כאן כדי להישאר: המחאה נגד דיא סבע היא תופעה שולית

פתיחת עונת 24/25 לא דומה, בשום דרך, לפתיחות העונה הקודמות של מכבי חיפה בשנים האחרונות. את לחיינו עדיין מעטר הסימן האדום והמהבהב של הכאפה המצלצלת אותה חטפנו מהקבוצה של אבא של יניב קטן, וההדחה המבישה בטרם עת מאירופה, ובגזרת החיזוק - עוד רבה העבודה לפנינו. קיץ זוועתי למדי, עד כה, כשרק לאחרונה הגיע מגן שמאלי זר - וגם הוא הגיע כתגובת נגד מיידית לעזיבה של אחד מעמודי התווך של הקבוצה, פייר קורנו. בהקשר הזה, עונה שנייה ברציפות שמכבי חיפה מגיעה לא מוכנה למשחקי הליגה מבחינת סגל. הנסיבות המקלות מובנות למדי, ועדיין - אפשר וצריך היה לסגור לפחות עם עוד שחקן זר אחד בשלב הזה.

במצב עניינים שכזה, ובהתחשב ברקורד הלא מדהים בכלל של מכבי חיפה מול עולות חדשות במפגשים הראשונים, אין פלא שעירוני טבריה הרגישה בטוחה למדי, בטח בהתחשב ביחסי הכוחות על הנייר, לקראת הופעת הבכורה בליגת העל בסמי עופר. במהלך שבוע שעבר, שוחררו לאוויר כל מיני אמירות על סטייקים ועל לקיחת נקודות בסמי עופר וכיוצא בזה, ותחושה כללית שטבריה מגיעה למשחק מולנו כשלא הכל אפוי ומהודק אצלנו, בנקודה אולי הכי נוחה שהיא יכולה לתפוס אותנו מבחינתה.

ובמחצית הראשונה, זה בהחלט נראה כמו תסריט אפשרי. בוגרי העונות השחונות של העשור המקולל יוכלו וודאי לספר על עולות חדשות שמגיעות לסמי עופר ביום פתיחת עונה חגיגי ויוצאות ממנו עם מלוא הטנא נקודות. טבריה הגיעה די קרוב, לפחות ליתרון, עם החמצה מסמרת שיער של בילנקי בדקות הראשונות, משחק ההגנה שלנו (לרבות כיוף) היה מבולבל ומעורער, משחק ההתקפה היה מסורבל ולא יעיל, ותסריט ההסתבכות ממנו חששנו כולנו רקם עור וגידים מול עינינו.

כל זה היה נכון, עד לרגע שבו חלץ את הפקק לא אחר מאשר החלוץ הטוב ביותר בישראל, אחד מר דין דוד. אורב בדיוק במקום הנכון, מקבל את הכדור בניחותא מול שוער, ומכבי חיפה הופכת תסריט אפשרי של כניסה למשבר - לחלום ליל קיץ נוסף בתיאטרון הירוק.

במחצית השנייה, לכשנפרץ הסכר ומפלס הלחץ המאוד מורגש של הקבוצה ירד, התנועה לכיוון שערו של דניאל טננבאום הפכה לערה יותר ויותר, והשערים הגיעו גם הם, בכמות ובאיכות אליה הורגלנו: דין דוד הוסיף שניים והשלים שלושער ראשון בקריירה, ולדובדבן, דיא סינה נתן עוד בונבון, ממה שמסתמן כבלטה שלו, עשרים מטרים בקו ישר מהשער.

ברשותכם, אתייחס בפעם האחרונה העונה לסאגת דיא סבע, בעיקר מכיוון שאין לי שום עניין להעניק תשומת לב ויחס לקומץ של אנשים שמצאו את הגבעה הכי מטומטמת בעולם למות עליה: אם היה עוד איזשהו ספק בכך שמדובר במחאה שהיא כל כולה פרינציפ בלתי ברור, הרי שלאחר הנחת הזר של דיא במאהל הזיכרון הירוק, זה כבר ברור לכולם. הסיפור סגור, גמור ונעול, השריקות האלו ילכו ויתמעטו והם לא ינצחו את הכדורגל והאחווה של מכבי חיפה. זה הכל, מעתה אני מתחייב שלא להתייחס יותר לא לקומץ ולא לתופעה השולית הזאת. 

בכל אופן, אם כבר נדרשנו בטור זה לאמירות מצד שחקני טבריה, הרי שאחד, מר דניאל טננבאום, אמר בריאיון שמעולם לא הפסיד למכבי חיפה. ובכן, ברצוני לאחל באופן אישי מזל טוב למר טננבאום על כניסתו למועדון מכובד מאוד, רחב מאוד ומשמח למדי של שחקנים שהפסידו למכבי חיפה. מודה לו במיוחד על תרומתו למאמץ זה בשער הרביעי.

