סטילס: Getty
אגדה עוד בחייו, מגדולי הספורט, ג׳ון סנואו של הפורמולה 1, הנהג שחזר מהמתים וכו׳. אלה הם חלק מהתיאורים שהורעפו על ניקי לאודה המנוח וכולם נכונים, אבל לאודה היה אולי הנהג הכי פחות ״רומנטי״ והכי מציאותי בהיסטוריה וככזה אני חושב שההספד הראוי ביותר בשבילו אינו השתפכות רגשית, אלא נימוקים מבוססים ושכל אחד יחליט בליבו עד כמה להיות רגשי לגבי הנהג והאדם שמאחוריהן.
1) המחיר האישי מול המשפחה – לאודה הגיע ממשפחת בנקאים עשירה, אבל סבו ששלט במשפחה ביד רמה, אסר עליו להתחרות ואף ממש חיבל במאמציו להשיג מימון להתחרות עם מארץ בפורמולה 1. ניקי הוכיח כוח רצון לא פחות חזק ונלחם בסבו וסיכן את עתידו הכלכלי לטובת מימון הקריירה שלו בפורמולה 1. צריך לזכור את כוח הרצון הזה…
2) עונת 1976 והחזרה של לאודה מהתאונה ברינג – גולת הכותרת בסיפור של לאודה שהפכה אותו לשם דבר, הרבה מעבר לתחומי הספורט ואף הולידה בסופו של דבר את הסרט ״Rush״. הסרט כדרכה של הוליווד, לא מדוייק לחלוטין, אבל דווקא הסיפור האמיתי עוד יותר חזק מהסרט! כוח הרצון הוא שהוציא את לאודה מבית החולים. כוח הרצון הוא שעזר לו לדחוף את רופאיו לנקות את ריאותיו בהליכים קשים וכוח הרצון הוא שהביא את לאודה ללבוש את חליפת המירוצים ולהתחרות במונזה, כ 40 יום בלבד לאחר התאונה ברינג ובמצב בריאותי לא פשוט. בעיקר הכוויות לפניו ולראשו לא החלימו כפי ששאריות העור והדם על כיסוי הראש שלו במונזה העידו. האומץ, המאמץ והגאווה הזו חרגו מעולם הפורמולה 1 וכיסו במשהו על ההחלטה של לאודה לפרוש מהמירוץ המכריע והאחרון בפוג׳י יפן בתנאי מונסון. החלטה שעלתה לו באליפות. לאחר מפגן חזרה מהמתים שכזה, איש לא יכול היה לפקפק באומץ וברצון של לאודה. איש, מלבד הזקן במארנלו, שפקפק ביכולת החזרה של לאודה ובכל מקרה אהב לאתגר את נהגיו ולדרוש מהם הכל. הבעת אי אמון שהסתיימה ב…
3) האליפות של לאודה ב-1977 ועזיבתו הגאה את פרארי – החזרה של לאודה מהתאונה לא הושלמה סופית עד שלקח את האליפות שנה אחרי כן, תוך שהוא מנצח את בן קבוצתו, קרלוס רויטמן, שאנצ׳ו מיהר להביא כמחליפו, בעוד ניקי נלחם על חייו. באקט של הרמת אצבע אמצעית כלפי הזקן, לאודה זכה באליפות ומיד עזב את פרארי לטובת קבוצת ברבהם. צעד שבסופו של דבר לא הניב אליפות ואולי היה טעות. ברבהם התקשו להיות תחרותיים עם מנועי האלפא רומיאו ובאמצע עונת 79, לאודה היה גאה מדי מכדי לחזור לפרארי או להמר על קבוצה אחרת והחליט לפרוש לעסקי התעופה שלו.
1) האליפות השלישית של לאודה ב-1984 – החזרה של לאודה מפרישה אולי נבעה בעיקר מקשיים כספיים ולא ממניעים רומנטיים יותר, אבל אי אפשר לקחת ממנו את העובדה שמלבדו, רק איירטון סנה הצליח לקחת אליפות כבן קבוצה של אלן פרוסט. אם בשנות השבעים לאודה קיבל את כינוי החיבה של ״המחשב״ בשל גישתו המטודית לפיתוח המכונית וההשקעה העצומה שהיה נותן גם במבחנים (בניגוד לרב הנהגים האחרים שתפסו את עצמם כגלדיאטורים או טייסי קרב שרק מסכנים את חייהם), הרי שמול פרוסט ״הפרופסור״ הצעיר, ללאודה לא היה את היתרון הזה והוא היה צריך לתת הכל בכדי לקחת את האליפות הצמודה ביותר בהיסטוריה.
2) לאודה כבן אדם וההתמודדות עם התרסקות המטוס של חברת התעופה שלו – אפשר שלא להסכים עם כל האמירות של לאודה, אבל הוא תמיד אמר את האמת כפי שראה אותה, מבלי לפחד ומתוך אמונה שרק כך ניתן להשתפר. הוא גם לא פחד לקחת אחריות, כאשר מטוס של החברה שלו התרסק והרג 223 אנשים.
אז אתם יכולים לקרא את כל ההספדים על לאודה, אבל לדעתי הם לא עושים עימו צדק, משום שהספדים תמיד נשמעים רומנטיים, ״גדולים מהחיים״, ״האחרון מדורו״ ו״אגדה בחייו״ וכו׳, אבל האמת מבחינתי היא שבמקרה הזה, באמת מדובר באדם ובנהג יחיד ומיוחד ואובדן גדול לספורט שאנו כה אוהבים. לפרידה, כמה מהמירוצים הטובים של לאודה:
גראן פרי מונקו 1975
גראן פרי צרפת 1975
גראן פרי ברזיל 1976
גראן פרי איטליה 1976 חלק ראשון
גראן פרי איטליה 1976 חלק שני
גראן פרי דרום אפריקה 1977
גראן פרי גרמניה 1977
גראן פרי הולנד 1977 (זנדוורט הישן)
גראן פרי שבדיה 1978 (מכונית המאוורר)
גראן פרי דרום אפריקה 1984
גראן פרי אוסטריה 1984