1. במכבי תל אביב רצו להאמין שאשדוד היא מוקש אמיתי והמתינו לבשורה שתגיע ממגרש הי״א. לפני שהתברר שמדובר בדמה, היה קל להיסחף אחרי מחשבות לא רציונליות. במו אוזנינו שמענו אנשים עם דיו על הידיים מהמרים על הפתעה. נאיבים שכמותם, בטח לוקחים את הפרייבט למכון לשטיפת רכבים ביום גשום. אלה שקיוו שהגלקטיקוס של ג׳קי ירימו את הוולבו של יענקל’ה על ג׳ק, לא ממש ספרו את הענק הרדום מהאיטי.
אמרו שהוא מבקיע ״רק״ באירופה, שהוא מגושם מדי, גמלוני משהו, וסובל מפגיעה כרונית בשריר החשק. פייר, היתה לנו תחושה שפרנטזדי ממתין לעיתוי המתאים כדי לפוצץ למבקריו את הבלון של המסטיק בזוקה על הפרצוף. בזמן שאשדוד עוד האמינה שתוכנית המשחק הסודית של אלי לוי תשנה את פני הטבלה, מלמעלה עד למטה, הענק הירוק הקיץ משנתו.
פיירו לבדו הוריד את אשדוד על ארבע, וכיאה לבחור רגיש, סגר את הבאסטה עם רביעייה מסחררת ושובר חינם לקבלת כדור המשחק. חלוץ חסר רגשות היה גומר את זה לבדו בתוצאה של טניס. ותתפלאו, לפיירו יש לאן להתקדם. עם קצת ליטוש ושיפור הטכניקה באחד על אחד טובים סיכוייו להפוך לגרסה הירוקה של רומלו לוקאקו.
2. אלפי קילומטרים וים של יבשות מפרידים בין האיטי לבין אנגולה, וכזה הוא גם הפער בין מילסון, קיצוני הסופה של מכבי תל אביב, לבין דיינר קיניונס, הרכש הקולומביאני המסקרן של הפועל ב״ש. הרזומה של בוגר האולפנה במדיין הרחוקה לא מי יודע מה כמה, ובזמן שהתחלנו לפתח געגועים ליונתן אגודלו, האנגולי הזרים דם חדש לכנף המדולדלת של מכבי. צמוד לקו, כשהכדור מתמגנט לרגלו, הוא עשה שמות בעורף הבאר שבעי. קיצוני שזורע סופה וקוצר גשם מסוגו של מילסון הוא בדיוק ה-Game changer שאליניב ברדה מחפש לשווא מאז הפרידה המיותרת מדנילו אספריה ויוג׳ין אנסה.
כשאין לך זרים מהקליבר של פיירו, קורנו, עבדולאי סק ומילסון, ושוברי שוויון מסוגם של רפאלוב או קניקובסקי, מותר להוריד ציפיות בטרנריה ולהסתכל למציאות באדום של העיניים. רצוי גם לוותר על שחקנים עם יותר מדי גוונים של אפור. לאוהדים האדומים נמאס מהגרזנים, הקלשונים ואתי החפירה. הם רוצים להסתנוור מניצוצות. שחקנים יצירתיים עושים להם את זה. כל דקה שאמיר גנאח יושב על הספסל היא הפסד נטו לחסידי הענף. חמש דקות ממוזיאון חיל האוויר בחצרים ותשע נקודות מהפסגה, באר שבע וברדה צריכים לחשב מסלול המראה מחדש.