הפועל באר שבע מחכה: עומר פרץ - המאמן הישראלי הגדול הבא

כל פרשן, איש כדורגל, בעלים של קבוצות ושחקנים רבים יסכימו שמאמן הפועל פתח תקווה עומר פרץ הוא אחת ההבטחות הגדולות של דור המאמנים הנוכחי. הוא מביא משהו שונה. גישה התקפית, קור רוח, חיבור לשחקנים, גם לאלו שלא זוכים לדקות משחק משמעותיות ולא סתם שמו נקשר במעבר למועדונים הגדולים, בעיקר להפועל באר שבע.

כשחקן אפשר להגיד על פרץ שהוא היה פספוס. הוא נאלץ לפרוש בגיל 30 בגלל פציעות, ועוד שלוש שנים קודם לכן החל ללמוד אימון. מי שביקר אצלו בבית מספר על אדם שהוא פריק של פפ גוארדיולה. סרטונים, ספרים, תוכניות אימון להחזקה בכדור, אפילו ראיונות בטלוויזיה.

בתחילת הדרך היה קצת יותר אימפולסיבי, אבל מאז שעבר לעמדת המאמן הוא כבר לא קיצוני, לא לטוב ולא לרע. מי ששיחק איתו העיד שהיה מאוד רגיש. כל אמירה נגדו היתה מוציאה אותו מאיזון. כמאמן, הסיפור שונה. לא תראו אותו מאבד עשתונות אחרי ניצחונות או הפסדים. משדר קור רוח, ביטחון ונותן לשחקנים את התחושה שיש להם גב גם ברגעי משבר, משהו שהוא אולי היה צריך יותר כשהיה כדורגלן.

במשחק הניצחון נגד מכבי חיפה, יונתן כהן שהגיע על תקן הכוכב ומאז חווה פציעות ולא בא לידי ביטוי, התחמם דקות ארוכות. בסופו של דבר פ"ת הובילה, פרץ חיפש שחקנים שיותר עובדים ופחות טכניים ובחר שלא להכניס את כהן. בסוף המשחק, הוא ראה שיונתן כהן כעוס. בתוך כל החגיגה בחדר ההלבשה הוא לקח אותו הצידה וסיפק לו הסברים מדוע לא קיבל דקות. הניסיון שלו עם מאמנים כשחקן גרם לו כנראה להתנהג אחרת.

הוא הבטיח לעצמו שיהיה מאמן חם, אבל שלא תטעו, מי שמזלזל במקצוע, הוא יידע להרים את הקול גם על אלו שהוא הולך איתם כבר תקופה, כמו שחר רוזן שספג ממנו שאגות. "על הדשא הוא רוצה תפוקה. מכבד את כולם, אבל השמות לא משחקים אצלו", אמרו בפ"ת.

פרץ איש נחוש, עיקש, לא נותן לשום דבר להזיז אותו מהדרך, אבל לפעמים גם הוא מרגיש שהוא הרפתקני מדי ולכן יש מי שמאזן ומשדרג אותו אותו. בניגוד למאמנים סוליסטים, אלו שמקבלים החלטות מהירות ופחות מתחשבים בדעת הצוות, הוא שונה. אחת הדוגמאות היא יובל שפונגין, שלא פעם ולא פעמיים העונה במצב של תיקו, שכנע אותו לא להמר וללכת על כל הקופה. שלפעמים גם לחבק נקודה במשחק פחות טוב זה בסדר.  

אם חוזרים אחורה, עומר בוקסנבוים, חברו הקרוב, היה זה שפתח לו את הדרך. הוא שכנע את גל יוסף לקחת את פרץ לאמן את הכח ר"ג בליגה א'. אחרי עונה אדירה בה פיתח שחקנים צעירים, הוא עבר לכפר שלם, העלה אותם ליגה, עבר בראשון לציון, הפועל כפ"ס ובני יהודה עד שפוטר מחזור אחד לפני סיום העונה. התקופה בה למד הכי הרבה על התפקיד היה כשאימן בקבוצת הנוער של הפועל ר"ג בליגה השנייה, ולאחר מכן גם בהפועל ת"א בקבוצת הנוער. "הוא עשה את הדרך הכי נכונה מלמטה ולא פספס שום דבר בדרך", אמרו כל מי שמכיר אותו. 

היו לא מעט שפיקפקו בו בתחילת הדרך. בעבודה קשה ובלי יחסי ציבור עבר דרך לא פשוטה, גם כשאיבד את אביו, שחקן העבר ויקי פרץ, רצה להוכיח גם לו, שהוא יכול להמשיך את דרכו בכדורגל הישראלי. אם לא כשחקן, אז כמאמן שמקבוצה לקבוצה המציא את עצמו מחדש, אבל לא ויתר לרגע על החלום לייצר כדורגל שמח עם חיבור לקהל.

את ההכרה קיבל בהפועל פ"ת בשנה שעברה. הוא העלה את הכחולים לליגת העל בסטייל והפך לאהוב הקהל, אבל לא רק. באופן מוזר, גם שחקנים שלא מקבלים אצלו דקות משחק משמעותיות מעריכים אותו מקצועית. מהכח ר"ג של ליגה א' הגיעו שחקנים לליגה הלאומית ולליגת העל. אריאל לזמי, הייפורד, מור נעמן, עובדיה דרוויש הם רק חלק מהשמות, אבל הסיפור הכי משמעותי הוא אבו באקר בארי. כל קיץ היה מנסה לשכנע קבוצות לקחת אותו. הקשר, כך מספרים, היה כמו הבן שלו. הוא אפילו היה לוקח אותו לאימונים ומחזיר אותו. השניים עדיין בקשר ובארי כבר מזמן מככב באוסטריה וינה.

בכלל, לפרץ יש קשר טוב יותר עם הזרים ועין מצוינת גם לבחירה של שחקנים. כששיחק בצרפת, התחבר מאוד לשחקנים מאפריקה וכמאמן מרגיש צורך להחזיר על מה שהם היו בשבילו כשחקן במדינה זרה. בעוד מאמנים מחפשים רזומה, סטטיסטיקות, סוכנות גדולה וכו', לפרץ הכי חשוב האישיות, ובעיקר זוג העיניים שלו. בתחילת הדרך הוא היה גם סקאוט, גם עורך וידאו. היום יש לו כמה אנליסטים שכבר יודעים איזה סוג שחקנים הוא אוהב. ממאדי דיארה הגיע ללא סוכן, וזה אומר הרבה.

כמי שהשתעמם לא מעט באסיפות ארוכות, פרץ דוגל באסיפות קצרות ומדויקות ובעיקר בשיחות אחד על אחד. בניגוד למאמנים שפחות מתרכזים ביריבות, לו חשוב כל פרט והשחקנים שלו יודעים הכל מהכל על היריב. אגב, האסיפות בעברית, אנגלית וצרפתית. "אצל עומר לומדים גם שפות וגם כדורגל", צוחקים השחקנים.  

לכל ספורטאי יש את הפמליה שלו. לפרץ יש שישה שבעה קבועים. גיסו אסי בלדוט, אחיו וריי הבן שלו, שלא מפסיד משחק. בנוסף אליהם, עוד כמה חברים קרובים. מי שלא מגיעה זו אשתו רביד, שלא עומדת במתח. העונה הזו היתה מטרה אחת - להישאר בליגה ולתקוע יתד בתקציב מהנמוכים ביותר. פרץ עמד במשימה בגדול, ניצחון בטרנר, אולי בדרך לקבוצה הבאה שלו, תגרום לכולם כבר להבין, שעל הקווים, גדל כאן משהו מיוחד.