מבחן דרכים בריינג' רובר איווק 2 החדש

אני מתנצל מראש בפני הקוראים הקבועים שאני חוזר לחפור אבל הנושא הזה מצליח לשרוף לי את הנתיכים כל פעם מחדש. צהריים, שער הגיא ואני עומד בפקק. עומד, זוחל, שוב עומד ושוב זוחל. ברדיו יומן צהריים מטרטר עם שילוב מוזר של ענייני קואליציה ואירוויזיון, בחוץ שרב והזמן מטפטף כאילו אנחנו נהנים מחיי נצח. בסוף, כמו שתמיד קורה, אני מגיע לפקק של הפקק ומוצא שם תאונה. תאונה לא קלה צריך להוסיף, בין פורד פוקוס ל-I20, עם כריות פתוחות, שמשות שבורות והרבה פח עקום. בהחלט כואב.

הכביש היה עדיין רטוב מהנוזלים שנשפכו מהמכוניות המרוסקות ומרוצף בזכוכיות, אבל המכוניות עצמן כבר היו על השוליים. מה עוד היה שם? ניידת של משטרת התנועה כמובן, ושני שוטרים שישבו בה, בהו בפקק ולא נראו מוטרדים בכלל מהעובדה שאלפי נהגים ונוסעים תקועים על הכביש. ולמה שיהיו מוטרדים? הם לא מאחרים לשום מקום, הפז"מ דופק והחיים לפני ארוחת צהריים יפים. לסדר פילונים על הכביש? לנקות את הזכוכיות? להאיץ את הנהגים שעוצרים להסתכל? הצחקתם אותם וגם את המפכ"ל. וזה החלק שמרתיח כל פעם מחדש: משטרת התנועה - בין אם כמדיניות ובין אם כהתנהלות פרטנית של שוטריה - אפילו לא מנסה לטפל בהכוונת תנועה בסיטואציות כאלה, וכנראה שאני לא מחדש לכם כלום כי ראיתם את זה אינספור פעמים. למה בדיוק? על מה משלמים לכם משכורת חברים יקרים - על לשבת בניידת ולחכות לגרר? האמנם התפקיד היחיד שלכם בשירות הציבור זה לחלק דוחות? ואתם יודעים מה, עזבו את השאלות הקיומיות הגדולות ובואו נישאר ברמה האנושית הכי בסיסית: אתם רואים אלפי אנשים תקועים, לא תעזרו?

אז ישבתי בתא נוסעים איכותי ומפנק וכן, למקרה שתהיתם, פקק בריינג' רובר איווק הרבה יותר נוח מאשר פקק בסופר מיני משומשת, והתעצבנתי על המשטרה. ואז צצה מחשבה מקורית: העמידה בפקקים היא כנראה המקום היחיד בישראל שבו אין כיום הבדל בין עשירים לעניים. פרארי של 2.5 מיליון שקל וסובארו DL ב-5000 שקל, יהיו תקועים באותו הפקק לאותו פרק זמן. הייתי אומר 'צרת רבים נחמת עניים' אבל כנראה שמצב סוציו-אקונומי לא נותן פטור מעצבים על שריפת זמן מיותרת ובמילא אף אחד לא מתנחם מזה שעוד מישהו תקוע איתו, אז בואו נצא מהפקק ונעבור לריינג' החדשה.

קצת רקע ועיצוב

 הדור הראשון של הריינג' רובר איווק הוצג לעולם ב-2011 כחלק מהניסיון להגדיל את קשת הדגמים של לנד רובר ומהר מאוד הפך להיות אחד מדגמי המפתח של היצרן, אם לא החשוב שבהם; כך למשל בחלק משנות ייצורו של האיווק הוא היה אחראי ליותר משליש מהמכירות של לנד רובר בעולם. חשובה לא פחות הייתה התדמית: לא מעט יפים ועשירים בעולם (במחשבה שנייה כנראה שיותר נכון לכתוב עשירות ויפות) אימצו את האיווק בחום בזכות הייחודיות הבריטית/ריינג'-רוברית שלו, העיצוב והמידות היחסית קומפקטיות, ובכך עשו ליצרן שירות חשוב ונדיר.  

