יילה בטאיי הגיע למכבי חיפה בקיץ האחרון, והפך לשחקן הרכב קבוע ב-11 של ברק בכר. כעת, ובצל המלחמה, התפנה המגן הבלגי לראיון במולדותו, וסיפר על הימים האחרונים בישראל.
היה כאן די שקט בחודשים האחרונים", פתח בטאיי. אמא שלי ביקרה כאן רק לפני שבועות בודדים. כשעיתי את המעבר למכבי חיפה, המשפחה הייתה די מודאגת בגלל הסכסוך עם פלסטין, אבל למעשה, מעולם לא הרגשנו לא בטוחים כאן. בשבועות האחרונים, מאז שהתחיל הסכסוך בין ארה"ב לאיראן, המצב שוב השתנה. זה לא שאני חי בפחד מתמיד, אבל אפשר להשוות את זה די טוב לתקופת הקורונה. בתי הספר סגורים, הליגה פה בהפסקה, וכן הלאה".
לעומת שחקנים אחרים במועדון הירוק, הבלגי דווקא בחר להישאר בישראל למרות החששות. "אחד מחבריי לקבוצה, ג'ורג'ה יובאנוביץ', חזר לסרביה עם אשתו וילדיו. במיוחד עם ילדים קטנים, אני בהחלט יכול להבין את זה", חשף. "צריך להבין - בגלל שהמרחב האווירי סגור כאן, הוא נאלץ קודם כל לנסוע באוטובוס עד קהיר כדי שיוכל לטוס משם. זה כאב ראש. בכנות, כרגע הייתי מרגיש פחות בטוח במטוס מאשר כאן בישראל, איפה שיש מרחבים מוגנים בכל מקום ולכן אתה בטוח לחלוטין".
כמו כן, בטאיי נשאל על המרחבים המוגנים, ואיך מרגישים כשצריך להיכנס אליהם כשיש אזעק, על כך ענה: "למעשה, זה נראה כמו חדר רגיל, עם ההבדל שהקירות יותר עבים וחזקים. כמעט לכל מבנה יש חדר מוגן, ואישית אני ישן שם, אך שאם נשמעת אזעקה אני לא צריך לעבור בין חדרים. חברים לקבוצה אמרו לי שלוקח לטיל מאיראן לישראל שמונה דקות להגיע. אם היו יורים גם מלבנון, זה היה לוקח רק דקה, אז היה לך הרבה פחות זמן להגיע למרחב המוגן שלך".
"כשאני מספר את זה ככה, הכל נראה נורמלי מאוד, אבל כשמתחילים לחשוב על זה, אלו מצבים מטורפים" המשיך בטאיי. "אני אציין שפספסתי כמה אימונים בימים הראשונים של המלחמה בגלל זה. היה לי קשה להשאיר את בת הזוג שלי לבד בדירה, והמועדון גילה הרבה הבנה".
כמו כן, התייחס לעתידו במועדון בעקבות המצב. "זה כדורגל, אז לעולם אי אפשר לדעת מה יקרה, זה לא שאני חייב בהכרח לעזוב או משהו כזה. אני חושב שכל המצב כאן נראה הרבה יותר מדאיג ממה שהוא באמת בשטח. הכבוד שלי לאנשים כאן הוא עצום. הדרך שבה האנשים ממשיכים לעבוד כרגיל מעוררת הערצה, כמו גם הדרך שבה הם מקבלים זרים", סיכם המגן.