איתמר ניצן: "אמרתי לעצמי 'בואנ'ה, אתה השוער הבכיר בארץ"

אחרי קריירה עתירה בהישגים וברגעי שיא, איתמר ניצן הודיע בסוף העונה שעברה על פרישה בגיל 37. במשך 18 שנים שיחק ניצן ברמות הגבוהות של הכדורגל הישראלי, כולל מאזן מדהים של זכייה בגביע הטוטו עם 6 קבוצות שונות. את העונה האחרונה התחיל כשוער ראשון של האלופה, מכבי חיפה, ונאלץ להתמודד עם איבוד המקום לשריף כיוף, אבל כמו תמיד ידע להוציא את הטוב מהסיטואציה וכעת הוא מחפש להתחיל דרך חדשה, כמאמן, כפי שהוא מספר ב"חמש אישי". הראיון נערך לפני החתימה כעוזר מאמן במכבי יפו.

הסיבות להחלטה לפרוש
"הרצון שלי להתחיל לאמן עובר את הרצון שלי להמשיך להיות שוער. למרות שאני יכול להמשיך והיו לי הצעות. היה לי הרבה זמן לחשוב וככל שהזמן עבר, הבנתי שבשנים הקרובות אני חייב להתחיל לאמן. פיזית אני מרגיש מצוין. זה נטו עניין של תשוקה. ברגע שיש משהו שכבר עלה על התשוקה שלי להיות שוער, אמרתי שאני אעשה עוול אם אמשיך להיות שוער ולא אעבור למה שיש לי תשוקה אליו".

זה היה קורה אם היית שוער ראשון?
"יכול להיות שאם העונה היתה מתפתחת בצורה אחרת, זה היה נותן לי דלק להמשיך. לקראת גיל 30 הבנתי שהצעד הבא שלי הוא לאמן ואז לקחתי את זה בשיא הרצינות והתחלתי להכין את עצמי. גם כשהייתי ילד, המשחקים של המנג'ר הרבה יותר משכו אותי מפיפ"א. המשחקים האלה היו המורים שלי לאנגלית בגיל קטן. שיחקתי כל מנג'ר שיצא. אני זוכר אותי ועוד חבר משחקים מנג'ר כל היום. כנראה שזה משהו שהיה מוטמע עוד לפני".

למה לא היית בסגל במשחק האחרון?
"מבחירה שלי. אמרתי לעצמי - עם מי אני רוצה להיות ברגעים האחרים וליד מי. וככל ששאלתי את זה, הבנתי שזה ליד המשפחה שלי. עוד משחק כזה אחר, לא היה עושה לי כלום. הרגשתי שאני רוצה להיות עם המשפחה ברגעים האחרונים כשחקן. זו לאו דווקא פרישה שלי, אלא כל מי שקרוב אליי והרגשתי מחויב להיות איתם. החלטתי לעשות את הטקס על אזרחי ולבלות את הדקות האחרונות שלי איתם".

יש לך מטענים על העונה במכבי חיפה?
"ברור שהיא לא הלכה כמו החלומות הכי ורודים שלי, שאני שוער העונה ואנחנו לוקחים אליפות. אבל זה מקום שאנשים חוטאים בו. אחרי חלום ורוד, המציאות טופחת על הפנים ואתה לא יכול לקום מזה. הגעתי לעונה הזו בשל כשוער ובשל כאדם. בגלל שבאתי כשחקן מנוסה, הכנתי לכל מצב. היה לי תכנית לכל רגע בעונה. כולנו בול עץ שנסחף בנהר והיכולת להסיט את עצמנו מזערית. אבל כשאתה מזיז מעלה לאורך זמן, אתה סוטה סטייה רחבה. הבחירה להתנהל כמו שהתנהלתי היא כי הסיטואציה לא מנהלת אותי. אני חושב מה ייטיב עם איתמר העתידי. שלטתי על איך אני בתור שוער ואיך אני מגיב"

תאר מה עבר עליך בתקופה שירדת לספסל?
"בגלל שהגעתי בתור שוער מאוד בשל, שחווה סיטואציות כאלה בקריירה, לא היתה לי תקופת דיכאון. כמובן שרציתי לשחק. החלטתי שאני עושה המקסימום. בגלל שהיתה לי תכנית ב', הקו מנחה שלי היה להיות השחקן שאני רוצה בתור מאמן. להתאמן יותר קשה, להיות שם בשביל הקבוצה. תיתן טוב, יחזור אליך טוב. אני מאמין שאם אתה מתנהג טוב מול קבוצה גדולה של אנשים, זה כמו לזרוע את הזרעים. בסופו של דבר, זה יניב משהו טוב בשבילך. ידעתי שלא יהיה קל וזו תהיה עונה מורכבת, אבל היתה לי תכנית לכל דבר ודבר, ולכן לא נפלתי לבורות של באסה, דיכאון. לאורך כל הקריירה המוטו שלי היה שלא משנה איפה אסיים את הקריירה, אני נאמן לעצמי ועשיתי הכל".

