ריקוד ניצחון: פליסיו מילסון מצית את הדמיון במכבי תל אביב
הוא חווה עונת שיא סטטיסטית, מוביל את הליגה בדריבלים ומביא איתו את אפקט ה'"וואו". אחרי לא מעט נפילות, המועדון מצא שחקן קו שיעשה הבדל. מבט על הבינגו הצהוב
הכדורגל הישראלי אמנם עובר עונה מוזרה למדי, על רקע המלחמה - אבל עדיין, יש בו כמה סיפורים מרתקים. ואולי המרתק מכולם הוא זה של פליסיו מילסון - הקיצוני מאנגולה, שהגיע למכבי תל אביב הקיץ בתור שם קצת משונה, אבל מיד מספק את הסחורה. מעבר למספרים, שעוד נעסוק בהם, מילסון הוא מה שקראו לו פעם "שחקן שבשבילו משלמים כרטיס". יצירתי, מהיר, חד, אחד שבכל פעם שהוא מקבל את הכדור - קורה משהו טוב לקבוצה שלו.
אפשר לראות את זה כמעט בכל משחק של מכבי ת"א העונה - איך הכדור מגיע למילסון באגף שמאל, ומיד הציפייה מתחילה לעלות. ובדרך כלל, לציפייה יש בסיס - גם בשלב המוקדם יחסית של העונה, למילסון יש חמישה בישולים (כמו שהיו לו כל העונה שעברה, במדי שתי קבוצות) ושלושה שערים - כלומר, הוא מעורב בשמונה שערים שהקבוצה כבשה העונה. וזה לא רק סטטיסטיקה, אלא גם מבחן העין הפשוט: הוא השחקן שמייצר הכי הרבה עבור הקבוצה של רובי קין, כמעט בכל פעולה על המגרש.
אבל לצד ההצלחה והפגיעה היחסית בשחקן הזה, נותר רק לשאול: איך הוא בעצם הגיע לישראל? כי מילסון עבר במקומות שהיו אמורים לקחת אותו הרבה יותר גבוה. הקבוצה הראשונה שלו בקריירה היתה מאריטימו מפורטוגל - שהיא הליגה שמוציאה הכי הרבה שמות גדולים בשנים האחרונות, לא רק מהמועדונים הגדולים (פורטו או בנפיקה), אלא גם מקבוצות בסדר הגודל הזה. מאריטימו עצמה, למשל, הוציאה משורותיה את חוסה סה - היום השוער של וולבס מהפרמייר ליג - או את פפה, הבלם המפורסם ששיחק בריאל מדריד.
מילסון אכן החל את הקריירה בפורטוגל, אבל אחרי שנתיים הוא לא ממש מצא את מקומו בקבוצת נעוריו - ובפברואר 2022 הוא עבר לשורות ניז'ני מהליגה הרוסית. הוא דווקא פתח את העונה לא רע במדי נובגורוד, עם שני שערים ושלושה בישולים עד המחזור התשיעי - אבל אז, משום מה, שבק מפעילות, ובינואר כבר מצא לעצמו תחנה חדשה - אנקרגוצ'ו מטורקיה. הוא סיים את העונה נהדר במדי הטורקים - עם ארבעה שערים ובישול בחמשת המשחקים האחרונים (מעורבות בשער בכל משחק), אבל בקיץ הסתיימה תקופת ההשאלה, הוא חזר לניז'ני ומשם הגיע המעבר לישראל.
רוסיה, טורקיה, פורטוגל. שלוש ליגות שהן אמנם לא בטופ האירופי, אבל בהחלט ליגות שיכולות לשמש כמקפצה לליגות גבוהות יותר. גם עיתונאים מאנגולה לא ממש מבינים את הדיסוננס: "בליגה הרוסית או הטורקית כולם ראו את האיכויות שלו", אמר אחד מהם לערוץ הספורט, "לא הבנתי למה הוא הגיע לליגה הישראלית. ציפיתי שנראה אותו בספרד, איטליה או אנגליה". עיתונאי מקומי אחר הוסיף: "הוא יכול לשחק בליגות הבכירות של אירופה. הריכוז והשליטה בכדור שלו מספיק טובים לרמה הזאת". אחר אף טען ש"הוא השחקן כי טוב בנבחרת אנגולה, כרגע, בכל משחק".
והנבחרת היא אולי המפתח לשינוי במעמד שלו - שכן, בחורף הזה תשחק נבחרת אנגולה באליפות אפריקה, מה שיגרום להיעדרות של מילסון במשך חודש. זה כמובן יפגע במכבי ת"א בטווח הקצר, אבל ייתכן שימשוך לא מעט עיניים לגביו בטווח הארוך.
אבל אולי דווקא יש היגיון במהלך שבו הוא עבר למכבי תל אביב. קודם כל, כי במכבי ותחת רובי קין הוא פורח מקצועית - דיברנו על המספרים (שלושה שערים וחמישה בישולים, כשבעונת השיא שלו 22/23, בכל העונה היו לו שבעה שערים וחמישה בישולים במדי ניז'ני ואנקרגוצ'ו), אז רק אציין שהוא גם מוביל את הליגה בדריבלים ובדריבלים מדויקים, ובפער גדול מהמקום השני, וגם מדורג במקום השני בסחיטת עבירות (24), מה שמספר כמה הוא מוקד גם עבור הגנות יריבות. התצוגות שלו בקונפרנס ליג חושפות אותו לא פחות מאשר עוד הופעת ליגה במדי אנקרגוצ'ו.
אבל יש עוד אספקט לעניין - והוא שאלת המקפצה. ומכבי תל אביב הנוכחית הוכיחה את עצמה בתור כזו שמשדרגת שחקנים, ומאפשרת להם לעבור למקומות גדולים. ממכבי, אסור לשכוח, יצאו לא מעט שחקנים לליגות טובות יותר - משמות מוכרים כמו אוסקר גלוך או דניאל פרץ, דרך יונתן כהן ודור פרץ שיצאו מהקבוצה לאיטליה, ועד שמות נשכחים יותר כמו מוסא קונאטה שעבר ממכבי לקרסנודאר הרוסית, ג'ורג'ה יובאנוביץ' שעבר ממכבי לבאזל, קיארטנסון שחתם ברוסטוב, פארפה גויאגון שהיום בשרלרואה - והרשימה נמשכת ונמשכת. ועוד לא דיברנו על ערן זהבי.
מילסון הוא כישרון גדול, וכשרונות גדולים יודעים, בסופו של דבר, למצוא את דרכם. בכל מקרה, במכבי תל אביב בהחלט טוב לו: הוא מקבל את הקרדיט מרובי קין, הוא אהוב מאוד והתחבר מקצועית נהדר, ובעיקר הוא מספק התלהבות והנאה. נכון לעכשיו, דברים זורמים נכון בקריירה של הקיצוני האנגולי. וכל עוד המסלול הזה יזרום, עוד מצפים לו ימים יפים.