הדינמו: גבי קניקובסקי הוא סיפור להתחבר אליו

1. קניקובסקי. תחת ההנחה הסבירה שהעונה הזאת תיגמר באליפות של מכבי תל אביב, אנחנו כבר די יודעים על מי ידברו. ידברו על פליסיו מילסון, זר שהגיע עם רקורד אנונימי לחלוטין והפך לזר המצטיין - ולברומטר של הקבוצה. ידברו על ערן זהבי, שסוף סוף סגר מעגל ולקח את האליפות הרביעית שלו עם הצהובים. ידברו על דור פרץ, שחזר ליכולת שהיתה לו לפני שנסע לאיטליה - כולל מספרים יפים מאוד. אולי גם ידברו על רובי קין.

אבל יש שחקן אחד שככל הנראה ידברו עליו - וזהו גבי קניקובסקי. גם ברמת המספרים, זו עונה מדהימה של הקשר: 8 שערים ו-9 בישולים, מה שהופך אותה לעונה השנייה בטיבה בקריירה שלו - קדמה לה רק עונת 2020/21 עם מכבי נתניה, שם היו לו 9 ו-9 - מצד שני, יש לנו עוד שישה מחזורים לשחק...

אבל גם אם נשים לרגע את המספרים בצד, אפשר לראות גם במבחן העין את ההשפעה שיש לדינמו הזה של מכבי ת"א. שחקן שגם כשהוא לא מעורב בשערים, כשהוא נוגע בכדור - בדרך כלל קורים דברים טובים. המהירות, החדות והמגע הנכון בכדור מורגשים כמעט עם כל נגיעה. בתוך הקישור המכביסטי, לצד הניצוצות של דור פרץ והיציבות של יוריס ואן אובריים - נמצא קניקובסקי שבעיקר מביא את החריצות, ואפילו קצת רוח נעורים חיובית, לתוך המשחק של מכבי ת"א.

קניקובסקי, באופן טבעי, הוא לא דמות בולטת במיוחד. גם מחוץ למגרש הוא יותר נחבא אל הכלים. אבל הסיפור שלו העונה - דווקא העונה, כשהיה צריך להתמודד עם חברים טובים שהלכו במלחמה שעברה עלינו - הוא סיפור שכדאי וצריך להתחבר אליו. הוא לא יהיה "שחקן העונה", אבל הוא כן השחקן שהפך את העונה של מכבי ת"א לטובה יותר.

2. הפועל תל אביב. העונה שעברה של הפועל תל אביב, עונת 2022/23, היתה עונה מחורבנת בכל מובן. היא החליפה שלושה מאמנים (רפואה, דראפיץ', סילבס) - חטפה שורה של תבוסות, וסיימה את העונה במקום העשירי, ארבע נקודות בלבד מעל הקו האדום. רגע אחד בכל זאת ייזכר מהעונה הזאת לטובה - והוא קרה בבלומפילד. מחזור אחד לסיום העונה.

הפועל ת"א הרגישה איך הירידה כבר מתחילה לרקום עור וגידים. היא היתה בפיגור 2:0 ובעשרה שחקנים, מול עירוני קריית שמונה. ואז הפועל צימקה ל-2:1, ובדקה ה-78 התרחש רגע מיסטי. קוסמי. כזה שלא בהכרח קשור לכדורגל. בבת אחת, הקהל האדום השתלט על הסיטואציה. עידוד מטורף מכדור הקרן יצר רעש מחריש אוזניים - רעש ששינה הכל.

הפועל ביצעה את כדור הקרן, שלחה כדור לגודפריד רומראטו (זוכרים שהיה דבר כזה?), שהגביה לרחבה. אף שחקן אדום לא הגיע. בלם של ק"ש כן הגיע. איתי בן שבת ניסה להרחיק - הכדור שהה באוויר כמה שניות, ואז החליט שהוא נכנס פנימה. לשער שלו. 2:2, ששינה הכל - זה היה הרגע שבו הפועל תל אביב נשארה בליגה. אך ורק בגלל הקהל שלה.

