מכבי חיפה לא צריכה לחפש רחוק עבור מחליפים לעבדולאיי סק

גשם שוטף, קמצוץ קהל אילם ברובו המוחלט, סגל מותש לחלוטין ממרתון בלתי נגמר של משחקים, ואחת, בני ריינה, כיריבה על הדשא. הגירסא העברית ל"יום שלישי גשום בסטוק". מי שחשב שיזכה לכדורגל אטרקטיבי במשחק הזה, עוד לפני שריקת הפתיחה, ככל הנראה לא שייך לענף.

שרון מימר עוד ניסה להוליך שולל מספר תמימים בתחילת השבוע, כאילו הקבוצה שלו מתכוונת להגיע לסמי עופר ולשחק אטרקטיבי ופתוח, כיאה לקבוצת צמרת. אבל כולנו מבינים ומריחים את הפוילעשטיק הזה מקילומטר, וכפי שציפינו, בני ריינה הגיעה אתמול לסמי עופר עם מחשבת "העתק הדבק" מהמשחק שהיה בעונה שעברה בסמי. חניון אוטובוסים שלם ברחבת ה-16, בלי טיפת מחשבה על יציאה מסוכנת קדימה.

שלא תבינו אותי לא נכון - זה הכי לגיטימי בעולם, וזה בדיוק מה שכולנו מצפים מבני ריינה שתעשה. מכבי חיפה היא זו שצריכה למצוא את הפיתרון לכל בונקר וביצור שמציבות לפני יריבות נחותות.

במחצית הראשונה, ניכר היה שהפיתרון לא ממש נראה באופק. למרות משחק לחץ פשוט מעולה, ביטול מוחלט של כל בדל התקפה מהצד של ריינה ודחיפה אינטנסיבית קדימה של הקישור האחורי המעובה, החלק ההתקפי פשוט לא הצליח להפיק מעצמו שום דבר מועיל. שילוב בין שחיקה ועייפות טבעית לבין חוסר תיאום והתאמה בעמדות של שחקני ההתקפה.

בעיקר, דברים אמורים בענאן חלאיילי. במערך שכזה, הוא אמור לחתוך יותר לאמצע ולהגיע עם הפנים בכינון ישיר לשער היריבה. בפועל, הוא ברח יותר מדי פעמים לאיזור הנוחות שלו באגף הימני, תוך כדי חסימת הדרך לעילי חג'ג' שהגיע מאחור (וגם לא היה מדהים, יש לציין). כל הפואנטה של המערך הלכה לאיבוד, והתרסקנו שוב ושוב על שובר הגלים שהציב מימר ברחבת ריינה.

מצד שני, ולהבדיל ממשחקים אחרים, על הספסל חיכו שני אסים התקפיים משמעותיים, שרי ודין דוד, שיכלו, ואף הצליחו, לשנות את מגמת הבצורת הבלתי מובנת שלנו מול הקבוצה הגלילית החביבה. לאחר למעלה מ-250 דקות של שממה ושיממון, כשתש כוחם של תינוקות דגו, הבשילו התנאים והתבלגנה הרחבה של גד עמוס מקרוב של קורנו הנהדר, ומאחור הגיע מישהו שהיה תינוק בשנתון שלם דגו, די מזמן, ופרץ את הסכר הבלתי מובן הזה בבעיטת טיל לרשת העליונה.

מה עוד אפשר לומר על ליאור רפאלוב? אם העולם שייך לצעירים, הם בהחלט השאילו אותו העונה לשני אסים ותיקים, אחד בירוק ואחד בצהוב. גם בחלומותיי הוורודים לא חשבתי שרפאלוב יהיה מעורב בכל כך הרבה שערים וייראה כל כך טוב בתהליך, ועוד בעמדות האמצע. עבר חתיכת דרך בקריירה, הילד מאור עקיבא שעמד איתי בתור לג'יבלי אחרי משחק פעם... רפאלוב מביא גאווה וכיף לחולצה הירוקה שהוא לובש שוב, בטח לקהל שמאחוריו.

קצת פחות גאווה וכיף, כאמור, מהשאר, אולי להוציא פייר קורנו. לא יום מבריק, בוא נאמר. עם זאת, אי אפשר לומר שהקבוצה לא שיחקה טוב או לא רצתה מספיק. המחצית הראשונה בעיקר, והשנייה לאחר השער, התאפיינה במאמץ אדיר ובעבודה נכונה, מתוך אמונה שבסופו של דבר יימצא הסדק. כי כשהתפאורה מסביב עגומה, הרגליים כבדות ועייפות, הראש נתקע בקיר הברזל של שרון מימרובסקי, והלב גם הוא דואב מתלאות היום, נשאר רק איבר אחד שאיתו אפשר לדחוק את הכדור אל מעבר לקו ביום גשום בסמי - התחת.

