כפיר אודי היה אחד הסמלים המובהקים לתקופת הזוהר של הפועל תל אביב. הוא היה חלק מרביעייה שכונתה "תינוקות קשטן" (יחד עם פיני בלילי, עומרי אפק וסלים טועמה), זכה עם המועדון בדאבל, היה חלק מהמסע המופלא באירופה וגם זכה לזימון לנבחרת בגיל צעיר. הפציעות קצת האטו את ההתקדמות שלו, אבל הוא שיחק בסך הכל 7 שנים בהפועל ת"א לפני שעבר בעוד כמה קבוצות ולאחר מכן פרש ב-2010. בזמן שהמועדון מנסה לחזור לאותם ימים, אודי עצמו סוגר עוד מעט 15 שנים לפרישה ומספר על החיים שאחרי וגם רומז כי ישמח לחזור לכדורגל.
כפיר, עברו כמעט 15 שנים מאז הפרישה שלך. ספר לחובבי הכדורגל שזוכרים אותך מה עשית מאז ומה אתה עושה היום?"שלום תקווה תמיד אמר לי שהקריירה של שחקן כדורגל חולפת מהר, לפניי שמרגישים, ועכשיו באמת כבר 15 שנה חלפו מאז. כיום אני מאמן כושר אישי ולומד רפואה טבעית, תחום שמאוד מעניין אותי".
ספגת פציעות לא פשוטות אחרי הקריירה. כמה יש להן השפעה על החיים שלך גם היום?"במהלך הקריירה עברתי פציעה של שבר ביד והרגל במשחק הנבחרת מול גרוזיה ושוב שבר ביד בהפועל ת"א. עברתי שיקום ארוך בעזרת הצוות הרפואי המצויין בראשות דוקטור לוינקוף והפיזיותרפיסט צביקה צודיק וכיום המצב בסדר ברוך השם".
בראייה לאחור, כמה קשה הפרישה עבור כדורגלן? איך אתה ואיך הסביבה שלך התמודדו עם עזיבת הכדורגל?"ההשלכות של הפרישה תלויות בשחקן עצמו. יש כאלו שהכינו עצמם לסיום הקריירה מבחינה מנטלית וכאלה שלא היו מוכנים לחיים שאחריי הכדורגל, אבל כמו שאמרתי, שחקן כדורגל צריך לדעת שהקריירה חולפת מהר מאוד. לא כך קל להבין את זה בזמן אמת".
האם העובדה שעברת פציעות לא פשוטות עזרה לך להתמודד עם הפרישה? "אני נפצעתי בגיל מאוד צעיר, כשהייתי בן 20, והמשכתי לשחק עוד הרבה שנים, כך שלא היו השלכות ישירות של הפציעות על הפרישה שלי".