והמצב של הפועל תל אביב העונה, במובנים רבים, גרוע ממה שהיה בשנה שעברה. אבל אם משהו שהיה צריך ללמוד מאותה סיטואציה הזויה בבלומפילד, היא כמה הקהל של הפועל תל אביב הוא כנראה הנכס הכי חשוב שלה. וכשמקצועית יהום הסער, רק הקהל יכול לספק את הגב לקבוצה כדי לשרוד עוד עונה בליגה. בלעדיו, על כל מגרעותיו הרבות, זה יהיה מאוד קשה.

ונטישת האוהדים שלה במהלך המשחק - אלה כנראה החדשות הכי רעות שפרנסי הפועל יכולים לקבל. לא כלכלית, כי למי אכפת - אלא בעיקר ברמת הרוח והיכולת להשיג את העוד תוצאה שתשאיר את הקבוצה בליגה. כמו אז בבלומפילד. ואם הקהל שלה לא יהיה שם, פיזית ואפילו חמור מזה רוחנית - ייתכן מאוד שהשנה, זה באמת יהיה הסוף של האדומים בליגת העל. האוהדים הם הנכס היחיד שפשוט אסור לה לאבד.

3. מכבי חיפה. גם אם הם לא יודו בזה, ויזרקו את כל הקלישאות - עמוק בפנים, גם במכבי חיפה יודעים שסיפור האליפות נגמר. נכון, כבר קרו דברים מעולם, אבל בסוף כדי לזכות באליפות חיפה יצטרכו להיות שילוב של ספיידרמן, סופרמן ועידן עמדי - ולא נראה שיש שם משהו שמסוגל לעשות את זה. לא כשהסגל עדיין פצוע, כשהמאמן הולך, כשהפער נע בין 7 במקרה הטוב ל-10 במקרה הרע.

אז בהנחה הסבירה (והריאלית) שאליפות כבר לא תצא מהעונה הזאת, איך מסבירים את ההצגה של מכבי חיפה אמש מול באר שבע? הייתי קורא לזה "זהות אינטרסים". כי גם השחקנים וגם המאמן של מכבי חיפה נמצאים עכשיו בקרב שמאוד חשוב לעתיד שלהם - הקרב על הנראטיב.

מסאי דגו יודע שאם מכבי חיפה תתפרק עד סוף העונה בליגה, גם העתיד שלו עלול להיפגע. הקייס שלו בפני הגוף הבא שיעסיק אותו, בין אם זו תהיה ההתאחדות לכדורגל ובין אם זו תהיה קבוצה אחרת בליגה - יצטרך בסוף להגיע גם לתוצאות. המחמאות שדגו מקבל לא יחזיקו מעמד לאורך זמן, אם הפער ממכבי ת"א בסוף העונה יהיה דו ספרתי. כרגע, הקרב הוא על הטעם שיישאר מהעונה הזאת - האם זו תהיה תבוסה ניצחת מול הצהובים, או הפסד מכובד. אם הפער יהיה סביר (4-5 נקודות), דגו בהחלט יוכל להגיד: עשיתי את המיטב. יהיה לו הרבה יותר קשה להגיד את זה, אם זה יהיה בין 10 ל-12 נקודות.

וגם השחקנים של מכבי חיפה יודעים שהכישלון הזה ידבק בהם. אחרי הכל, תמיד יש את העונה הבאה - ובכר אולי לא יהיה באצטדיון, אבל בהחלט רואה את המשחקים. הם נמצאים עכשיו במבחן אדיר - כמה מהם יישארו בעונה הבאה? כמה מהם יוכלו להתמודד בסגל שיבנה בכר, שצפוי להגיע עם השקעה כלכלית גדולה ולא מעט שחקני רכש? גם כאן, סיום חלש של העונה עלול לפגוע בהם ברמה הכי מיידית שיש. וגם זה סוג של תמריץ כדי לעלות ולשחק כמה שיותר טוב.

ובסוף, נמצאת גם מכבי חיפה כמותג. אם מכבי חיפה לא תסיים את העונה הזאת בקשר עין כלשהו עם המקום הראשון, הרי שכל רעיון "המעטפת" - שדובר עליה בסוף העונה שעברה - כשל כישלון גמור. הצופה הממוצע יסתכל על הכל ויגיד: בסוף, מה שהפריד בין חיפה אלופה לחיפה שרחוקה מהצמרת הם שניים - ברק בכר ועומר אצילי. ולכן, מכבי חיפה תיאבק כמו אריה גם על שאריות ההפרש - ועל הרצון לסיים את העונה בצורה כמה שיותר מכובדת. המעמד של המאמן, השחקנים וגם של המועדון מונח על הכף - גם אם צלחת האליפות כבר לא תהיה שם.