ואלוהים, כמה תחת שהיה לנו בדקות האחרונות, לא לקבל שער שוויון. ההליכה אחורה, גם בחסות העייפות וגם בחסות החילופים שביטלו את הבלאנס והיתרון במרכז השדה, וגם, אני מניח, לא מעט עניין מנטלי (המרדף אחרי מכבי תל אביב והמיסטיקה סביב ריינה), הזמינה את ריינה לתקוף ולכדורים לטייל באזורים שהם לא אמורים להיות בהם.

היו כאלו, ברדיו המקומי, אשר ביקרו את דגו על החילופים האחרונים שביצע. אבל זו ביקורת די קטנונית בעיניי, בעיקר בהתחשב בעובדה שהוא ביצע כבר שני חילופים התקפיים קודם לכן, ובעיקר בעובדה שבסופו של דבר, החומר שהוא עובד איתו כרגע עדיין לא מספיק עמוק ואיכותי. מתוך הבנה ששחקנים לא יכולים לשחק שלושה משחקים ברצף בלי להחמיץ דקות, צריך לתת להם גם לנוח מדי פעם. המחליפים, בעיקר בקישור האחורי, נכון להרגע, פשוט לא מספיק איכותיים ולא ברמה של ההרכב הראשון. שואו לא מספק את הסחורה, גוני נאור אפילו פחות.

לכן, טוב לראות שמכבי חיפה כמערכת מבינה את גודל השעה, ועושה כל מאמץ להתחמש בחלון ההעברות הזה. כמובן, נחכה לברך על המוגמר, לכשייחתם, אבל השמות והכיוונים בהחלט מעודדים. בעיית העומק האמיתית שלנו היא במרכז המגרש, שם אנחנו חייבים לפחות עוד אס אחד. לא בטוח אם זה צריך להיות דווקא גדי קינדה, אם כי כמובן שכששחקן כזה אמור להגיע, אין מקום לתלונות.

ולעניין מעט פחות מעודד - סק יוצא לאליפות אפריקה היום. אשר יגורנו בא לנו. לורנצו שימיץ', עושה רושם, לא ממש נמצא כרגע על ראש שמחתו של דגו, ומתחילים מסביב רחשים על הצורך בחיזוק של עוד בלם. שני דברים לי אליכם, בהקשר הזה: אני לא הייתי ממהר להספיד את שימיץ'. מן הידועות שבמכבי חיפה התחביב של "חיסול" זרים רווח מאוד בקרב הקהל והפרשנים, אך המציאות הראתה לנו בשנים האחרונות שה"מחוק" של היום יכול להפוך לבורג המרכזי של מחר.

בנוסף, לדעתי, ואני אומר את זה בזהירות המתבקשת, כבר יש לנו בקבוצה מחליף לא רע בכלל, לפחות לתקופה התחומה הזו. אחד שיודע לשחק את כל ארבעת התפקידים בחלק האחורי, ומראה בגרות ויכולת יוצאת דופן במשחק שלו. כמובן, עוד חזון למועד, והמשכיות היא תמיד שם המשחק אצל שחקנים צעירים, אבל יש מצב שיש לנו ביד גוש זהב נאה, ממש כפי ששם המשפחה של עילי פיינגולד מעיד. מודה שאני אישית הופתעתי מאוד.

נסיים, אם כן, בפירגון למנהלת ו/או ההתאחדות אשר פתחו את השערים בצורה רחבה יותר והחל מהמחזור הבא, הגדילו את מכסת הקהל ויאפשרו ל-15,000 איש לברוח מעט מהמציאות הקשה שפוקדת אותנו, ולו למספר שעות. כשמגיע מגיע. לא בטוח עד כמה זה ישחק לטובתנו בבלומפילד ביום ראשון, מול הפועל תל אביב המתעתעת של בורחה למה ואהובנו חוסה רודריגז מלך ישראל. מה שבטוח, האווירה תהיה אחרת לגמרי, בטח מהעגמומיות של אתמול.

שבוע טוב וירוק לכולם, מי ייתן ונתבשר כבר על שובם של החטופים כולם אלינו.

נ.ב. איזו יוזמה נהדרת ושיחוק אדיר של צ'רלטון, אשר אירחה ביום שלישי את הילד המתוק שחזר מן השבי, אוהד מונדר, כפרשן ושדרן במשחק של הפועל באר שבע מול הפועל חיפה. אני רחוק מלהיות אוהד הפועל באר שבע, אבל כל כך שמחתי לראות ולשמוע אותו קופץ ומריע משמחה בכל שער. מקווה שנוכל לחגוג בקרוב עם כל הילדים, שישובו כבר אלינו מהסיוט הבלתי נסבל הזה שנגזר עליהם לחוות, אמן.