בתוך מערבולת: המשבר במכבי חיפה
שפת הגוף של השחקנים, הלחץ מהיציע ודגו אחד, שלא מוצא פתרונות. טור אוהד ירוק
יציעים ריקים, אבוקות בפנים, אבוקות בחוץ, עצבים, בוז, לחץ, הכל, אבל הכל - חוץ מכדורגל. התסריט הגרוע התגשם שוב, בפעם השלישית ברצף, והמכה המנטלית שקיבלנו עם הכאפה של מכבי פתח תקווה הולכת ומתרחבת, קונה עוד ועוד אחיזה בקבוצה.
הדרך היחידה להתחיל לצאת מהמשבר שתוקף את הקבוצה היא אך ורק נצחונות, אבל איך אפשר לנצח כשמשחקים ככה?
ברגעים קשים, כמו אלו שאנו נמצאים בהם כרגע, קבוצת כדורגל חייבת פיגורה. מישהו שנושאים אליו עיניים. אפשר לומר לא מעט דברים על מסאי דגו, ולא מעט מהם יהיו חיוביים מאוד, אבל פיגורה הוא לא. עדיין לא, לכל הפחות.
וככה זה נראה, ביותר מדי שלבים של המשחק, איש הישר בעיניו יעשה. מכבי חיפה עלתה בהרכב לא טוב למשחק הזה, ללא אגפים, ולא הצליחה לייצר כדורגל טוב. תוך כדי משחק, גם הדברים החיוביים הולכים ומתפיידים ככל שעובר הזמן וגובר הלחץ, וכשכבר התחלנו לחבר מהלכי כדורגל ולקבל צורה כלשהי של קבוצה, קיבלנו את הפטיש של פאון לראש.
האמת, אם אדרש לשער עצמו, אין ספק שיש לכיוף חלק, אבל זה הרבה יותר על הרפיון והבלבול ההגנתי וגם, יש לומר, על ביצוע מושלם ומהיר של פאון עצמו. הייתי ממשיך לתת את הקרדיט לשריף כיוף, גם כי אין כבר מה להפסיד ואני מעדיף טעויות של שכר לימוד על אלו של ניצן, ולמרות שהוא לא ממש עמד בעוד מבחנים מעבר לבעיטה הזו.
אז כבר חזרנו, ממש על הבאזר של המחצית, למה להתחיל לערבב הכל שוב? נניח שואו, שהלך והשתפר ככל שעברו הדקות והתחיל להראות סימנים של שחקן כדורגל לראשונה מאז הגיע, למה להוציא אותו?
שלושת החילופים של דגו לא הביאו לשינוי, והדשדוש בבוץ רק הלך והעמיק. גם שני החילופים האחרים לא הביאו את הישועה, כצפוי. הלחץ על מאמן מכבי חיפה הוא אדיר, ואתמול הוא ניכר ביתר שאת בכל אחת מהפעולות שמסאי דגו נדרש (או לא נדרש) לעשות. מילא הפסד מובן לראן, מילא הפסד למכבי פתח תקווה מיום קרקסי של בלם חדש, אבל היום כל ההתנהלות של דגו, מבחירת ההרכב, דרך החילופים, קאבר טו קאבר, הדיפה ניחוח פאניקה.
בווייב הנוכחי, ועם כמות הזעם המצטבר (והמוצדק ברובו) של הקהל הרחב על הקיץ הרע ועל הניהול המקצועי ובחירותיו התמוהות של גל אלברמן, גם בחיזוק וגם בעמדת הבוס של כל הסיפור, קשה לראות איך מתהפכת המגמה. זה עדיין מוקדם, אבל אנחנו כבר מכירים את נפש בהמתנו ואת החומר האנושי בעירנו, ואצלנו או שמצליחים בענק, או שנופלים חזק על התחת.
