נטע לביא: "כשהקבוצה במצב טוב, זה הזמן לעזוב"

סופה של תקופה. נטע לביא כינס היום (ראשון) מסיבת עיתונאים אחרונה בירוק לקראת המעבר של קפטן מכבי חיפה לשורותיה של גמבה אוסקה היפנית.

לביא בן ה-26 גדל במחלקת הנוער של הירוקים, רשם 197 הופעות בשורות הקבוצה הבוגרת וזכה עימה בשתי אליפויות, גביע המדינה, גביע הטוטו, אלוף האלופים וכמובן העפלה היסטורית לשלב הבתים של ליגת האלופות העונה.

הקשר פתח במונולוג עמוס בדמעות: "מכבי שלי, כבר שבוע שאני חושב מה להגיד, מאיפה להתחיל ומאיזה משפט לסיים. זו היתה תקופה כל כך משמעותית בחיים שלי. 7 שנים בבוגרים, שנה אחרי שנה, יום אחרי יום ושנייה אחרי שנייה. מכבי חיפה היא כל החיים שלי".

"זה התחיל במשחק לא חשוב, גביע הטוטו, קרית שמונה בחוץ. אף אחד לא חשב שדווקא אני במשחק הזה אהפוך לשחקן הרכב וקפטן הקבוצה. רוני לוי נתן לי את ברכת הדרך ואת הביטחון שאני יכול להפוך לשחקן מכבי חיפה. מי שהיה איתי בחדר ההלבשה יתאר ילד ביישן שלא ידע לאן הוא הגיע. והוא צודק. לא ידעתי איפה אני נמצא, כל מה שעשיתי זה להסתכל, לבחון וללמוד מה זה להיות שחקן במכבי חיפה".

"מהרגע הראשון ראינו את הדברים בצורה דומה לחלוטין, דיברנו את אותה השפה. לקחת לי את המקום בהרכב ועל הדרך עזרת לי להשתפר כשחקן. ידעתי שיש לי מישהו לסמוך עליו".

"אני רוצה להודות למרקו על חלקו במהפך שעבר המועדון. גם את הסרט קיבלתי כי לא היה מישהו אחר, אבל ידעתי שאני מוכן אליו. ידעתי שנוכל לחזור לימים גדולים. הגיעו שחקנים ישראלים וזרים שהפכו למשפחה עבורי, אני בטוח שאשמור על קשר עם כולם ואשחק עם חלקם בעתיד - אני אוהב אתכם".

"האליפות היתה הרגע המרגש והמאושר בחיים שלי. אחרי זה עברתי פציעה קשה ומתסכלת, ואז עוד פציעה ארוכה ומתסכלת. בקיץ כבר שלחו אותי למקום אחר, אמרו שאני לא מתאים. ברק אמר לי שהוא סומך עליי, וזה מה שרציתי לשמוע. היתה לנו דרך מדהימה ביחד, וגם כשלא הסכמנו תמיד תמכנו אחד בשני. תודה על העבודה והוכחנו שחלומות מתגשמים".

"הגענו לליגת האלופות. זו החותמת שלי שמכבי חיפה הוא המועדון הגדול בארץ. הכל היה מושלם. אף פעם לא אהבתי לדבר על מה שעשיתי עבור הקבוצה. האמת שגם עכשיו אני לא חושב שעשיתי כלום, חוץ מלנסות לעשות את התפקיד שלי בצורה המשמעותית ביותר. הקרדיט מגיע רק לבנאדם אחד - יענקל'ה שחר".

"היית הבוס שלי למשך שנים רבות, אבל נתת לי תחושה כאילו אני הבן שלך. למדתי ממך כל כך הרבה דברים, אומנם אנחנו עוסקים בכדורגל, אבל למדתי ממך המון דברים לחיים. אתה אף פעם לא מוותר, גם כשכולם אמרו לך ללכת - המשכת תמיד לנסות. ידעת שבסוף תצליח. בכשלונות לקחת אחריות, ובהצלחות נתת את הקרדיט לצוות ולשחקנים - בשבילי זו מנהיגות".

