לפני 35 יום, מכבי חיפה גברה 0:1 על הפועל חדרה משער של גדי קינדה. מאז, מכבי חיפה ללא ניצחון. לירוקים עוד יש סיכוי קטן לפתוח את מאבק האליפות אם ינצחו הערב (שני) את מכבי ת"א ויורידו את הפער לשבע נקודות, כשהלחץ יהיה על הצהובים שיפגשו במחזור העוקב את ב"ש בטרנר. בשביל זה הם צריכים להחיות מחדש את ההתקפה. ב-5 המשחקים האחרונים מכבי חיפה הבקיעה ארבעה שערים בלבד. שניים בשני משחקים מול בני ריינה, אחד מול פיורנטינה ואחד מול מכבי נתניה.
שניים מהם הגיעו כשהקבוצה בפיגור ולאחר הדקה ה-80. משהו בהתקפה הירוקה לא עובד, ואם הם רוצים לנצח את מכבי ת"א בפעם השלישית העונה, זה צריך להיראות אחרת, גם הערב וגם בשאר הפלייאוף העליון. מכבי חיפה יכולה להוציא יותר מהסגל הקיים שלה, זה שרץ על רוטציה קצרה מדי בחלק ההתקפי עד לפציעות של דוד ושל פרנטזדי פיירו, יחד עם הירידה ביכולת של ליאור רפאלוב והעומס על ענאן חלאיילי. השאלה שנותרה לנו, בטח לפני המשחק בבלומפילד, היא הפתרונות האפשריים שלהם.
פחות זה יותר
מכבי חיפה עברה מספר גלגולים העונה. אחד המוצלחים בהם, שקדם לפציעתו של מחמוד ג'אבר, כלל זריקת כל הכלים ההתקפיים של מסאי דגו לדשא בניסיון לפרק יריבות. זה עבד. ב-0:3 על הפועל חיפה בדצמבר, למשל, ליאור רפאלוב, צ'ארון שרי, ענאן חלאיילי, פרנטזדי פיירו ודין דוד פתחו זה לצד זה, כשהירוקים בעטו 9 פעמים למסגרתו של יואב ג'ראפי.
הם הבקיעו 12 שערים בשבוע, כולל רביעייה מול אשדוד במשחק בו החזיקו בכדור ב-65% מהזמן וחמישייה מול חדרה במשחק בו החזיקו בכדור ב-72% מהזמן. הירוקים הזכירו את הקבוצה מימי בכר עם השילוב בין כל הכישרון ההתקפי (במערך דומה לזה שהביא להם אליפות בסוף הפלייאוף העליון) לשליטה בכדור. הבעיה היא שמכבי חיפה של דצמבר הייתה קבוצה טובה בהרבה מזאת של אפריל.
זה לא רק על דגו. צ'ארון שרי סבל מירידה חדה ביכולתו עד שבסופו של דבר עזב להולנד, כשגדי קינדה שהגיע במקומו עושה עבודה לא רעה, אבל לא מצליח למלא את הנעליים של הקשר הטוב בארץ. ליאור רפאלוב בן ה-37, מי שבהתחלה תואר כ"שלום תקווה של הכרמל" ושחקן סגל, מצא את עצמו פותח בכל משחק, נשחק לחלוטין ומתמודד עם פציעה בכף הרגל, ובסופו של דבר גם דין דוד ופרנטזדי פיירו נפצעו בעקבות העומס הרב.
דין דוד שיחק לאחרונה בליגה במחזור ה-21, בסיומו חיפה הוליכה את הטבלה. הפער נפתח מחדש בהעדרו, כאשר גם פרנטזדי פיירו לא שיחק מאז המחצית מול הפועל תל אביב לפני כחודש. בהיעדרם, נשאר לירוקים חלוץ טבעי אחד, תומר חמד, שהיה מחוץ לסגל בבאר שבע רוב העונה. לכן, בטח עכשיו כשדין דוד חזר, הפתרון הנכון ביותר יכול להיות מעבר לסגנון כדורגל שמנצל את המהירות היחסית של חיפה על חשבון ניסיון לבנות התקפות.
הקבוצה של דגו לא הצליחה להבקיע מול מכבי נתניה ששיחקה ב-10 שחקנים, ובמספר משחקים העונה שלטה בכדור ולא הצליחה לכבוש. ב-0:0 האחרון מול הפועל ת"א הם החזיקו בכדור ב-68% מהזמן וסיימו ב-0:0, בהפסד לריינה מדובר ב-68%. במשחק השני מול חדרה, אחרי החמישייה ו-72% השליטה בכדור בפלייאוף העליון, היו להם 71% ושער אחד.
במשחקים הגדולים של העונה, לעומת זאת, חיפה שיחקה כדורגל אחר. הם החזיקו בכדור ב-34% ו-36% מהזמן בניצחונות מול מכבי תל אביב, ב-31% מהזמן כשהבקיעו שלושה שערים מול פיורנטינה, ב-43% ו-30% מול גנט. כולם משחקים בהם ההתקפה עבדה, כולם משחקים בהם חיפה נתנה לקבוצה השנייה להוביל. יש לירוקים שחקנים מספיק מהירים שיכולים לייצר שערים מרבע מצב, ויכול להיות שזאת הגישה הנכונה מבחינת חיפה.
יש לחיפה עוד אפשרויות, מעבודה על המצבים הנייחים (שהלכו אחורה הגנתית והתקפית כאחד), דרך חילופים דינמיים יותר של דגו ועד לניסיונות לשנות מערכים תוך כדי המשחק, כשקני סייף או דניאל סונדגרן יכולים לזוז באופן חופשי בין חוליות, אבל הירוקים צריכים להמציא שפן חדש מהכובע. דגו, בעונת בכורה טובה למרות הכל, יכול למצוא דרך לעשות את זה. גם ניצחון של הירוקים לא בהכרח יספיק בשביל לפתוח את המאבק על האליפות, אבל שינוי הגישה בהתקפה לפחות יגרום לאוהדים שלה להרגיש מעט טוב יותר.