המנצח: דין דוד. ואפרופו שחקנים שעושים חשבונות לעונה הבאה, שוב חזר האנדרייטד הירוק. דין דוד, גם העונה וגם אחרי הפציעה שעבר, שוב הוכיח אתמול למה הוא החלוץ הישראלי השני בטיבו בכדורגל שלנו. הצמד שכבש תוך חמש דקות, ובעיקר השער השני - שבו היה צריך לרוץ ולחשוב לפני שהוא בועט, מלכודת שבה לא מעט חלוצים ישראליים נופלים - הראו כמה הוא באמת חלוץ טהור ומצוין. אולי גם זה יגיע לתשומת הלב של איש שמכיר אותו היטב ממ.ס. אשדוד - מאמן הנבחרת הבא, רן בן שמעון.

המפסיד: רוני לוי. פעם, כתבתי במקום אחר שלהביא את רוני לוי לקבוצה שלך זה להחליף יציבות בהנאה. מינוי של רוני לוי פירושו שהקבוצה שלך לא תתפרק, אבל כל טיפת חשק שהקבוצה שלך הביאה - תיעלם. אתמול הפועל חיפה פשוט התפרקה - מי שכל העונה הפגינה יציבות ועמידה בטוחה על הקרקע, פשוט נפלה שבי בפני מכבי תל אביב. הירידה החדה של הפועל חיפה מאז שהבטיחה את מקומה בפלייאוף היא אולי מובנת, אבל באמת שהיה בנו משהו שקיווה שהפעם זה יהיה אחרת. זו עדיין הצלחה מסחררת של הפועל חיפה, אבל הטעם - כמו ששרה שירי מימון - כבר מר.

המספר החזק: 3.2 בעיטות למסגרת. זה הממוצע של הפועל באר שבע בחמשת המשחקים האחרונים בכל המסגרות. משחקים שבהם היא כבשה חמישה שערים בלבד - שניים מהם בפנדלים, אחד בבעיטה מטורפת משלושים מטר שנכנסת פעם ב... (אתמול של אימראן אולאד עומאר). כבר שנים שלהפועל באר שבע יש בעיה ניכרת בכל מה שקשור לעמדת החלוץ. רותם חטואל הוא פיתרון טוב בתקופות מסוימות, אבל לא ממש לאורך זמן. אלון תורג'מן לא ממש סיפק את הסחורה. אם הפועל ב"ש רוצה לשבור את תקרת הזכוכית, ולאיים על מקומות 1-2, זה המקום שבו היא תהיה חייבת להתחיל. בהתקפה.

השם החם: עילאי חג'ג'. עוד אחד שפחות יזכרו בסוף העונה, אבל יכול לרשום עונה של קפיצת מדרגה. חג'ג' לא תרם אתמול שער או בישול, אבל הדקות שבהן שיחק לאחר שחזר מפציעה, בהחלט יכולות לעורר תקווה גדולה במכבי חיפה. חג'ג' היה בכל מקום (מעין "קניקובסקי" של חיפה), מי שכל נגיעה בכדור שלו הניבה דברים טובים עבור הירוקים. בעונה הבאה, חג'ג' כנראה ימשיך בסגל - עכשיו נשאר יהיה לראות האם הוא יזכה לאותה הזדמנות שהוא קיבל העונה, אצל מאמנו לשעבר בנוער, מסאי דגו.

אל תשכחו את: מכבי נתניה. כי בתוך המחזור רווי השערים, גם מכבי נתניה הבינה את הפרינציפ של הפלייאוף התחתון - להגיע לקידומת שלוש. הניצחון אתמול של נתניה על הפועל ירושלים היה קשה ומאוד לא זוהר, 0:1 קטן, אבל הוא אפשר לה לעבור את "מחסום השלושים". יש עוד ארבעה מחזורים לסיום העונה, אבל הפער הקטן שהיא פתחה - שש נקודות, לפחות זמנית, מהקו האדום אמור להספיק. כדי להישאר בשיטת הפלייאוף לא צריך הרבה - 30 נקודות ומעלה אמורות להיות לך לעזר. ואת הלקח הזה תצטרך גם בית"ר ירושלים ללמוד.