הדרבי לא מעל הכל

הדרבי בהפועל ת"א הפך לנושא החשוב ביותר. עול העשור כבד והופך כבד משנה לשנה. בעשור האחרון קרו 2 תהליכים מנוגדים, מכבי פרחה ושיגשגה והפועל קמלה ונבלה.

לתהליכים האלה אין קשר אחד לשני. הירידה בהפועל אינה קשורה להפועל וההתעצמות במכבי אינה קשורה להפועל, אבל הם מזינים אחד את השני שנים רבות. האחרון שהבין את פוטנציאל הנזק של הדרבי בהפועל היה ניר קלינגר, שהיה מגיע לכל דרבי כאשר התקרה שלו הייתה תיקו והרצפה הפסד מכובד. לא שיש כבוד בהפסד, אבל קלינגר הבין שיש הבדל בין הפסד לתבוסה. התוצאה לא הייתה רעה. הפועל הייתה מגיעה לדרבים עם הרכב מאוד הגנתי ומושכת את מכבי לסוג המשחק שהכין קלינגר. בלא מעט פעמים זה סיפק אשליה תחרותית, בחלקם זה דרש הופעות יוצאות דופן של שחקני הגנה.

לפני כשנתיים קובי רפואה בא לדרבי בגישה של קלינגר, החזיק מחצית ואז אחרי כרטיס אדום זרק הכל הצידה. הוא ביצע חילוף התקפי דווקא עם 10 שחקנים, התוצאה הייתה 5:0 מהדהד בתוך מחצית. אבל פה קרה משהו גדול יותר. תסכול של שנים התפרץ ודווקא עונה שהסתיימה בפלייאוף עליון ומרחק 2 נקודות מכרטיס לאירופה, נצבעה שחור. כמה שבועות לאחר מכן פרצה מחאת אוהדים ופה הבנתי שהבעלות הנוכחית סיימה.

הקיץ ההוא היה מורכב, כמו כל קיץ בהפועל. לאחר הסכם פשרה התחדשה מכירת המנויים והפועל קיבלה הזדמנות פז למלא את הקופה לאחר שמכרה את דוידה, ליידנר ואליאס. הקופה התמלאה והצוות באותו חלון קיבל אפשרות לתקן. לצער כולנו אוסף של החתמות רעות לצד החזר חובות גדול (תביעות בוזגלו ועאבד, בין היתר) הוביל לקריסה מקצועית. הקהל, שכבר בקיץ הביא את חוסר האמון המוחלט, הבין שזהו, הבעלות הקודמת סיימה. למזלנו הופיעה בעלות חדשה.

לאורך השנים של קבוצת ניסנוב טענתי שהחיים מורכבים. כשהאש כוונה אליהם הסברתי שאי אפשר לקחת מהם גם את החיובי. הזכרתי שהם קיבלו ירושה קשה וחובות בקאס. הזכרתי 3 שנים מחוץ לבלומפילד בקבוצה שתלויה בהכנסות קהל, זו מכה קשה. הזכרתי את מחלקת הנוער ששוקמה, את ההצלחה במאבק המשפטי בקאס וטענתי שאי אפשר לנתח את הביצועים כשמחזיקים בתפישה שהכל זה שחור ולבן. טענתי שיש גם אפור.

לשמחתי בחרתי בגישה הזו שמאפשרת לי לטעון היום טענות אחרות. קבוצת הבעלות הקודמת קיבלה 6 שנים לנסות לבנות בהפועל משהו טוב יותר. העובדה שסיימה בחמיצות גדולה היא פונקציה של סיטואציות, אבל גם של ניהול לא מספיק טוב. את השנה האחרונה היא סיימה על הגחון, מוכה מקצועית, חלשה פיננסית והקהל שהוא הנכס הגדול שלה רואה בה כבעיה. בהפועל ת"א משבר אמון מהותי עם הקהל הוא נקודת סיום של כל בעלות.

