דביר גבע, מאמר אורח
הגשם שירד, ובתקווה שגם יתחדש בקרוב, יוצר הזדמנות נהדרת להוציא את הג'יפ מהמרחב העירוני בו הוא רגיל להימצא ולקחת אותו לחיק הטבע. אלא שבשנים האחרונות, המודעות לשמירה עליו הפכה כל חווית נהיגה בשטח לאיום ממשי ואקוטי על שלמותו. גדודים של אקטיביסטים סביבתיים מנגחים ומוקיעים את המטיילים והפייסבוק הפך לזירה מסוכנת - פרסום פוסט בו מצולם הנהג בשטח הופך אותו מייד למטרה נייחת לצליפה מילולית. ולא רק נהגי הג'יפים נמצאים על הכוונת, אלא גם רוכבי האופנועים והטרקטורונים. אך הההכללה הקטגורית של כל המטיילים הממונעים תחת מטריית המשחיתים חוטאת לאמת ואינה משמרת את הטבע, אלא בעיקר מתחזקת את הפאסון " הירוק" של הפעילים הקיצוניים. אלו שיוצאים כנגד הרצון הבסיסי לטייל על גלגלים, בלי שהם מבינים כי אין בהכרח סתירה עם הרצון לשמרו.
נכון, עד לפני חמש שנים, היקף הג'יפאות הפוגענית היתה גבוהה ולא מעטים הפרו ברגל גסה על הגז את הכללים. אולם החינוך וההסברה עשו את שלהם; גם האכיפה והדוחות תרמו למאמץ וכיום עיקר הסכנה כלל לא נשקפת מהם. לא מאמינים? מוזמנים לשאול פקחים של רשות הטבע שיעידו על כך. נכון, אין ספור צלקות הותרו בנופי הארץ והררי אשפה טינפו את מרחביה, אולם המציאות השתנתה. בעבר, כל מי שידו היתה משגת רכש סוג של קרוזר ויצא עם החבר'ה לדרום הארץ להתחרע במשעולים. השבילים המסומנים היו בגדר המלצה, בעלי החיים כאובייקט להצקה והסביבה – אין טוב ממנה כפח אשפה. אלא שטרנד הקרוסאוברים העירוניים המפונפנים שינה את פני המפה וגם רבים מבין אלו שמחזיקים בג'יפים יוקרתיים, מעדיפים לשמור עליו מצוחצח. כפועל יוצא של האבולוציה שהשוק עבר, שיעור ניכר מהג'יפאים העכשוויים שומרים על דרך ארץ.
אולם לצד השיפור שחל, עדיין ישנם כאלו שפוגעים במרקם העדין שלו ויתכן, בלא שהם מבינים עד כמה. אני רוצה להאמין שהפגיעה אינה נובעת מחוסר אכפתיות , אלא מחוסר הבנה. כל סטיה מהשביל, עלולה להוביל לדריסת בתי גידול של בעלי חיים שונים ובצמחיה.
יש בישראל די מקומות שמציעים לנהגים נסיעה אתגרית ופאן צרוף וכל זאת מבלי צורך לסטות מהמסלול. כך למשל, האזור שבסמיכות לבאר מילכה. אין הכרח לטפס עם הג'יפ לפסגות הגן הלאומי בהרי יהודה בשביל לחוות ריגוש מוטורי ואם מעמידים את הפגיעה החמורה בטבע אל מול רגע ריגוש מוטורי חולפים – ברור כי טובתה קודמת. אולם בוא נודה על האמת, לא רק עצם הנסיעה בשבילים לא מסומנים פוגעת בטבע, אלא גם הטונות של הזבל שמשליכים אליו המטיילים. לשם כך לא נדרשת אפליקציה ניווט שתמנע זאת, אלא אכפתיות ומודעות בסיסית. גם לא צריך להיות מומחה לאקולוגיה בשביל להבין שלא כורתים עצים בשביל להבעיר מדורות. הרעיון הוא להימנע ממכלול של פגיעות אפשרויות במרקם העדין.
בסופו של יום, אפשר, מומלץ ואפילו הכרחי לצאת עם הג'יפ לטייל בטבע, אולם בשביל לעשות זאת בהגינות כלפיו, צריך לשמור על שורה של כללים, ובראש ובראשונה – תכנון מוקדם. ספונטניות זה נפלא, אולם תכנון כושל יגדיל את הסיכויים להקלעות למצב בו הרכב ניזוק מכניסה למעברים בעייתים. במקרים רבים, זה מסתיים בשינה מאולצת בשטח, תוך חנייה והבערת אש במקומות אסורים. ליתר ביטחון, פק"ל של גי'פאי חייב לכלול בין היתר פנס עם אלומה חזקה. וכן, הרכב שלכם זה פח זבל: לזכור להצטייד בשקיות זבל אבל לקבור אותן בגמר השימוש בשטח – כאילו לא עשיתם דבר. לא יקרה כלום לרכב אם תאפסנו בו את השקיות עד לזריקתם בפח.
הכותב הוא ג'יפאי מזה 20 שנים ויועץ מקצועי לחברת חגור שופס