לא ההפסד זה שהכעיס: מה שמדאיג במכבי חיפה
כל הנורות האדומות דולקות, ויש לכך סיבה. טור אוהד ירוק
(אלן שיבר)
הדבר המכעיס באמת לא היה ההפסד, או הפער של שש הנקודות שנפתח. גם ברק בכר הפסיד בעונתו הראשונה פעמיים ברצף (ועוד למי) ופער שש נקודות, בשלב זה של העונה, הוא מחיק לחלוטין. קרו גם דברים מוזרים ומטורפים הרבה יותר בתולדות מכבי חיפה מאשר הפסדים למכבי תל אביב ובית"ר מול טדי מלא ועוין.
מה שהוציא אותי מדעתי אתמול היה היעדר הלב והמוח של הקבוצה, כמו שילוב בין הדחליל ואיש הפח מהקוסם מארץ עוץ, ומכבי חיפה הלכה אתמול לאיבוד בשביל האבנים הצהובות (שחורות). להוביל פעמיים בטדי, בכזה טיימינג רגיש ובמשחק כל כך חשוב, ולשמוט פעמיים את ההובלה, ועוד בדרך הזאת? זה כבר מדאיג מאוד. כמה חוסר בקילינג אינסטינקט, חוסר לב והיעדר לחימה על הדשא.
המשחק מול מכבי תל אביב הוציא אוהדים שלנו ברוח אופטימית, הייתי אומר אף אופטימית מדי. אמנם הרבינו להחמיץ, אבל מכבי תל אביב כבשה במהירות צמד, בזמן שאנחנו איבדנו לחלוטין את הראש והתבלגנו במצב נייח אחרי הספיגה הראשונה, שהגיעה משום מקום.
אותו התסריט, אחד לאחד, חזר אתמול במשחק. דווקא בזמן מומנטום טוב שלנו, שריף מקבל שער מכדור שנבעט במהירות של חמישה קמ"ש בערך, כל הקבוצה מאבדת את הראש לחלוטין, ואז בלגאן במצב נייח, וטימוטי מוזי, מטר ושייבה, נוגח מעל כל המגדלים של ההגנה הירוקה, ומקומו של שריף בעת ההתרחשות לא נודע עד לרגע זה.
האמת, כשחושבים על כך, גם אחרי פסילת השער השני שלנו, חזינו באותו אובדן הראש והיעדר כל סדר במגרש, עד לרגע כיבוש השער של בית"ר, ולאחריו.
העובדה שההתרחשות הזאת חוזרת על עצמה באופן תדיר מדי היא מדאיגה מאוד, ומעבר לעניינים פרקטיים של חוסר תיאום הגנתי, היא מעמדה על פריכות מנטלית לא אופיינית ומשחק נטול חוכמה. עד כה, מול יריבות נחותות יותר, הבעייתיות הזאת לא הופיעה, אבל עכשיו היא בולטת מאוד, וצריכה להדליק את כל הנורות האפשריות בדש בורד בכפר גלים.
השבוע האחרון שם בסימן שאלה רציני חלק מהרכש הירוק. אנסימבה, לצורך העניין, נראה מאוד לא טוב בשני המשחקים האחרונים, ולמרות שיפור קל שלו במחצית השנייה, משחק ההגנה שלו לוקה מאוד בחסר והוא לא מספיק נחוש בתיקולים ובשמירה. לראייה, הכיסוי הלקוי בשער הראשון.
סברינה גם כן, מסורבל מאוד, לא מפגין שום דבר מהמהירות והטכניקה שלו, לא משתתף באופן אפקטיבי במשחק הלחץ והמסירות כרגע הולכות בעיקר לשום מקום.
עם זאת, אלו עדיין חבלי הקליטה של זרים בסיטואציה הזויה לחלוטין, אז אני מרשה לעצמי להמתין עם הסכין ולא להיות נחרץ כלפיהם. פדראו ונהואל פחות מדאיגים אותי, אם כי גם הם לא ממש נהנו ממשחק שיא אתמול, בלשון המעטה. למעשה, רק דין דוד איש הכסף ודיא סבע היו הצדיקים בסדום הירוקה ובמשחק הנפל הזה.
