אדבאיו אדליי: "החבר הכי טוב שלי בי-ם? זיו אריה"

אדבאיו אדליי, אחת מהדמויות המשפיעות והמזוהות ביותר עם הפועל ירושלים עזב את המועדון לאחר 6 שנים. השוער הניגרי, שהגיע ישירות למחלקת הנוער של המועדון, גדל בו והפך להיות בין הוותיקים והמצליחים ביותר, עוזב את הליגה הישראלית. אחרי שחתם בפראלימני הקפריסאית, אדליי הצעיר והמוכשר מספר על ההגעה שלו למועדון, ההתפתחות האישית והמקצועית, העלייה לליגת העל, ועל העונה האחרונה שהייתה עמוסה באתגרים, למידה וחוויות. 

איך הגעת לישראל? 
״הסוכן שלי הביא אותי לכאן. הוא שמע על הליגה וחשב שיהיה טוב שאכנס לכאן כבר מגיל צעיר, ובאותו רגע חיפשו שוער לנוער״.

מי הייתה הדמות שפגשת ראשונה באימון?
״כשהגעתי ישר פגשתי את מאמן הנוער חיים בן דוד, בנדה. הוא היה המאמן הראשון שלי במועדון״. 

איך היו הימים הראשונים שלך בישראל?
״כבר כשהגעתי, הרגשתי אהוב. הערכתי את זה. עזרו לי עם הכל, עם כולם, הרגשתי שם טוב מאוד עד היום. גם הייתי הקפטן בקבוצת הנוער, כך שהרגשתי בר מזל, הערכתי את זה. הרגשתי שהייתה לי הרבה יותר אחריות בתור קפטן כבר בשנה הראשונה שלי במועדון. הרגשתי שאני רוצה לתת הכל למען ובשביל הקבוצה, בגלל שקיבלו אותי בצורה הזאת. דאגו לי לכל דבר״.

איך הייתה ההתאקלמות שלך לקבוצה, למדינה זרה?
״אני רגיל להיות ללא המשפחה, כך היה כשהייתי באקדמיית כדורגל כשהייתי צעיר, ובהגעה שלי להפועל ירושלים".

איך זה להיות במחלקת הנוער של הפועל ירושלים?
״מחלקת הנוער במועדון זאת מחלקה מיוחדת. זה מקום טוב להתקדם בו לקבוצה המקצוענית הבוגרת, אני חושב שזאת נקודת התחלה טובה להיות שם. הפועל ירושלים היא קבוצה שונה. לא מדובר שם על הכסף. קודם כל צריך לרדוף אחרי החלומות לניצחונות, ועניין הכסף יגיע אחריהם. ההזדמנויות שם טובות, משלבים את שחקני הנוער, אפשר לראות שכבר עכשיו בבוגרים משחקים השחקנים הצעירים, שחקני העתיד״.

כמה המקום הזה בנה ושידרג אותך?
״שידרג וקידם אותי מאוד. זה נתן לי הכל. נתנו לי הרבה תמיכה, הרבה אהבה, והם הביאו אותי למצב ולבמה בהם אני נמצא עכשיו. האנשים שם, זיו אריה, אורי שרצקי, שי אהרון, גדי כרמלי, אלה אנשים מדהימים. אני ממש אוהב את האנשים שבקבוצה ושמח שהייתי איתם״.

המשפחה שלך הגיעה לכאן לצפות בך פעם? 
״רק ארוסתי. היא הגיעה הרבה פעמים. אנחנו יוצאים כבר 6 שנים, מהרגע שהתחלתי בהפועל ירושלים. צריך להקריב הרבה בחיים כשחקן מקצועי, וזה היה חלק מזה. אני אזמין את החברים מהקבוצה לחתונה בניגריה, לא יודע מתי היא תהיה, אבל אין לחץ״. 

כמה הקהל הוא פקטור משמעותי בקבוצה הזאת, שהיא קבוצת אוהדים? זה אופי שונה
״התרגשתי מכל משחק כי הקהל תמיד שם. ספציפית לגביי, גם בימים פחות טובים ובתקופות פחות טובות שלי, הם תמכו בי והיו שם בשבילי. זאת קבוצה טובה לשחק בה״.

