימות כבר מדגם הביניים, אי אפשר ליפול אל חורים גדולים במפרטים. הציוד כולל מפתח חכם והנעה בכפתור, קיפול מראות חשמלי, שמשות כהות מאחור, חיישנים היקפיים ומצלמת נסיעה לאחור, מערכת שמע ששה רמקולים, שליטה על פונקציות רבות מגלגל ההגה ותפעול קולי (דרך הסמארטפונים). 

בצד הבטיחות יונדאי מקפידה שלא להזניח אפילו את הדגמים הבסיסיים ביותר בהיצע, ולכן דגם זה כולל כל מה שיש ליצרן כיום בקבוצת המשפחתיות: בקרת בלימה בנסיעה לאחור, מערכת זיהוי התחלת נסיעה של רכב מלפנים, בקרת שיוט אדפטיבית וכן מגביל מהירות עם זיהוי תמרורים (רק במפרט סופרים) והתרעה על המצאות נוסע במושב האחורי בעת היציאה מהרכב (להרבה יצרנים את הפונקציה הזו ברמת המחיר שלו).

שימושיות
הבאיון מספיק מרווח לשאת ארבעה אנשים כהלכה ולצופף מתבגר/אדם שלישי דל קילוגרמים ביניהם בשורה השניה. המפתחים נדיבים, גם למושבי בטיחות, הגישה מצוינת והדלתות נפתחות בזווית רחבה. בסיס גלגלים של 2.58 מ', רוחב של 1.77 מ' ובעיקר ממד הגובה - 1.51 מ' מאפשרים לשבת בצורה זקופה ונינוחה, לא מעט בזכות מושבים תומכים ובעלי קשיחות מידתית. את אותו הדבר נציין גם בהקשרם של הנהג והנוסע שנהנים משדה ראיה טוב ומרחב מחיה אוורירי, אם כי קודר בצבעיו ומרקמיו. תא המטען של הבאיון קטן מהממוצע בקטגוריה הזו עם 334 ל' ושפת הטעינה גבוהה מדי.      

איכות נסיעה ויכולת
ניהוג אינו החלק הדומיננטי באישיות של הבאיון; המרכב הג'יפוני חסר מעט ריסון, החרטום צולל בבלימות, ההיגוי חד בהתחלה ומעושה בהמשך, זווית הגלגול איכשהו מבוקרת והשמרטפים האלקטרונים בערנות חרדתית למהירות הנהיגה. אנחנו לא משייטים על טווח תלת ספרתי בואכה מעבר סטלביו, אלא בקטעי כביש בצפון הקרוב עם שינויי גובה מתונים שכל SUV קטן וסופר מיני מסוגלים לצלוח אותם בקלות, ויש מובחרים בהם שאף יבצעו זאת בהנאה.

ניחא. לשם כך לא הומצא. אבל מה על איכות הנסיעה? פושרת. רמת השיכוך של הבאיון לוקה בחסר וכמעט כל בור, מפגע או גדודית מפרים את יציבותו, והוא יותר מדי תזיזתי במעבר על סלילה לא טובה. מה שככל הנראה פוגם ביכולת לטפל בשיבושים, הוא החתך הנמוך של הצמיגים (17 אינץ') וגם קורת הפיתול המאוחדת בסרן האחורי, אותה תמצאו בתת משפחתיות כמו יונדאי אקסנט. 

פרט לכך, אל תתנו למרחק הויזואלי בין קשתות הגלגלים לבין האספלט לבלבל אתכם ולחזק את רף הבטחון בירידה מהכביש המפולס להרפתקה שבילית. הבולמים של הבאיון לא כשירים לבודד את הנוסעים מטרשים, אבנים, או הפתעות כמו טלאים בולטים, והוא חובט לעתים בלי רחמים וגם מרעיש בעת החזרה. על הנעה כפולה או מרווח גחון שימושיים חבל להרחיב, ולכן כל פזילה לשטח חקלאי מחייבת לנקוט במשנה זהירות. 

לואו קוסט "יוקרתי"
יונדאי לא צריכים תירוצים כדי לייצר ג'יפונים מקיר אל קיר. הביקושים עצומים והרווחים שהם מזרימים פנימה עולים על גדותיהם; אם יש ארבעה גלגלים פנויים במחסן, מנוע סימפטי, חריץ פנוי ומעצב עם הרבה דמיון אז בעצם, למה לא? ואם יש לקוחות מתחבטים יגיע באיון ויאסוף אותם מהקצוות. לכאורה.

לכלמוביל הוא מספק פתרון מצמק פערים בין הסגמנטים, מייצב מלמעלה את וניו הקטן ומנסה למחזר את ה-i20 במסווה ג'יפוני. אבל באיון, וזה יאמר לזכותו, לא הולך לאיבוד בין השורות הצפופות ויש בו שכבה, גם אם רדודה של מקוריות: הוא מאובזר טוב, בטיחותי, מרווח בפנים, נגיש לכל הדיוט והבונוס שלו, לטעמי, נעוץ בעיצוב  - ורושם חיצוני כידוע הוא גורם לא מבוטל כשהעט נוחתת ביד.  

בצד החובות יש רשימה של בעיות מורכבות. לא מצאתי, למשל, בגרסה הכי מלוטשת שנמכרת בישראל "חוויה מתקנת" בהשוואה להתנסות ביוון, לא במלואה בכל אופן ואולי בחלקים ממנה אפילו להפך. הבאיון שוהה באיזשהו ממד של בינוניות שקשה להתנער ממנו; האיכות בינונית, הביצועים בינוניים, הגימור בינוני והנוחות אפילו פחות מכך, לפעמים.  

אין שום דבר שלילי ברמה בינונית, כל עוד תוחמים אותה בפרופורציות המתאימות - ויונדאי עתירי ניסיון בריכוז מכוניות מוצלחות בדלת הכניסה למותג. אלא שהבאיון נמכר בארץ תמורת 125 ועד 135 אלף שקל, ובטווחים אלה הוא יצטרך לקושש כל גרם כריזמה להתגבר על יריביו, ומאלה יש בשפע - ומקטגוריות שונות ובגדלים מגוונים. מחיר שנוי במחלוקת, על גבול יומרני, יעשה לו חיים קשים.

מפרט טכני: יונדאי באיון 1.0 ל' טורבו מיקרו היברידי Supreme

מידות: א-4.2 מ', ר-1.77 מ' ג-1.51 מ'. בסיס גלגלים - 2.58 מ'
תא מטען: 334 ל'

מנוע: 1.0 ל' טורבו Mild hybrid
הספק מרבי: 120 כ"ס
מומנט: 20.4 קג"מ מ-2,000 סל"ד
תיבה: דו-מצמדית שבע מהירויות
הנעה: קדמית

ביצועים:
האצה ל-100 קמ"ש: 10.7 ש' (מבחן)
צריכת דלק ממוצעת (מבחן): 13 ק"מ לליטר

מחיר מכונית מבחן: 135 אלף שקל
מסגרת אחריות: שלוש שנים