אם כן, מכבי חיפה ומסאי דגו בפרט נמצאים בחתיכת בור. שילוב של בעיות מקצועיות, ווייב גרוע ביציעים ועל הדשא, יותר מדי שחקנים שאמורים להיות מובילים וכוכבים לא ממצים אפילו שמינית מהפוטנציאל שלהם, וכל זה רגע לפני שרשרת משחקים סופר גורלית לקבוצה. הכל מתחרבן ובמהירות מדאיגה, ואני בכל הכנות לא יודע איך וממה תבוא כאן הישועה.
מסאי דגו יוצא כעת עם מכבי חיפה לשרשרת משחקים אללה יסטור ולהקתו. נתניה, באר שבע ומכבי תל אביב בבלומפילד. בין לבין, יש לנו גם את פנאתייניקוס בבית על הראש, ועם איך שהם ואנחנו נראים, זה יכול להיות בכלל לא נעים. אלו יהיו השבועות שיכולים לקבוע את גורלו של מסאי דגו ואולי גם את גורלה של העונה הנוכחית.
דבר אחד ברור: מכבי חיפה לא יכולה להרשות לעצמה עונת דשדוש סטייל אלו שהיו כאן בעשור השחור משחור. מספיק, עברנו פאזה כמועדון, אין לנו פריבילגיה לבזבז עונות נוספות. כל החלטה שנלקחת צריכה להילקח מהר ובחדות. אם מסאי דגו לא ייצור מהפך משמעותי ויעבור את שלושת משחקי הליגה הקרובים (ואת משחק הבית האירופי, אם כי במידה פחותה) בהצלחה, צריך לדעת לחתוך הפסדים מתוך ראייה נכוחה של המציאות.
האם זו ההתנהלות הנכונה ביותר? אני אישית חושב שלא. אבל אני לא לבד בעולם, והסבלנות היא לא בדיוק התכונה המאפיינת ביותר של אוהדי מכבי חיפה, בלשון המעטה. האם המצב הנוכחי הוא אשמתו הבלעדית של דגו? ממש לא. לבלאגן שאנחנו רואים יש אבות ישירים הרבה יותר בדרג שמעל דגו, ואם וכאשר, הם אלו שיישאו באחריות הגדולה ביותר ויידרשו לחשבון הנפש הכי מעמיק על כל מה שקרה כאן משריקת הסיום של העונה שעברה.
בכל זאת, במצב עניינים בו הקבוצה לא תצא מהמומנטום השלילי, לכל הפחות במסגרת המקומית, ברור לכולם מה צריך לקרות, וברור עוד יותר מה יקרה אם לא תתבצע פעולה קשה ולא נעימה לאף אחד.
איך הכל הסתבך והתגעל ככה, יא אללה. מבאס ממש, באמת שאני בעד כל מי שנמצא כרגע במערכת, אין דבר שאני רוצה יותר מההצלחה של מכבי חיפה ומי שמוביל אותה. אלוהים עדי, אני נהנה לכתוב את הטור הזה בערך כמו ללעוס אבנים. אבל צריך גם לומר את האמת, גם אם היא כואבת וגם אם איננה אופטימית. וזהו המצב, לצערי, וזו האמת, לצערי. זו חתיכת סכין חדה, שלושה משחקים, לכאן או לכאן. אין למערכת ולמסאי דגו יותר מזה בכדי להרוויח את הקבוצה והקהל בחזרה. לא באמת.
לא משנה מה דעתנו על הנפשות הפועלות במערכת, בצוות או מן השחקנים, בסוף כולנו מפללים ליציאה מהבור הזה, והצעד הראשון יהיה משחק החוץ הקרוב, מול מכבי נתניה המשתפרת. אין דבר שאני רוצה יותר מלנער מעליי את התחושה המגעילה שמלווה אותי כבר שבועיים. איך אני שונא לא לנצח...יאללה מכבי, סגרו לנו את חודש ספטמבר השחור עם חיוך קטן וחזרה לחיים.
שבוע טוב וירוק לכולם.