איך הייתה התחושה לעלות לליגת העל? 
״לעלות לליגת העל הייתה הצלחה גדולה בעבורי, והיא תהיה נצורה אצלי לתמיד. בסופו של דבר לא שיחקתי הרבה שנים בליגה הזאת, וזאת הייתה חוויה. אני ידעתי שנישאר בליגת העל מהרגע שעלינו. בסופו של דבר הלך לנו טוב״.

בזמן שלך בקבוצה קיבלת הצעות מהארץ?
״היו כמה הצעות מקבוצות כלשהן בישראל וגם מחוץ לה. האמת שלא כל כך עקבתי כי זה היה מול הסוכן שלי״.

לא קיבלת עכשיו הצעות בישראל?
״בישראל סיימתי, 6 שנים זה מספיק. אני רוצה לחפש אחרי אתגר אחר, אתגר חדש, להשתפר במקום אחר״.

העונה שלכם התחילה בצורה לא טובה, אבל בסוף סיימתם במקום השביעי
״כן ההתחלה הייתה נוראית. בסופו של דבר זה כדורגל. צריך להמשיך להאמין ולשחק חזק. יש הרבה עליות וירידות. הדבר הכי חשוב היה כמובן להבטיח הישארות, ובסוף סיימנו במקום השביעי, כך שאני עוזב בטוב, שמח ומחויך. אם היינו מנצחים את הפועל חיפה רגע לפני הפלייאופים, אז היינו מצליחים להיכנס לפלייאוף העליון. הכל נפל בסוף על משחק אחד״. 

בפן האישי, לא הייתה לך עונה שאפשר להגדיר אותה מצויינת
"אני עשיתי כמיטב יכולתי, לא משנה מה. שוערים מבצעים טעויות, אין ספק. בגלל שאני עדיין צעיר, אני עדיין לומד. לעמוד בשער בליגת העל בגיל כל כך צעיר, כשאני בן 20 זה לא פשוט, אבל עשיתי מה שיכולתי״. 

קראת קצת תגובות שהיו לגביך?
״לא התעסקתי בזה, לא רציתי לתת לזה תשומת לב. אני צריך לתת את הכי טוב שלי למען הקבוצה. שי אהרון, זיו אריה, דיברו איתי הרבה, עודדו אותי כמו תמיד. הם יודעים מה היכולות שלי. בחיים לפעמים לא הכל הולך כמו שאנחנו רוצים, אבל צריך להמשיך לדחוף ולהאמין״.

נדב זמיר השוער השני של הקבוצה שיחק הרבה העונה, על חשבון המקום שלך
״מבחינתי זה היה בסדר. לא חשבתי על זה בצורה שלילית. כל עוד זה חלק מההישגים של הקבוצה, ואלה החלטות מקצועיות. בסופו של דבר אי אפשר לעשות את הכל לבד. לא שיחקתי הרבה העונה גם כי הייתי פצוע. העונה הזאת הייתה ארוכה, היו הרבה משחקים,  והיה צורך גם במנוחה".

מתי בעצם קיבלת את ההחלטה לעזוב את הפועל ירושלים?
״החלטתי שאעזוב כבר לפני שנתיים, זה היה בראש שלי כבר אז. ידעתי שארצה לנסות משהו אחר במקום אחר״.

ניסו לדבר איתך, אולי לשכנע שתישאר?
״כבר החלטתי, כך שלא הייתה לזה השפעה״. 

איך אתה חווית את פתיחת המלחמה באוקטובר? רצית לעזוב?
״זאת הייתה תקופה קשה. אני די רגיל למה שקורה בישראל כבר. כן חזרתי לבית ולמשפחה. המשפחה דאגה כמובן, ההורים והחברים התקשרו תמיד לשאול לשלומי. היו כמה ימים שטסתי לפורטוגל למשחקי נבחרת ניגריה וחזרתי לישראל לאימונים כרגיל. בישראל למדתי שאי אפשר לדעת מה יקרה מחר״.

בסוף לא זימנו אותך לנבחרת לאליפות אפריקה
״לא הייתי ברשימה הסופית, הייתי בין שאר השחקנים שלא היו ברשימה הזאת, אבל כן דיברו איתי מהנבחרת. כולם היו בכושר טוב ואני לא, בעקבות המלחמה. לא היו כאן אימונים במשך תקופה, לאחר מכן התאמנו בצורה לא יציבה כל כך, וזאת הייתה תקופה ללא משחקי ליגה, אז זה לא התאים עבור הנבחרת״.

