שתיקה רועמת: מצ'ארון שרי מצופה יותר

איכס, בחיי, למה החזרתם את הכדורגל... כן, אני מבין את השיקולים ואת הסכנה שנשקפת לענף מהמשך השבתתו לאור המלחמה, אבל עדיין, וכפי שראינו היטב אתמול (שבת), שום דבר טוב באמת כבר לא ייצא מזה, לאף אחד.

טוב, בואו נתחיל, אם כן, בפיל שבחדר: פיאסקו השלט - אין גרם אחד של פוליטיקה בקריאה לשחרר את החטופים, אנשים חפים מפשע, ולהשיב אותם הביתה. זו קריאה שהיא אנושית, ואין שום סיבה בעולם שתמנע מאדם עם מצפון בסיסי מינוס להזדהות איתה. זאת ועוד - השחקנים הזרים שלנו חזרו לישראל בזמן מלחמה, הם עולים לשחק עם דגל ישראל מוטבע על החולצה, סרט שחור להזדהות ועומדים בדקת דומייה - אין באמת סיבה שתמנע מהם להחזיק שלט שתומך במסר שהוא מסר אוניברסלי ולחלוטין נטול כל זיקה פוליטית.

ברור לי לחלוטין שאף אחד משחקני מכבי חיפה הזרים לא תומך בחמאס, וכולם רוצים שהחטופים ישובו. ברור לי גם שאם היה מדובר בכרזה פוליטית באופייה, היא לא הייתה מאושרת על ידי המנהלת מלכתחילה. היות וזה לא המצב, והיות ומדובר במשהו שהוא כל כך טריוויאלי ומובן מאליו, הצעד אחורה שלקחו שחקני מכבי חיפה הזרים מהשלט היה מראה מביש, אשר צרב את הלב של כל האוהדים.

אני נוטה להאמין, לאור העובדה שגם כך שחקני מכבי חיפה משתמשים בסמלי הזדהות אחרים, על החולצה ובדקות הדומייה, שהם לא ידעו מה כתוב על השלט ואם היו יודעים, היו מרימים אותו בלי היסוס. שוב, באמת שאתה צריך להיות פסיכופת בלי לב ושכל בכדי להתנער ממסר שכזה, והיות ואני מאמין שאיש משחקני מכבי חיפה לא עונה להגדרות האלו, ההסבר שניתן על אי ידיעת התוכן של השלט נשמע סביר והגיוני. את מלאכת התיווך של כל העניין מצד המועדון וההכנה שלהם צריך לבקר בחריפות, ובאופן כללי, את כל הנוגע להתנהלות הזרים בזמן המלחמה בספירה הפומבית ובדגש על הרשתות החברתיות.

שתיקתם של מרבית הזרים במכבי חיפה בכל הנוגע למלחמה, לפחות ברמה הפומבית, צרמה מאוד עבורנו, ובייחוד דברים אמורים לצ'ארון שרי. אני מבין את הנסיבות שבהן משפחתו של שרי נמצאת, גם ברמה האישית וגם בסביבה שלהם ברוטרדאם, אבל עדיין - בתור מי שעונד את סרט הקפטן של מועדון ישראלי וציוני, הייתי מצפה ממנו לומר כמה מילים, לתת הצהרת תמיכה, אפילו לא ברמה הפוליטית, האנושית. לא מדובר בעוד שחקן, ומדובר באדם ששזור ורשום בספרי ההיסטוריה של המועדון כדמות מופת. לכן, שתיקתו, והפעולה שביצע אתמול, צורמת ומאכזבת פי כמה וכמה מזרים אחרים, "רגילים".

הייתה פה תקלה רצינית, ואין ספק שאי אפשר לעבור על התקרית המזיקה הזו לסדר היום. מכבי חיפה חייבת להתנער מהמחווה המבישה הזו, אפילו אם נעשתה בטעות. מעבר להודעות המועדון, חשוב לנו מאוד כאוהדים לשמוע את קולם של הזרים ולקבל מהם הבהרה חד משמעית בעניין, בכדי לטהר את האווירה, לתקן את הנזק והפגיעה שנעשתה ברגשותיהם של האוהדים, שחלק מהם, להזכירכם, אפילו מהגרעין הקשה של היציע הצפוני, נמצא כרגע מעבר לקווי האוייב בשבי חמאס.