פרסונלית, אצלנו, מעבר לאובייס של מצטיין המשחק הבלתי מעורער, דין דוד, אפשר בהחלט לציין לטובה את פרנזי פיירו עם שני אסיסטים ומשחק טוב, עלי מוחמד שעשה אתמול אחלה עלי מוחמד, וגם את איתן אזולאי. מעבר לעובדה שהוא החל את המהלך של השער הראשון, כפי שאוהבים לומר על ליגיונרים, נראה שהוא הפנים את הדרישות מהמעמד המחייב והוא משחק במרץ ובנחישות גם בחלק ההגנתי וגם בחלק ההתקפי. יש לו עוד מה לשפר, זה בטוח, אבל ההתחלה נראית מבטיחה וטובה מאוד מבחינתו. דיא סבע עושה שער למשחק, וכל פעם שהכדור ברגליים שלו, משהו בלתי צפוי יכול לקרות.

ברביעייה האחורית, לעומת זאת, פיינגולד היחיד שרשם משחק טוב מאוד ויציב, כשהשאר לא נהנו מיום מזהיר במיוחד. שון גולדברג בגלל הפציעה, עבדולאי כי הוא לא לגמרי שם, לא ברמת הכושר הגופני ובטח לא בפן המנטלי. לבי יוצא אל עבדולאי, והקהל משתדל לעטוף אותו באהבה בכל הזדמנות בכדי להראות לו את גודל ההערכה והוקרת התודה על החזרה שלו לישראל בעת כל כך קשה וטראומטית עבורו. אני מאמין שבשבועות הקרובים, האימונים יעשו את שלהם והוא ייראה גם כן הרבה יותר טוב.

שריף כיוף נראה מאוד חסר ביטחון, מהוסס ביציאות ולא מדויק במשחק הרגל שלו. הדיבורים בתקשורת סביבו וחילופי המאמנים משפיעים עליו, זה די ברור, והוא חייב לקחת את עצמו בידיים, להתחיל לעבוד בצורה רצינית על משחק הגובה ולהיעזר בצוות המנטלי של מכבי חיפה עד כמה שאפשר.

עם זאת, הקהל צריך להבין שמדובר בשוער צעיר, וכמי שחזה בשוער צעיר ומוכשר אחר, אחד מר ניר דוידוביץ', גידול שוער תמיד כרוך בשכר לימוד - ובטעויות שאחריהן בא לך לחנוק אותו. בשלב הראשון של קריירת שוערות, כמעט תמיד יש עליות ומורדות ברמת הביצועים והביטחון, ואני מקווה שהצוות המקצועי של מכבי חיפה יהיה סבלני וייתן לשריף תחושת ביטחון שתעזור לו לצלוח את הפאטץ' הלא פשוט הזה.

אה כן, ואיכשהו היה לנו גם חלאיילי אתמול בהרכב! הופעת בכורה לא רעה של איאד חלאילי, אם כי די ברור שעוד ארוכה הדרך בשבילו ושבכל מה שנוגע לקבלת החלטות, הוא עדיין לא ברמה מספיק טובה לשחקן בוגרים במכבי חיפה. הניצוצות והפוטנציאל, הטכני ובטח הפיזי, לגמרי שם. מי יודע, אולי לראשונה מאז רוני וליאור רוזנטל, נגדל צמד אחים כשחקני בוגרים במכבי חיפה בסמיכות שכזו. הלוואי.

בכל מקרה, טוב מאוד שישנה תמימות דעים, גם בקרב הקהל, גם בקרב השחקנים וגם בקרב הצוות המקצועי והניהולי, שמה שהיה אתמול לא יספיק להמשך. עד כמה שהניצחון היה נחמד וכיפי, ולצד המחמאות על היכולת שלנו להפוך סיבוך פוטנציאלי לקונצרט כדורגל במחצית השניה, עדיין ישנה עבודה רבה ומכבי חיפה חייבת להשלים את מסכת הזרים והחיזוק שלה לעונה הקרובה עד תום החלון. לצד הזרים, אני מצטרף לקריאתו של ניסן קניאס להחתים את גיא מלמד כחלוץ שלישי לרוטציה. לאור גריעתו הבלתי מובנת של שוראנוב, שסר חינו בעיני ברק בכר. אנחנו חייבים עוד חלוץ אחד למצבת, ומלמד עונה על כל הדרישות של חלוץ במכבי חיפה לדעתי.

גורלה של העונה ייקבע בשבועות הקרובים, על פי טיב הרכש. אם נקלע אפילו רק בשניים מתוך שלושה או ארבעה שחקנים שנביא, נוכל לשדרג באופן משמעותי את הקבוצה, העוצמות שלה והאיכויות על הדשא ובספסל. לבינתיים, נתניה בנתניה, שבת הבאה. משחק קשה מאוד מול קבוצה מתחדשת שקיבלה סטירה מצלצלת במחזור הראשון, ותגיע להילחם בכל העצומה מולנו. ברוכה השבה אלינו ליגת העל, הדבר האמיתי. כמה שהתגעגעתי.

לסיום, יותר מעשרה חודשים שאחינו ואחיותינו שבויים במנהרות ובמרתפי חמאס בעזה, לאן נוליך חרפתנו. תחזירו אותם הביתה, עכשיו. אין שום דבר יותר חשוב מזה.