איך התמודדת עם הביקורות?
"כולם קוראים ביקורות, כולם באינסטגרם. השאלה כמה משקל אתה נותן לזה. ברשת החברתית היה גל מאוד גדול. פנים מול פנים, כל התגובות היו חיובית. כולם אמרו לי שאני שוער מצוין ולא להקשיב לאף אחד. גם בסמי עופר זה היה אולי אחד מתוך 30 אלף. מה ששמענו זה הרשתות החברתיות והתקשורת המקומית. זו תקשורת שהיא של אוהדים של הקבוצה והיתה תחושה של עזיבה המונית והם הרגישו שלא הגיעו שחקנים ברמה הגבוהה ביותר וזה יצר עניין. בגלל שידעתי שזה מה שיקרה, ידעתי גם להתנהל מול ולשים לזה את המשקל הראוי. מן הסתם זה פגש אותי, אבל ידעתי לתת לזה את המשקל הראוי. הנאמנות שלי מול עצמי גדולה יותר מכמה טוקבקים. בתור מקצוען, לא תדע לשים את המשקל הראוי לביקורת, אין לך סיכוי להצליח. היום הדעה של כל אדם בחוץ. אנשים יותר נהנים לשמוע יותר נביאי זעם. ככה זה עובד. אנחנו מתמודדים עם משהו שלא דומה לו בשום שלב אחר בהיסטוריה של הספורט. כמות האהבה והביקורת מועצמת פי מיליארד. זה חלק מההתמודדות כספורטאי בעולם המודרני".

איך אתם מקבלים את ההודעה שמסאי לא ממשיך ובכר מגיע?
"זה משהו שהיה באוויר. לזכותו של מסאי, אני יכול להגיד שהוא לא שינה שום דבר. הוא היה יכול להיכבות ולזכותו הוא נשאר על אותו קצב. הוא הצליח לשמור על סטטוס קוו מסוים. שמועות יש תמיד, כולם קוראים חדשות. זה לא היה משהו שלא יכול לקרות. הוא התמודד עם זה יפה. כולם שם שחקנים מקצוענים ומעבר למאמן יש צוות והנהלה. לא היה מישהו שהרשה לעצמו יותר מדי. אנשים אפילו הרגישו צורך לשדרג את עצמם".

מה עשה הפרסום על התקרית בין סק לשימיץ'?
"לא היתה לזה השפעה. שיחקתי כדורגל מקצועני כמעט 20 שנה ולא היתה עונה שלא היו מכות רצח בחדר ההלבשה. כולם עם אגו, כולם מאצ'ו. קרה בכל קבוצה שהייתי בה, פעם בשנה לפחות. אין לזה השפעה, יומיים אחרי הם התחברו ושילמו את הארוחה שלהם. זה עולה מאוד מהר גבוה יורד מאוד מהר למטה. זה חלק מחדר הלבשה. זה קרה ויקרה. חלק מהעניין".

כמה השפיעה העזיבה של צ'ארון שרי?
"הוא אחד הזרים הכי טובים שנחתו פה. הוא היה מנהיג, שחקן של מספרים משוגעים. היה יכול לחלץ אותך במשחק שתקוע. ברגע שדרכתי בכפר גלים, הוא היה שאל שאלות והתעניין וגרם לי להרגיש תחושה של בית. ברגע ששחקן ברמה כזו והאופי שלו צנוע, זה דיסוננס. היתה לו מחויבות. הוא היה הדבק של כולנו. מצד שני, כל אחד היה לוקח את אותה החלטה. אני רק מאחל לו בהצלחה. מכבי חיפה זכתה שהוא לבש את המדים שלה כ"כ הרבה שנים".

מה היה עם דיא סבע?
"זו היתה תקופה רגישה ולא ידעתי איך זה יתפתח. כל יום היתה שמועה חדשה. בסופו של דבר, אני לא יודע מי מחליט מה ומי משך, אבל נאלצנו להתמודד בלי שחקן מכריע. יש דברים שגדולים מאיתנו וצריך ללכת עם זה".

החבר הכי טוב בקבוצה
"היתה לי מערכת יחסים טובה עם כולם, אבל מאור קנדיל ורפאלוב היו קרובים אליי. גם גוני וסוף היו קרובים אליי. גם חזיזה... אני עושה עוול להמון שחקנים. כמעט כולם. כל שחקן והנישה שלו. יש לי יכולת טובה להתחבר ולהבין בני אדם וגם היה לי הרבה זמן לפתח קשרים (צוחק). יכול להיות שהרשיתי לעצמי כי הייתי עם הראש בשלב הבא".