מה שהרבה יותר מטריד אותי מקשיי הקליטה של הזרים הוא, נניח, הירידה החדה בכושרו של עלי מוחמד. אחרי משחק הבלהות ביום שבת, הגיע עוד משחק חלש מאוד שלו היום, והעובדה שמרכז השדה שלנו כל כך רך ומדלגים עליו בקלות כזאת היא משהו בלתי צפוי. עלי וג'אבר הם צמד קשרי האמצע הכי טובים בישראל, גם היום, אבל אף אחד משניהם, ובייחוד לא עלי, לא מראה שום דבר מכך במשחקים האחרונים. כמו אבן הראשה שמחזיקה את כל המבנה, כששניהם לא מספיק חזקים הגנתית ולא לוחצים באפקטיביות - הכל מתפרק, הכל חדיר והכל אפשרי מול מכבי חיפה.
גולת הכותרת של אתמול היא, כמובן, משחק הנפל של שריף. כמי שחזה באחד מגדולי השוערים של מכבי חיפה, ניר דוידוביץ', כשהיה בגילו ובמעמדו של שריף, אוכל לומר שגם הוא ספג לא מעט שערים מביכים וביזאריים.
אני לא ממהר "לגמור" את שריף ולקבוע את גורלו במסמרות, גם כי אני זוכר משחקים מצויינים שלו וגם כי הוא שוער צעיר, וזהו חלק מהעניין ב"גידול" שוער כזה. עם זאת, קשה להתעלם מהפאניקה שהוא משרה על ההגנה ומחוסר השליטה המוחלט שלו בכדורי גובה. זה פרמטר שלא משתפר אצלו, וזה משהו שצריך יהיה לתת עליו את הדעת ולחזק אצלו להמשך, אם הוא רוצה להיות שוער של קבוצת צמרת עם שאיפות לכתר האליפות.
נכון לשבוע הזה, מכבי חיפה לא נראית כמו קבוצה שמאיימת על האליפות, כשביכולת כזאת, ובגישה כזאת למשחק, גם המקומות הבאים בטבלה בסימן שאלה. מה שמביא אותנו למי שנמצא מעל כולם, ברק בכר.
הטיימינג והציוות בחילופים שלו, משחק שני ברציפות, לא טובים, ההכנה לביתר וההבנה של מקורות הסכנה הייתה ממש גרועה, והיעדר הקילינג אינסטינקט והלב של השחקנים הוא משהו שנח על כתפיו. ברק יודע בעצמו, ממש כמו הקבוצה והפרסונות המדוברות על הדשא, שהשבוע האחרון שלו היה גרוע מקצועית. גרוע, לא פחות מזה. נראה שהוא יצא לגמרי מהזון, וזה ניכר לעין גם בשפת הגוף שלו ומקרין על הקבוצה כולה.
למעשה, המשחק הבא מול הפועל חדרה יכול מאוד להיות צומת דרכים משמעותי עבור הקבוצה בעונה הנוכחית. הפסד שם, ורוחות הים הקרות ינשבו בעורפנו בשלב מוקדם מאוד של העונה.
בשנים עברו, בסיטואציות כאלו של הכל או כלום, ברק ידע לסובב את ההגה ולהוציא את הספינה מהמערבולת. זה קרה כי הייתה לו היכולת לדבר אל ליבם של השחקנים, ולגייס אותם, בגוף ובנפש, לקחת משחקים בשיניים ובכל מחיר.
הכי זכור לי, בהקשר הזה, המשחק מול אשדוד בבית, בעונת האליפות האחרונה. בעשרה שחקנים, בפיגור שער, הצלחנו לנצח, בצורה הכי מכוערת שיש, פשוט כי השחקנים החליטו שלא מפסידים היום. ניצחו עם הלב יותר מהכל. זה קרה כי היה לו את הלב של עבדולאי סק ושל אחד, צ'ארון שרי.
מול האוטובוס החדרתי, ב"משחק בית" בטרנר, מעבר להתאמות הנדרשות בהגנה (נראה לי שזמנו של שונגו הגיע שוב), אנחנו נהיה חייבים לגלות את הלב הזה מחדש, לא רק אצל עבדולאי. למרות שבוע עם תוצאות רעות, למרות היכולת המזעזעת של שחקני מפתח ועמודי תווך ולמרות כל סימני השאלה - יש לנו סגל מצויין, עודני מאמין בכך, ולראשונה מזה אלוהים יודע כמה זמן, יהיה לקבוצה את הקהל והגיבוי שלנו, סוף סוף. בלי חרמות ועם עידוד עוצמתי.
יום שני, טרנר. הכנסנו את עצמנו לבור, עכשיו אנחנו צריכים להתחיל לפלס ממנו את הדרך החוצה.
שבוע טוב לכולם, תחזירו אותם הביתה. שום דבר אחר לא חשוב.