טוב, קצת על כדורגל: שיחקנו לא רע, מספר מהלכים יפהפיים ובראשם השער המצויין של עילי חג'ג', בלי שום ספק איש המשחק. למרבה הצער, השחקנים ככל הנראה לא עודכנו שחוקי הפורמט לא השתנו דרסטית, וכדורגל אכן משחקים 90 דקות. הקצר בתקשורת, ולא בפעם הראשונה באותו יום, כאמור, הוביל לתצוגת נפל מבישה ביותר, כזו שתאמה את אקט המחאה בשפלותה. לדקות ארוכות, נראינו כאילו אנחנו מתים, יותר מהכל, לתת נקודה להפועל פתח תקווה.

בחסות התשישות, חוסר התיאום, הלחץ והאווירה הדרעק, ההגנה שלנו הפגינה משחק נוראי, ואיתי שכטר חתך שוב ושוב את הבלמים שנראו חסרי אונים מולו. גם החילופים לא ממש הצליחו להרים את הרמה הכללית, ואיכשהו, לא מעט הודות לזהות היריבה ואיכותה הלא גבוהה מאוד, הצלחנו לגרד את שלושת הנקודות מהמשחק הזה.

זה, בגדול, הדבר הטוב היחיד שאפשר לקחת מהמשחק הזה. שלושת הנקודות. אולי גם קצת חג'ג', והעובדה שכל השערים שנכבשו במשחק הם תוצרת מכבי חיפה. כל השאר צריך להיגרס, ובעיקר להדליק נורות אזהרה בכל הנוגע למשחק ההגנתי שלנו. הבחירה לעלות עם רפאלוב ליד עלי מוחמד הוכיחה את עצמה התקפית במחצית הראשונה, אבל גם במחצית הזו, נותרנו חשופים מדי מאחור. גם הפועל פתח תקווה הייתה מרחק שתי מסירות מדויקות מעבר לקו האמצע בכדי להגיע לפאתי ה-16 שלנו.

זו לא רק הדלילות בקישור האחורי, גם ברביעייה האחורית שלנו יש לא מעט גורמים שחייבים להתעורר ולהגיע כבר לעונה. מסאי דגו חייב לתת את הדעת על דקות הריפיון האלו. גם אם לוח הזמנים בלתי אפשרי, גם בהינתן אלף ואחד תירוצים וצידוקים, זה לא מקובל ואסור שמכבי חיפה תאפשר כזה חופש ואוויר בחלק האחורי לאורך מקטעים כל כך גדולים של המשחק. בסופו של דבר, המשחק החסר הזה היה תקוע לנו כקוץ בתחת, והחשש מפנצ'ר בו היה עצום. טוב שהעניין הזה מאחורינו, וטוב שהצלחנו בסופו של דבר לנצח, גם אם לא ממש הגיע לנו.

זהו, באמת שאין בימים האלו עוד חשק לדסקס על כדורגל, ואת מעט החשק שהיה לי הוציאה לי תצוגת הנפל במחצית השנייה וכל ענייני השלט. כמובן, גם העובדה שאין קהל ביציעים, שוב, אחרי התקופה ההיא בקורונה, מרסקת ומדכאת הרבה יותר הפעם. אז עם כל הכבוד לשחקנים, הדבר החשוב ביותר בכדורגל שלנו הוא הקהל. אוהדי מכבי חיפה מעמותת היציע הצפוני הקימו ליד היציע הנושא את שמם פינת זיכרון מרגשת עבור האוהדים שלנו שנרצחו ונפלו בקרבות, בנוסף למחווה עבור השבת החטופים. אתמול, אוהדי הפועל פתח תקווה הראו שוב עד כמה הם אדירים ומבינים את מונח הקהילתיות של הכדורגל הישראלי, בטח נוכח ימים אלו, והגיעו בכדי להניח בשמם ובשם המועדון אותו הם אוהדים זר בפינת הזיכרון. אז בשמי ובשם כלל אוהדי מכבי חיפה, תודה ענקית, מחווה מדהימה שרק מדגישה עד כמה הסולידריות בין כלל קהלי הכדורגל בישראל היא עצומה בשעה הקשה הזו.

שבוע טוב וכחול לבן, לפני הכל.
יאללה, תחזירו את כולם הביתה כבר.