מה לקחת ממסאי בתור מאמן?
"לאורך כל הקריירה תמיד אמרתי לעצמי שאסור לי לאטום את עצמי מול מאמנים. גם עם מסאי, גם ברגעים שהרגשתי ש'נעשה לי עוול', אני עדיין שומע ויש מה לקחת, גם ממסאי. הוא עשה דרך ארוכה כדי להגיע לאן שהגיע. בנבחרת, עם רוטנשטיינר, הוא היה יותר מורה ממאמן, היו לו אסיפות של 45 דקות עם הפסקה ועוד 45 דקות. תמיד הייתי ממרקר בראש ורץ לחדר ההלבשה לרשום. יש לי ארגזים של מחברות".

חיפה הציעה לך להישאר?
"חיפה רצו שאכנס למחלקת הנוער, גם בתור מאמן ראשי. בחרתי שלא, כי רציתי לחוות בוגרים, לפני שאני קופץ למשרה ראשית. אני צריך לחוות את ההצגה הזו מאחורי הקלעים. כמה שאני חושב שאני מוכן, אני חייב לראות איך כל זה עובר לפחות שנה-שנתיים".

יש הצעות?
"יש כמה אופציות. אני צריך לראות מה האופציה הנכונה עבורי. לאו דווקא קבוצה גדולה. אני צריך לראות מה הכי נכון עבורי".

מה אתה הכי זוכר מהנבחרת?
"קודם כל, את המשחק שלי. יש לי הופעה מול מונטנגרו. זה היה רגע סוריאליסטי. אמרתי לעצמי 'בואנ'ה, אתה השוער הבכיר בארץ'. זה אפילו לא היה בחלומות שלי בתור ילד. לייצג את המדינה, אבל גם כבוד עבור המשפחה. זה היה קצה האולימפוס. גם ניצחנו באותו משחק ו-ווילי בא אליי בסוף הקמפיין ואמר לי שהוא לוקח את ההופעה הזו בחשבון. זה היה הרגע הזכור ביותר".

היה איזה גול העונה שאמרת שהיית יכול לעשות אחרת?
"אין גול ששוער סופג שלא חושב על זה. אבל זה שובר אותנו. אתה מתחיל לשנות את השוער שאתה. שוערים צריכים להבין שלא כל כדור אפשר לקחת. אחרי כל משחק אתה לא נרדם ואומר לעצמך אולי ככה ואולי ככה. שוער מנוסה יכול להגיד שזה עליו, אבל הוא עשה את המקסימום. הקושי הוא להתמודד בזמן אמת ושם מתגלה הבשלות של שוער. שוער שנתקע, לא מחכה לו משחק קל. לעשות קאט ולשים בצד. זה אחד הדברים הכי קשים מנטלית לשוער. בניגוד לשחקנים, השוער אאוטסיידר. הוא נוגע בכדור 10 דקות מתוך ה-90 ובשאר ה-80 הוא בתוך מדיטציה. מהות השוער היא איך להתמודד עם ה-80 דקות האלה. לרוב שוערי קבוצת צמרת נבנה על כדור אחד או שניים. בקבוצת תחתית קל יותר להישאר בפוקוס. היכולת להישאר בהווה בזמן שהקבוצה מחזיקה בכדור, זה אחד הדברים היותר קשים. המשפט שחזר בכל הקריירה הוא איך הפעולה הבאה שלי לא מושפעת מהפעולה הקודמת. היא חייבת להיות נקיה. אנחנו מסיימים את המשחק שחוטים, גמורים. שחקנים שואלים 'ממה אתה עייף'. אימון הרבה יותר מעייף, אבל הצורך בלהישאר מרוכז, מרוקן אותך. אתה מרגיש שחוט בגלל המאבק להישאר מפוקס".

המשחק נגד אתלטיקו מדריד
"זה אחד המשחקים היותר טובים שלי בקריירה, שנתן חותמת על עונה שלמה. אתה לא פוגש את טדי כ"כ מלא כל יום. לא ראינו את המדרגות מרוב שהיו אנשים. זו היתה הראשונה שלי בבית"ר, שהתחילה רחוק מקל. אם הייתי יכול לקחת עונה אחת ולעטוף את הקריירה שלי מבחינת אופי, איך אני מציג אותי כלפי חוץ, זו העונה הזו. היא התחילה דומה למה שהיה לי במכבי חיפה והצלחתי לנצח את כל המשוכות והמשחק הזה היה פלומבה שאני פה להישאר. אני לא עוד אחד".

סיפור על חוגג
"באחת מהרמות הכוסית הוא לקח אותי לצד ואמר לי שהטעו אותו לגביי והוא מצטער על כל מה שנעשה על חשבוני. הוא לא רצה להגיד מי הטעה. הוא אמר לי שאני יותר מראוי להיות בבית"ר. שמחתי לשמוע את זה מהבעלים. ההגעה שלו הזיזה אותי הצידה כי טביב הביא אותי, ובדיוק היו חילופים. דודו גורש הגיע במחזור השני. ממצב של חוסר, היה אינסוף כסף. הקו מחשבה היה - חילופים בכל העמדות, ואני הייתי הראשון. זו היתה סגירת מעגל יפה מצידו".