טעם לפגם: אקורד הסיום הצורם של מכבי חיפה

באמת שזה היה משחק מחפיר שלנו, לא פחות, ואובדן העשתונות של השחקנים היה מביש. ברור לי שעצבים משחקים כאן תפקיד ושאף אחד מהשחקנים לא התכוון להתבזות, אבל בסיטואציה שבה אתם נראים כמו כלום, ושום דבר לא הולך, אני רוצה לראות יותר פאסון ואיפוק, יותר רצון לחזור למשחק ולא רצון לפוצץ אותו ולהפקיר. עלי מוחמד, מכל השחקנים? ממש מאכזב. 

ברור שמדובר במשחק אחד ובמצב נתון, בטח בסלט ובשכונה שנאאל עודה נתן למשחק הזה להתנהל בתוכה, הפסד הוא דבר אפשרי, אבל הצטברות הפסדים שכזו במאני טיים מראה שהשילוב בין עזיבתם של שחקני הכרעה, שחקני נשמה וקרביים כמו שרי, סבע ואצילי, וחוסר נסיונו של מסאי דגו, עלו לנו בסופו של דבר בתואר. 

מכבי חיפה של העונות הקודמות לא הייתה מפסידה את המשחקים האלו. ומצד שני, לא יודע אם מכבי חיפה של העונות הקודמות הייתה צולחת את אוקיינוס הצרות שניחתו על ראשו של מסאי דגו ובכלל מציבה עצמה בעמדת קריאת תגר על האליפות. מה שבטוח, החוסר בשחקני הכרעה לא הועיל לנו, לא אתמול ולא לאורך העונה. 

ולצד כל אלו, ועל אף ההפסד המביש למדי אתמול, והרס מאזן הבית שלנו במשחקים האחרונים, אפשר באמת לומר שזו לא הייתה עונה רעה. היא גם לא הייתה טובה, בל נטעה, ולא מוצלחת. אבל נראה לי, לאור ההתפתחויות בעמדת המאמן, ואני מניח שלאור החריש שייערך בסגל, שכל מי שצריך להבין את הבעיות העונה הבין אותן היטב. אין לנו מה להלין בהקשר הזה, זה לא שמישהו במערכת ראה את הקבוצה העונה ואת אובדן האליפות ואמר "אהה, זה סבבה, נשארים עם זה באנקר!"

לצד התחושות הקשות באמת מההפסד אתמול, זכינו, או לפחות זכיתי אני, לרגע אחד של אור, דווקא בסיום המשחק. אמנם היו לא מעט אוהדים שבחרו לעזוב מוקדם, אבל גם לא מעט נשארו עד לסיום, ובסיום המשחק, למרות תחושת המועקה והאכזבה, הודו לקבוצה על המאמץ שלה לאורך העונה. לא רק ביציע הצפוני. זה אות וסימן להתבגרות של הקהל והבנה של מורכבויות בחיים.

גם הקבוצה וגם מסאי ראויים למחיאות כפיים על המאמץ שלהם העונה, ולצד האכזבה מהסיום הצולע ואובדן התואר, השורה התחתונה נותרה אותה השורה:  תודה רבה לך, מכבי חיפה, אנחנו אוהבים אתכם. 

את כל טוריי במהלך החודשים האחרונים אני חותם בהפצרה ובתחינה להשיב אלינו את אחינו החטופים בעזה. זה שמונה חודשים שרוצחים שפלים מחזיקים בנשים, גברים וטף, שני חבלי ארץ נותרו שוממים ואף כותב שורות אלו עדיין גולה בארצו שלו. בסערת גשם הצרות השוטף שניטח עלינו במלחמה הזו, הייתה מכבי חיפה המפלט, המטריה, מקום שנתן לי תקווה, נחמה ובעיקר שגרה, שכל כך חסרה לי.

אז לפני שניפרד לקיץ, גם בשמי, תודה מסאי, תודה מכבי חיפה, על ששיחקתם בשבילנו בכל מגרש, וגם כשלא הלך, שפכתם את הכל על הדשא. 

עונת 23/24 הסתיימה, סוף סוף, והמסע להשבת הצלחת מתחיל. כל רגע אכזבה הוא דלק מטוסים של מוטיבציה לחזור לפסגה. 

יורו ואולימפיאדה נעימים לכולנו, וחשוב יותר מהכל - תחזירו אותם כבר הביתה. לא נשאר עוד זמן.