אתה חושב ששחקנים יכולים לצאת מכאן לאירופה?
״לגמרי, 100% כן. זה מקום מעולה להתחיל בו את הקריירה״.

מה גרם לך להישאר בהפועל במשך שנים?
״האנשים, הקהל, המאמנים, כולם. אלה סוג האנשים שקיימים במועדון הזה והולכים איתו דרך ארוכה - אני, גוני נאור, ליאור קאסה, כארם זועבי, סדריק דון. זה מקום שמוציא ממך את המיטב כבר מגיל צעיר״.

מי החבר הכי טוב שלך בקבוצה? 
״זיו אריה״.

איך זה להתאמן תחתיו?
״הוא ׳באד גאי׳. אני אוהב אותו כמו שהוא, אני נשבע. אולי אנשים פחות מתחברים אליו, אני כן. הוא מאוד אגרסיבי, מאמן טוב. עבור שחקנים זה אולי יכול להישמע שהוא צועק הרבה. חלק מהאנשים ידברו בעדינות כדי לעודד אותך, לו יש צד אגרסיבי, כך שאם אתה לא מבין אותו אתה יכול לחשוב שהוא מדבר הרבה וצועק הרבה. אבל הוא רוצה להוציא ממך את המיטב, הוא יודע שאתה יכול לעשות יותר ולהגיע לקצה. כך שהוא מעודד אותך ודוחף אותך לעשות יותר, ולהיות טוב יותר בעתיד״.

איך הייתה מערכת היחסים ביניכם?
״אנחנו מאוד קרובים, הוא בחור טוב. הוא נתן לי צ׳אנס אחר צ׳אנס. מחוץ לדשא הוא צוחק הרבה, והוא סוג של אבא, אבא טוב. על הדשא הוא לא מתבדח, הוא אריה. הוא דורש הרבה. באסיפות הוא היה לוקח אותי ומראה לי את הסיטואציות שלי עם הכדור ואומר לי ׳אדליי. תראה כאן, אתה לא יכול למסור ככה, יש שחקן פנוי״. הוא עשה ממני שוער טוב יותר, לימד אותי לא מעט על קבלת החלטות״.

למה לדעתך גם הוא בקבוצה כבר הרבה שנים? זה חריג בנוף הישראלי, בדיוק כמו שאתה היית בקבוצה כל כך הרבה זמן
״הוא יכול לעזור הרבה לשחקנים צעירים בדיוק כמו שהוא עשה איתי, הוא מאמין בהם. אני מאמין שהוא יגיע לעוד הישגים עם שחקנים צעירים במועדון. לאמן שחקנים, לגדל אותם ושמועדונים אחרים ירצו אותם, זה ההישג הטוב ביותר. בשביל זה אנחנו עובדים ומתאמנים בסופו של דבר״.

קראת ביקורות ותגובות עליך?
״ראיתי כמה מהתגובות. כל אחד יכול לכתוב ולומר מה שהוא רוצה. אבל אני יודע מה אני יכול לעשות, כך שלא אכפת לי מה שאומרים. אני רק עושה את שלי, משחק. גם אם  אני לא כל כך גבוה, הפריבילגיה להיות על הדשא, להגיע לקבוצה הבוגרת, לליגת העל, אלה הישגים שאני גאה בהם ושמח מהם".

כמה אתה עצוב לעזוב?
״זה עצוב לעזוב את המקום שהתחלת ממנו, שהיה הבית שלך. אבל צריך לסגור את הדלת ולפתוח אחת אחרת כדי להתחיל מסע אחר, להגיע לשיא שלך, להישגים חדשים״.

לא שיחקת במשחק האחרון למרות שכבר התחממת והכינו לך מחווה בקהל
״כן, זה ביאס אבל אני לא כועס או משהו. שחקנים נפצעו ושינו את החילופים, ככה שהייתי על הספסל ועודדתי את השחקנים ואת הקבוצה. זה לא חשוב אם אני משחק או לא, אנחנו צריכים לנצח, זאת המטרה״. 

מה הרגשת כשהלכת לקהל בסיום? 
״זה היה מרגש, שמחתי. זאת הייתה הפעם האחרונה באמת והרבה אנשים ואוהדים כתבו לי תודה, שהם מעריכים אותי. זה היה מסע טוב עבורי״.