בעולם של היום, שנתיים הן נצח. בטח בכדורגל. לפני שנתיים בלבד, בעונת 2023/24,ליגת העל, ערן זהבי חזר לישראל ומכבי חיפה חלמה על אליפות רביעית ברציפות. בסיום אותה עונה זהבי ודין דוד הפכו למלכי השערים עם 20 שערים כל אחד, כשאחריהם פרנטזדי פיירו עם 18 שערים וגיא מלמד עם 17. יחד עם אלעד מדמון, אז התגלית של הפועל חדרה לפני המעבר למכבי ת"א, מגלים ש-5 מ-6 הראשונים בטבלת מלכות השערים היו חלוצים. זה לא כולל שחקנים כמו דור תורג'מן, מיירון ג'ורג' או שלומי אזולאי שהיו גם הם בעשירייה הראשונה, חלוצים קלאסיים יותר.
היום? הסיפור אחר לגמרי. מלך השערים של ליגת העל הוא דן ביטון עם 15, כשיש חלוץ טבעי אחד בחמישייה הראשונה, אדריאן אוגריסה. טריבנטה סטיוארט הבקיע אמנם תשעה שערים, אך שישה שערי שדה, והפך לשחקן ספסל. ג'אבון איסט עם תשעה שערים כשהוא עבר קבוצה באמצע העונה, ואין אף חלוץ אחר שעבר את השמונה. לאן הם נעלמו?
לפי נתוני טרנספרמרקט, עד למחזור ה-23, חלוצים מרכזיים אחראיים השנה ל-117 שערים מתוך 495, 23.6%. לפני שנתיים מדובר היה ב-172 מ-458 שערים בעונה הסדירה, כלומר 37.5%, כששבעה חלוצים הבקיעו שמונה שערים ומעלה*. העונה, אגב, יש 3.09 שערים למשחק לעומת 2.51 שערים בעונה הסדירה לפני שנתיים. לאן נעלמו החלוצים? האם יש קשר?
*ירדן שועה נספר כחלוץ ב-2023/24, אך הוחרג מהבדיקה שלנו ב-2025/26 שכן הוא שיחק השנה לסירוגין כשחקן כנף וכחלוץ.
הכל מתוכנןשמתם לב לזה שמספר השערים עלה ומספר השערים של החלוצים ירד? זה לא מקרי, ויכול להיות שזה קשור לבילד-אפ שהפך לאחד הטרנדים הגדולים של ליגת העל העונה. ב-2023/24 היו תשע קבוצות שהחזיקו בכדור בפחות מ-50% מהזמן לעומת שבע השנה.
במקביל, הפועל ב"ש, בית"ר ומכבי ת"א מחזיקות בכדור השנה יותר מהמוליכה לפני שנתיים בנתון הזה, אותה מכבי ת"א. קבוצות מנסות לבנות התקפות בסגנון מסודר ושיטתי יותר, כשאנחנו רואים קבוצות תחתית מנסות לשחק באותה הדרך ולהניע כדור מאחורה.
אם קבוצות מנסות לשחק כדורגל מסודר, אז הנוכחות של חלוץ כבד שיכול להבקיע ולא יורד אחורה להניע כדור כמעט מבוזבזת. בית"ר וב"ש מצליחות בלי חלוץ דומיננטי בכל מה שקשור להבקעת שערים, כי הם מצטיינים בתחומים אחרים. ירדן שועה מתפקד לעתים קרובות כתשע מזויף, מצליח להניע כדור ולגרום ליריבה לנוע לשטחים מסוכנים. חילופי המקומות של שועה וג'ונבוסקו קאלו חיוניים, ואי אפשר לדמיין את זה עם חלוץ קלאסי.
זלטאנוביץ' בעונה טובה שלא מתבטאת בשערים. כפי שציין
זאב סוביק בעמוד המצוין "קשר אחורי", הוא יכול למצוא את עצמו בעמדה יותר אחורית משחקני כנף שהולכים קדימה ובתור מי שמושך אליו את ההגנה ומשחרר כדורים קטנים לשחקנים כמו קינגס קנגווה, חמודי כנעאן ומלך שערי הליגה דן ביטון.
אפשר למצוא דמיון בתפקיד של סייד אבו פרחי, כשבשיטה של רוני דיילה החלוץ נע לכל רוחב המגרש בניסיון לייצר יתרונות מספריים. נגענו בעבר בלחץ המוצלח שדניאל דאפה מייצר לחבריו. היחידה מהגדולות שמשחקת עם חלוץ טבעי, ייתכן שמחוסר ברירה לאחר שהחתימה שני חלוצים בקיץ תחת מאמן אחר, היא מכבי חיפה. בעונה הגדולה ביותר של מאמנה הנוכחי ברק בכר על הקווים, דין דוד עבר לסירוגין מהכנף למרכז, בזמן שפיירו לא הרבה להבקיע אלא התמקד באותו הלחץ.
אולי זאת החלטה טקטית לכל דבר. במקום לנסות לזרוק כדורים לחלוץ, להיות בתנועה מתמדת. אם מספר השערים עלה, למה שיהיה לנו אכפת מזה שאין חלוצים? עדיפים שחקנים שמבקיעים 18 שערים מתוך 60, או כאלה שמבקיעים 12 שערים ומובילים ל-72 בזכות התנועה שלהם?