מצליח ככל שהיה גם האיווק בסופו של דבר הזדקן ובנובמבר 2018 הוצג הדור השני שלאחרונה הגיע גם לישראל. מה חדש? אז די הרבה אם כי בניגוד ליצרנים שאוהבים להחצין את החידושים כאן דווקא היה ניסיון להסתיר אותם, ובואו נתחיל עם העיצוב. אחרי מבט ראשון חטוף בחניה של אולם התצוגה הייתי מוכן לחתום שלא היה שום שינוי בעיצוב, אבל אז הגיע איווק מהדור הראשון ונעמדה לצידי. הצללית הכללית של המכונית זהה (או שאי אפשר לראות את ההבדלים בעין) אבל השינויים ניכרים ביחידות התאורה בחזית ובישבן, בגריל, בפסי הקישוט לאורך המכונית, בידיות ששוקעות אל תוך הדלת ובעוד כמה אלמנטים עיצוביים. זה לא נשמע נורא דרמטי אבל זה מספיק כדי לתת את הטוויסט העדכני שהאיווק היה צריך. יותר מזה: העיצוב של האיווק - עם הגלגלים בקצוות המרכב, ה'משיכה' אחורה והישבן הריבועי - כל כך מוצלח שטוב שהוא נשמר. לטעמי הפרטי זהו הקרוסאובר הכי יפה ומיוחד על הכביש.

בהשראת המצטרף החדש למשפחה

גם תא הנוסעים מקבל ציון טוב מאוד. ההשראה מגיעה מהוולאר, האח הבינוני במשפחת הריינג', והביצוע מצויין. מעבר למרחבי העור והאלומיניום הנאים והאיכותיים מתבסס התא על שלושה מסכים גדולים. הראשון הוא לוח המחוונים שלפני ההגה, השני נמצא במרכז הקונסולה ואחראי על המולטימדיה, הניווט, הטלפון ועוד כמה אפליקציות רגילות ופחות רגילות (מכונית עם מצב valet parking כבר ראיתם?). המסך השלישי נמצא קצת יותר נמוך, פחות או יותר מול מוט ההילוכים, והוא מיועד לניהול בקרת האקלים ומצבי הנהיגה בשטח. ממשק המשתמש של המסכים מצויין ומלבד  פינות קטנות פה ושם, כמו למשל שתי לחיצות נפרדות שנדרשות לשינוי עוצמת האיוורור, הם מאוד אינטואיטיבים וקלים לשימוש. מה עוד? המראה האחורית מבוססת גם היא על מצלמה ומעבר לזה ישנן מצלמות מכל צידי המכונית וניתן לצפות דרכן בכל זמן לכל הצדדים - עניין שימושי ברכבי שטח רציניים וקצת יותר גימיק במקרה של האיווק.

וולוג היכרות עם ריינג' רובר איווק 2 החדש בישראל:

מנוע גיר ואחיזה

 האיווק מגיע עם שני מנועי בנזין מוגדשים בהספקים של 200 ו-250 כ"ס, ומנוע דיזל בהספק של 180 כ"ס. לצד מנועי הבנזין יש גם מערכת היברידית קלה שאמורה לספק חיסכון מסויים בדלק. המנועים הללו מחוברים לכל ארבעת הגלגלים דרך תיבה אוטומטית בת 9 הילוכים.

מכונית המבחן הגיעה עם מנוע הבנזין החזק יותר, וטוב שכך. בתנאים עירוניים סטנדרטים ובנסיעה בינעירונית מנהלתית - גם אם מהירה - המנוע והגיר מספקים את הסחורה היטב. אין בורות "כוח", המנוע חלק וחרישי וההעברות ההילוכים נעימות ובלתי מורגשות. אבל זה רק מחצית הסיפור: כשמבקשים מהאיווק קצת יותר בזירת התאוצה/מהירות היא מתקשה לספק את הסחורה; המנוע והגיר מתאמצים ומזיעים על סף מנתק ההצתה אבל עם משקל עצמי של כמעט 1.9 טונות, מקדם גרר של בניין והעברות איטיות של ההילוכים, התוצאה רחוקה מלהסעיר. אגב, הנתונים הרשמיים  עם 7.5 שניות ל-100 קמ"ש ו230 קמ"ש מירביים, איכשהו מצליחים להעלים את הצד הזה של האיווק, ואני מניח שזה בזכות כיול קפדני של יחסי ההעברה.

