קשה לחשוב על מעבר חד יותר מאשר מסלול הכבישים הציבוריים במלבורן למסלול הייעודי בבחריין. ההבדלים העיקריים, כפי שעולה מהסקירה של פירלי, הינם מעבר מהאספלט שמקנה את האחיזה המכנית הגרועה בסבב לאספלט שמקנה את האחיזה הגבוהה ביותר; ממסלול מפותל נטול ישורות למסלול עם ישורות ארוכות יחסית וממסלול בעל זוויות שפיעה משתנות ובלתי רגילות למסלול עם זוויות שפיעה רגילות. למסלול סאקיר בבחריין בכל זאת יש מאפיין מיוחד אחד והוא עריכת המירוץ בשקיעה אל תוך הערב, ולכן טמפרטורת המסלול מתקררת במהלך המירוץ, כך שביצועי הצמיגים ואורך חייהם משתנים.
אולי אני נתלה בהבדלים האלה מאוסטרליה, כאוהד פרארי בתקווה שהשוני יאפשר לסקודריה להפגין את הביצועים מהמבחנים בברצלונה ולא הביצועים העגומים ממלבורן. רבים מהמומחים חושבים שאוסטרליה הייתה תקלה של פרארי, ושהמעבר למסלול ״רגיל״ יעזור לפרארי לכוונן את המכונית בצורה טובה יותר. כאילו מכונית הפרארי היא מעין ״דיווה״ נוסח המרצדס של 2017. ללא ספק המבחנים בברצלונה מקשים על הקבוצות לגלות בעיות מאחר והמסלול כה מוכר להן עד שהשנה כבר ביום הראשון למבחנים כל המכוניות נראו מוכנות ישר להתחרות שם.
תהא האמת לגבי הכישלון של פרארי במלבורן, אשר תהא, גורל העונה תלוי ביכולתם לחזור לתחרותיות. מרצדס זכתה ליתרון באוסטרליה, אך לא בלתי הפיך. אם פרארי יראו שהם תחרותיים עם מרצדס בבחריין, אז יש לנו אליפות פתוחה, אם הבעיות תמשכנה, התחרות של פרארי תהיה עם רד בול על המקום השני והמילטון יוכל להתפנות לפירוק של בוטאס בדרך לאליפות שישית ועוד צעד להשוואת מספר האליפויות של שומאכר.
מרצדס נראים פשוט נהדר. אם נמדוד אותם מול רדבול אזי לדעתי היתרון שלהם מברצלונה רק גדל במלבורן. קשה להגיד בכמה הם מובילים על פרארי, אבל הלחץ פועל מבחינתם בכיוון הנכון ואנחנו יודעים מה קורה בסקודריה תחת לחץ. המכונה הבריטית של מרצדס נמצאת בשיא היעילות כבר בפתיחת העונה ועל כך נוסיף את היכולת העדיפה המוכחת שלהם בפיתוח המכונית לאורך העונה, כמו גם הטענות שלקונספט האווירודינמי שלהם יש יותר פוטנציאל, וקיבלנו מצב אידאלי עבור הקבוצה. אני רק מקווה שאף אחד לא משלה את עצמו שבאמת יאפשרו לבוטאס להתחיל להתחרות עם המילטון נוסח רוזברג. פרארי הראו שהם הגיעו מוכנים לעונה עם הוראות קבוצתיות ברורות וכואבות ללקלרק ואלא אם הסקודריה תתרסק טוטאלית, מרצדס ינהגו בדומה בהתאם.
צמיגים
פירלי מביאה למסלול בבחריין את התרכובות הקשה, מידיום והרכה משנה שעברה (בטענה שהקשה והמידיום רכות טיפה ביחס לשנה שעברה). בחירות הנהגים, שפירלי פרסמה, כמעט זהות, אבל קשה לשכוח את הסיום המותח משנה שעברה, כאשר בוטאס סגר במהירות עם צמיגים קשים יותר על פטל בצמיגים גמורים, אולם נהג הפרארי הצליח לסיים ראשון. חלומות מתוקים לאוהדי פרארי, אבל כל הקבוצות תקחנה בחשבון אפשרות של מכונית בטיחות לקראת סיום המירוץ. אפשרות שמצריכה לשמור בצד סט צמיגים רך וחדש יחסית.
רדבול עזבו את אוסטרליה מרוצים למדי. סיכום המעבר שלהם להונדה הינו, שבמקרה הגרוע הם לא איבדו ביצועים ובמקרה הטוב, יש להם ענק טכנולוגי שיעשה הכל בכדי לדחוף אותם קדימה. ייתכן שהמסלול במלבורן לא בוחן את ביצועי המנועים כמו המסלול בבחריין, אבל בשנה שעברה גאזלי בטורו רוסו נתן שם את אחת מהתצוגות המרשימות ביותר, כך שהונדה כבר נראו טוב שם. אם קרה משהו מוזר באוסטרליה, זה היה היחס של רד בול לגאזלי. אחרי ש״דפקו״ אותו במקצה הראשון של הדירוג, הם אפשרו לקוויאט בטורו רוסו להילחם בו במהלך המירוץ, כפי שמעולם לא ראיתי בין נהג הקבוצה השנייה לראשונה. נגיד כך: מקס אינו חושש למעמדו בקבוצה, או מבחינת הוראות קבוצתיות.
מרכז הגריד הוא המקום התחרותי והצפוף ביותר וגם כאן, המסלול הרגיל יותר של בחריין, עשוי לגלות טוב יותר את סדר הקבוצות. המצב ישאר צמוד, אבל רנו עשויים לתת פייט טוב יותר להאס בראש וכך גם רייסינג פוינט ואלפא. הסדרה הנפלאה של נטפליקס, עזרה לשים זרקור (הוליוודי – נכון, אבל מרתק) על הקרבות האלה ואני ממליץ, מעבר לצפייה בסדרה, לנסות לשים לב כמה שיותר על הקרבות המרים הניטשים כאן.
נראה לי שכולם יצטרפו אלי בתקווה למירוץ צמוד ותחרותי לכל אורכו ולכל אורך הגריד.