גיורגי ירמקוב. מחכה לפרוץ: הכירו את השוער שחתם במכבי חיפה

שוערים שונים מכל השחקנים האחרים. לא רק כי מותר להם לגעת ביד, אלא כי ההתפתחות שלהם שונה. הלחץ עליהם שונה, הדרך שלהם לפסגה שונה וכל אחד מהם יחודי בפני עצמו. זה גם הסיפור של גיאורגי ירמקוב, השוער החדש של מכבי חיפה, 

גיורגי ירמקוב, עד גיל 17, שיחק בקבוצה קטנה בבית הספר בקייב. בשלב הזה שחטאר דונייצק החתימה אותו, ושלחה אותו לקבוצת המילואים.

בשלב הזה מיכאליו מודריק ואנטוילי טרובין היו גם כן בקבוצה, וטרובין - השוער של בנפיקה ליסבון ואחד השוערים הצעירים הטובים בעולם - הועדף על פני ירמקוב, שמצא את עצמו על הספסל ולסירוגין בקבוצות הבוגרים של שחטאר אבל ללא משחקים.

בשלב הזה הוא המשיך לחפש את עצמו והגיע לאולקסנדרייה, קבוצה קטנה מהליגה האוקראינית. לא שחטאר, לא דינמו קייב ולא קבוצה אחרת, אבל אחת שנתנה לו דקות. הוא התחיל בקבוצת הנוער, ממנה התקדם לבוגרים ואז פגש איש שהאמין בו - רוסלאן רוטאן, אגדת הכדורגל האוקראינית.

רוטאן, ששיחק בעבר בדינמו קייב, הוקפץ לתפקיד השוער הראשון בתחילת נובמבר אחרי כשנה. המשחק הרשמי הראשון שלו בליגה היה בנובמבר 2023, כשנה לאחר שחתם (ושנתיים לאחר שהושאל). למרות זאת, השילוב בין השניים עשה לו טוב.

לאחר משחק מול דניפרו בו הקבוצה הפסידה 1:0 והוא נבחר לאחד המצטיינים, ירמקוב אמר ש"אני רוצה לעשות הכל על המקסימום. היו הצלות, אבל למדתי מרוטאן שצריך להסתכל על דברים בדרך אחרת. אני אוהב את האמביציה ואת הסגנון שלו, אני חושב שהשתפרתי מאוד מאז שהוא מונה לתפקיד המאמן". 

ירמקוב לא היה שחקן הרכב קבוע באולקסנדריה שסיימה את העונה במקום השמיני. הקבוצה ספגה 10 שערים ב-9 המשחקים שלו בין הקורות ו-28 ב-29 המשחקים האחרים, אבל זומן לסגל למשחקים האולימפיים בהם לא שותף. הוא קיבל מחצית במשחק הכנה מול אינדונזיה, ובסופו של דבר היה אחד משחקני האלטרנטיבה, ארבעת השחקנים שהיו בכוננות והיו יכולים לקפוץ לסגל במקרה של פציעה. הוא היה השוער השלישי, בתפקיד מקביל לזה שהיה לרוי ששון אצל גיא לוזון.

הוא שיחק גם בהכנה, למשל ב-1:2 מול יפן בו "קיבל הזדמנות להוכיח את עצמו ורשם מספר הצלות" לפי ua-football המקומי, אך בכל זאת לא היה על הספסל במשחקים האולימפיים עצמם. בהכנה הוא קיבל מחצית גם ב-1:1 מול מצרים, משחק נוסף מול יריבה מהבית הישראלי.

מצד אחד, מי שראו אותו טוענים שיש לו כישרון. לכן רוסלן רוטאן זימן אותו לנבחרת האולימפית (שהודחה מהבתים בשלב הבתים). זה מה שמשך את שחטאר דונייצק בהתחלה ואת אולקסנדריה, וגם את מכבי חיפה. מצד שני, זה כישרון בוסרי מאוד - הוא שיחק תשעה משחקי בוגרים בקריירה שלמה. לכן הירוקים השאילו אותו חזרה לאולקסנדריה, לשנה נוספת עם רוטאן שמאמין בו ובשאיפה בתפקיד מרכזי יותר. הוא ימשיך להתפתח שם, ומגיע כיהודי וכפוטנציאל לטווח ארוך.

בגובה 1.91 מ' הוא נחשב לשוער לא רע בכדורי גובה, ואחד חסר פחד שיכול לקבל החלטות בצורה טובה ולהגיע לכדורים. משחק הרגל עדיין לא לגמרי שם, וכך גם היכולת שלו באחד על אחד. השנה הוא הציל 74% מהכדורים שנבעטו לעברו, ומיעט לעשות טעויות עם שלוש בעיטות שהובילו לשער בכל משחקיו.

משחק הרגל דורש עבודה, כך גם היכולת באחד על אחד כאמור ואולי אספקטים נוספים, אבל מדובר בשוער ישראלי בן 22 שיקבל דקות קבועות בליגת כדורגל לא רעה. גם אם לא יגיע השנה לכרמל, וגם אם לא מדובר בשחקן שיתפתח ויקפוץ שנה הבאה לאפודת השוער הראשון, עוד נשמע עליו בכדורגל שלנו.