הקו הזה ממשיך גם בכל הנוגע לאחיזת הכביש ונוחות הנסיעה. בשימוש יומיומי,סטנדרטי וסביר האיווק עושה את הכל היטב; היא מגהצת את היצירות של מעצ בלי להעביר כמעט כלום לתא הנוסעים ויותר מזה: נסיעה עירונית/בינעירונית סטנדרטית היא ממש תענוג בניחוח צרפתי. לעומת זאת כביש יותר מפותל, או משובש מאוד, גורם לה להתנדנד על מתליה לאורך ו/או לרוחב. על מסלול המבחן הרגיל שלנו בכביש 90, בואכה ים המלח, לא הצלחתי להיזכר בשום מכונית שהפגינה זווית גלגול כל כך ניכרת כמו האיווק.

אני מניח שזווית הגלגול הזאת היא נגזרת של הצורך במתלים שמתאימים לא רק לשימושים ה"רגילים" של ג'יפונים אלא גם לקצת נסיעת שטח. וזה המקום לציין שבניגוד לרוב הג'יפונים האחרים בקטגוריה כאן המורשת המותגית מחייבת ולאיווק, למרות העדרו של הילוך כוח, יש לפחות על הנייר כאלה יכולות. לא עם הצמיגים שאיתן היא מגיעה כמובן אבל בכל זאת; האלקטרוניקה מאפשרת לה לטפס/לרדת מדרונות, תסייע להתחיל נסיעה בשטחים קשים ותדע לבחור את תוכנית הנהיגה הנכונה לפי סוג השטח. אני לא יכול להגיד ש-20 הדקות שעשינו מחוץ לכביש מעידים על משהו, אבל מורד תלול ורצוף מדרגות מאתגרות (שהפך בדרך חזרה לעלייה חלקלקה מפודרה) עבר על האיווק בקלות ובשלווה מפתיעה, והייתי שם עם כמה ג'יפונים בעלי יומרות. בסוגריים נוסיף שכל זה כמובן מאוד תיאורטי כי ספק גדול אם הרוכשים הפוטנציאלים ינסו לרדת עם האיווק מהאספלט.

 לכאורה השורה התחתונה של האיווק די פשוטה: דוז פואה על עיצוב ותא נוסעים, הרבה פחות על מנוע ויכולות כביש וכוכבית 'שימו לב ליכולות השטח'. אבל החיים יותר מורכבים משורות תחתונות ויש משהו נוסף באיווק שגרם לי לחבב אותו למרות נימוסי האספלט שלו; אולי זו הייחודיות העיצובית שעושה אותו כל כך שונה מעדרי הקרוסאוברים הגרמנים ששולטים בכבישים ביד רמה, אולי המותג "ריינג' רובר", שכמה שתכחישו, מדיף מניחוח משפחת המלוכה, ואולי משהו אחר לחלוטין שאני לא יודע להגדיר. ואחרי כל זה מגיעה השורה הכי תחתונה שעליה כתוב "החל מ-400 אלף שקל" (489 אלף למכונית המבחן), סכום ששם את האיווק מול כמה מתחרות קשוחות ומאתגרות. ולנו לא נשאר אלא לסיים את הכתבה הזאת עם "GOD SAVE THE QUEEN.

ריינג' רובר איווק

מחיר (דגם מבחן): 489,000 שקל

מנוע:2.0 מוגדש

הספק: 249 כ"ס ב-5500 סל"ד

מומנט:36.5 קג"מ החל מ-1350 סל"ד

תאוצה 0-100: 7.5 שניות

מהירות מירבית: 230 קמ"ש

מימדים (ס"מ) 164*199*437

מרווח גחון" 212 מ"מ

צריכת דלק מבחן: 8.8 ק"מ לליטר

משקל עצמי: 1862 ק"ג