אך במקביל מצאתי את עצמי כבר בקיץ מנהל ויכוחים לא נגמרים בקהילת האוהדים של הפועל על התכנית והיישום של הבעלות החדשה. הנרגנות שלטה בכל מקום. הכינוי גרושניקים הודבק אליהם והטענות היו רבות. אני זוכר את יום השישי שבו פורסמה ההחתמה של חוזה רודריגז. אני אישית שמחתי שמגיע שחקן איכותי ובשכר נאה. היו כאלה שהסבירו לי שרודריגז כבר הופיע בפנקסו של איציק ניסנוב. שאלתי בקיץ, איפה הפנקס הזה ומה זה משנה, האם רודריגז אינו איכותי מספיק להפועל? האם עצם החתימה היא לא הדבר החשוב ולא הכוונה?

אך רודריגז לא היה הנושא היחידי. הטענות היו רבות. הסגל לא מספיק טוב, השמות לא מספיק נוצצים, המאמן אנונימי, היריבה למשחק הידידות לא מוכרת וכך הלאה. בשלב מסוים פורסמה ההגרלה הקשה ביותר שיכלנו לקבל - מקבץ קשוח של משחקים אחד אחרי השני. רואי השחורות הכינו את עצמם לפתיחה קשה של הליגה. לחילופי מאמן שיבואו אחרי פתיחה רעה ולכדור שלג. העונה נפתחה טוב יותר מהציפיות. הדרבי היה קשה מאוד, אבל פיצינו מעט בטדי.

ואז הגיעה המלחמה.

כל התוכניות נזרקו לפח. עבור בעלות חדשה שנכנסת אחרי שנה קשה לקבל אירוע כזה, חודשיים מפתיחת הליגה, זה קשה יותר. מבנה בעלות שיושב מחוץ לישראל, חשיפה גבוהה להפסד הכנסות עצום, זרים שרוצים לצאת מישראל, מאמן שמחליט לקבל את ההצעה של אייאקס ולסיים ועוד שורה של גזירות שהם פוקנציה של המצב.

המלחמה לא פגעה רק בהפועל, אבל בניגוד לחלק גדול מהליגה שלא תלוי בהכנסות מקהל או לחלק אחר שבא לאחר קיץ איכותי (אירופה, מכירות שחקנים), הנקודה הזו בהפועל היכתה באופן קשה, והאמת זו אינה תחרות מי נפגעה יותר. אבסולוטית, עבור הפועל במבנה הזה, למלחמה יש משמעות.

אז קמו מי שקמו ואמרו - הנה תראו, צדקנו בקיץ, הרצף הקשוח יגבה מחיר, בדרבי נחטוף, הבעלות הזאת לא מספיק טובה עבורנו וכך הלאה.

מועדון כדורגל מקבל הרבה מאוד החלטות מקצועיות. בחירת צוות אימון, בחירת סגל, החתמות, שחרורים, איזון בין הוצאות תפעול לאיכות על הדשא. הציפיה שלי היא תמיד לעשות יותר טוב מהשוק. גם בקיץ הגרוע של אשתקד החתימה הפועל את לאיוס, אוז'בולט וגורפינקל. לצערי קשה למצוא ניהול מקצועי מושלם. בעיני הקיץ האחרון היה סביר. נפרדו ממי שהיה נכון להיפרד, רוב ההחתמות סבירות פלוס.

אבל גם בקיץ אפשר היה לזהות שחסר מגן ימני, שיש חוסר איזון בין עמדת הכנף השמאלי לימני מבחינת כישרון ואופציות ועוד.

החזרה אחרי פגרת המלחמה הראתה שיש מה לתקן. הבחירה במאמן חסר ניסיון לעומת החלופות בשוק, היא בוודאי שנויה במחלוקת. האם היא נגזרת של מצב כלכלי או היצע מאמנים או שפשוט מאמינים ביכולות, זו דווקא שאלה שולית. בוודאי שבורחה למה אינה בחירה פשוטה. גייב סגל עזב (גם עזיז קאיונדו אבל פה רוב האוהדים יסכימו שזה לא נורא), שחקנים נפצעו כתוצאה מעומס משחקים קיצוני ומצבת ההכנסות נכנסה לערפל קרב. כמה תפצה המדינה ומתי יחזרו לשחק, כל אלה שאלות שמקשות על תהליך קבלת החלטות מסודר.

