בחיפה אין באמת דרבי

מכבי חיפה היתה משוכנעת אמש שבלוח המשחקים מופיע דרבי מול הפועל חיפה. דרבי הוא קרב על הגמוניה, על השליטה בעיר. לפחות כלפי חוץ, הציפייה היתה ליריב שיבוא לשחק כדורגל, להקשות לא רק הגנתית, אלא יאתגר גם התקפית וינסה לנצח. בכל זאת, ניצחון שווה הגמוניה ושליטה, אז מה הטעם לשחק רק כדי להפריע?

הפועל חיפה עמדה אמש 72 דקות בהגנה וזמזמה, כמו זבוב שנמצא מסביב ואין לו כוונה לעשות שום דבר אחר מלבד הקול הזה. הוא גם לא יודע לעשות שום דבר אחר. מסאי דגו שמע את הזבוב הזה בראש ובמחשבות, עד שהחליט לעשות משהו והכניס לדשא את פרנזי פיירו. מאותו הרגע שפיירו הצטרף לדין דוד, הפועל חיפה יצאה מהתבנית שלה, כמו הזבוב שהסתובב סביב האור מולו ופתאום כיבו לו אותו ואין לו מושג מה עושים מכאן.

כי זו בדיוק הפועל חיפה הנוכחית. הגנתית מדי, צפויה וחסרת רעיונות. לבוא לדרבי כדי להוציא תיקו, זו לא המהות של המשחק הזה, שסוחף עשרות מיליונים ברחבי העולם. דרבי הוא הדבר הכי חם שיש, יעידו על כך בריו, בואנוס איירס, מילאנו ולונדון, אפילו במדריד. אי אפשר לחשוד בצ'ולו סימאונה כמאמן עם רוח התקפית, אבל אפילו שם, אתלטיקו הנחותה ידעה להנחית על ריאל רביעייה העונה. היא לא עשתה זאת כי היא קבוצה טובה יותר, אלא כדי לסמן משהו בהגמוניה, על העיר, הכבוד שיש רק בדרבי.

מכבי חיפה היא על תקן ריאל בדרבי החיפאי, אבל היא פגשה אמש את הפועל חיפה של רוני לוי ולה לא היתה כוונה לסמן שום דבר מלבד קו האמצע שצריך לעמוד ולהתגונן מאחוריו. לראות שחקנים כמו תומר יוספי, מוחמד קמארה וגיא מלמד, שרואים איך השחקנים בקו האחורי בועטים כדור קדימה בתקווה שמשהו יקרה, היה עצוב מאוד בהתחשב באופי המשחק. השאלה שנותרה פתוחה, היתה מה קרה לרוני לוי, שרק בשבוע שעבר מול מכבי ת"א, אחרי תבוסה של 4:0, הסביר שהקבוצה שלו ניסתה להניע כדור ולשחק כדורגל. מה קרה לתכניות הללו בדרבי? קשה לדעת.

שבוע לקח לפילוסופיה הזו להיטשטש מהמחשבות, אולי המחשבה שזה דרבי שינתה הכל. זבוב שמסתובב סביב האור, מזמזם ללא שום כוונה אחרת. מונוטוני כמו שלישיית קישור אחורי שבקושי עוברת את החצי, רביעייה אחורית יציבה, מגנים שגם הם נשארים רק בחלק המגרש שלהם, קשה אפילו לכנות את זה בונקר.

מסאי דגו, שמאז ששמע את ההודעה על עתידו נראה הרבה יותר משוחרר, רק היה צריך סמרטוט כדי להסיט את הזבוב מהמסלול הקבוע שלו סביב האור. פרנצדי פיירו ודין דוד כשני חלוצים מול שני בלמים עייפים, היה הרגע בו האור כבה והזבוב נפל, אפילו לא היה צריך להכות אותו כדי שזה יקרה. באף דרבי בעולם זה לא כך. בכל מקום אחר יש מאבק אמיתי, קשה, אבל עם כוונה אמיתית לשחק כדורגל ולא רק להפריע. דרבי יש בריו, בואנוס איירס, מילאנו ולונדון, אפילו במדריד. בחיפה זה לא באמת דרבי.

הכותב הוא פרשן ברדיו חיפה ואוהד מכבי חיפה