הפועל חזרה לא מספיק טוב מהפגרה והקולות ביציע הפכו להיות קשים. הכדורגל הוא נחמה ומפלט בימים אילו. הוא משני לצרות הגדולות והאמיתיות, אבל בנצחונות גם כאלו שרואים מהבית ולא מהיציע, יש נחמה, ובהפסדים יש כאב.

פתיחת חלון העברות מלווה בהמון שמועות. על עזיבות שחקנים ועל החתמות פחות נוצצות. תוכניות הספורט מדי יום מספרות סיפורים שלא נעים לשמוע. בפודקאסטים ובסושיאל הכריזו על מכירת חירום ומצב הרוח אינו חיובי. כמו שלמדתי תמיד, לא כל מה שנכתב נכון. לא כל נהי הוא מוצדק, אך גם להתכסות ולהגיד שהכל נפלא אינה תכנית עבודה. יש בעיות, יש אתגרים, יש סיטואציה.

ויש גם דרבי, עוד דרבי. יש גם אפשרות לתבוסה בדרבי, עוד תבוסה בדרבי.

רואי השחורות מזהירים, כדור השלג מחכה וההשוואות בוערות. מדוע היה צריך להיפרד מניסנוב כשהחלופה לא מספיק נוצצת? הרי תבוסות ומשבר כלכלי היה גם קודם.

אבל פה, מי שידע לנתח עולם מורכב בעבר, יש לו קרדיט בעיני עצמו לנתח שוב עולם מורכב – למעשה מורכב מאי פעם.

מכבי עדיפה בהרבה בדרבי הזה, כמו שהיא תמיד עדיפה בשנים האחרונות. הפועל מגיעה חבולה, פצועה, לחוצה וסובלת גם ממספר החלטות שלקחה בתנאים אחרים. היה עדיף לפגוש היום יריבה נוחה יותר, כל יריבה שהיא לא מכבי במשחק חוץ זה עדיף.

אבל תהיה התוצאה אשר תהיה, הגיע הזמן לשיח בוגר יותר בקהל ובתקשורת על הפועל. שיח שמאפשר לשפוט מציאות כפי שהיא ומנוטרל מסיסמאות על המועדון הגדול של פעם. שיח שהוא פחות קורבני ויותר מעשי.

אם הפועל רוצה לחזור להיות הפועל, היא חייבת להסתכל במראה באמת ולראות את מה שהיא, יריבה נחותה למועדון מעבר לכביש וארגון שיש לו הרבה מה לשפר. רק הסתכלות נכונה יכולה להבין לריפוי של המועדון, והמועדון מזה שנים ארוכות אינו בריא מספיק.

יש בהפועל תחושה שאפשר לתקן הכל ומהר רק דרך בחירות פרסונליות טובות יותר. דיוק בבחירת הצוות המקצועי והסגל יוביל לריפוי. ציפייה זו תמיד נכונה במשחק הכדורגל, אבל את הפועל ייקח זמן לתקן ולכן השיח באולפנים הממוזגים הוא שיח שטחי. שם מאמינים כי רק באמונה עיוורת בלוגו, בצבע, במדעי הכדורגל ובמספר החלטות פרסונליות אפשר לתקן הכל, ושם נמצאת חלק מהבעיה. הגישה של הבלטת הכאב והתסכול לא יכולה להיות תחליף ליוזמה, פרואקטיביות ותמיכה. לא כל שחרור שחקן הוא טרגדיה, לא כל שחקן פנוי בשוק יגיע, לא כל מאמן יכול בן לילה לעשות קסמים מהסגל.

ויש עוד נקודה. גם לא כל מי שמודאג, חף מאינטרסים. גם פה, לא הכל שחור ולבן.

הפועל חייבת להתרפא, לתקן את בעיות השורש והתרופה היא משאבים, ידע וזמן.

והדרבי, חשוב ככל שיהיה, לא יכול להיות נקודת הבוחן מציאות היחידה בחיי הקבוצה.

בכל אופן, תהיה התוצאה אשר תהיה, אבוא אופטימי ואקווה לטוב.

*הכותב חבר בפודקאסט צבע אדום, פודקאסט אוהדי הפועל ת"א