"אוהדים, הקשר שלנו היה מיוחד. לפעמים הרגשתי שמגיע לי יותר, לפעמים ניסו להרחיק בינינו. יכול להיות שהייתי אשם בזה שלא הכרתם אותי מספיק, אבל כזה אני. אף פעם לא דיברתי עם התקשורת, כי חשבתי שזה ללכת נגד הקבוצה. וגם אם אמרו עליי משהו לא נכון, אף פעם לא נלחמתי בזה. אני יכול להבטיח לכם שתמיד, אבל תמיד, נתתי את כולי פיזית ונפשית. הניצחון הוא לראות אתכם מאושרים. השיר שכתבתם עליי הפך לפזמון בבית, וכל פעם ששרתם אותו בכיתי מאושר. אני רוצה להודות לכם על מה שאתם - מכבי חיפה זה קודם כל אתם ומגיע לכם כל הטוב בשנים האחרונות. אני בטוח שעוד ניפגש ושעוד נשמע את השיר הזה במגרש".

הקשר הסביר מדוע עזב: "ההחלטה שלקחתי יצאה בגלל כמה סיבות שקרו בעבר - אחת היא שכן ראיתי שהמועדון מסתדר ויסתדר בהמשך. מאז צסק"א שוויתרתי וידעתי שטובת המועדון מעליי, קרו הרבה דברים: 1. נפצעתי. 2. הקבוצה הסתדרה בלעדיי, ואני בטוח שזה ימשיך לקרות".

"הרגע המאושר ביותר היה האליפות. לפני שהלכתי להניף את הצלחת זה רגע שתמיד מעביר בי צמרמורות בגוף. הרגעים הקשים? החלפנו כל כמה חודשים מאמנים, האוהדים בצדק לא אהבו את מה שקורה. לראות אותם עצובים היה מאוד קשה ואני שמח שידענו להפוך אותם למאושרים אחר כך".

על סוג המנהיג שהוא: "באופן אישי אף פעם לא הסתכלתי אם אני מנהיג שקט או רועש. התמקדתי באיך להגיע לכל שחקן. יש חבר'ה שאוהבים שמדברים איתם שונה. עשיתי את כל מה שאני יכול כדי לעזור לשחקנים שסביבי. כשגל אלברמן הגיע הייתי בן 21 והוא ממש פתח לי את הראש והסתכלתי על הדברים בצורה הרבה יותר רחבה. דיברנו באותה השפה, תמיד זה היה מאוד מדויק. אני שמח על הקשר הזה שנוצר".

"המועדון יציב, אם הוא לא היה כזה לא הייתי עוזב. אתם תראו עוד המון שחקנים טובים. החלום הזה נשאר בי, זה הזמן הנכון עבורי ללכת, אין זמן מושלם ואף אחד לא מבטיח שום דבר - לטוב ולרע. עכשיו כשהמצב כל כך טוב, אני יכול להרשות לעצמי ללכת".

על החיבור עם מי שיחליף אותו כקפטן: "הקשר שלי ושל שרי הוא מצוין. הלכנו יד ביד לאורך כל הדרך. היו הרבה רגעים שהוא נתן לי טיפים והרבה רגעים שעזרתי לו. אני בטוח שהוא יעשה את העבודה בצורה הטובה ביותר שיש".

על האפשרות שיחזור בעתיד: "בסופו של דבר, כמו שאמרתי, החלק שלי במכבי חיפה הוא חלק מהגוף. אשמח להיות פה ולרוץ בפני הקהל ולשמח אותם, אי אפשר לדעת מה יהיה בעתיד. המטרה היא להמשיך ולשמח את האוהדים. אם שואלים אותי היום, אז ברור שאשחק רק במכבי חיפה כל עוד המועדון ירצה אותי. מכבי חיפה היא הרבה מעבר לכסף".

סוכנו גלעד קצב סיפר: "הליגה היפנית היא יותר טובה מהישראלית בכמה דרגות. משחקים שם שחקנים בכירים מאוד. היו 4-5 הצעות בקיץ, הכיוון היה לצאת בקיץ אחרי האליפות. אחרי זה הגיעה ההצעה מיפן. זו ליגה מצוינת ומועדון מצוין. נטע לא ילד ולא שחקן רגיל, אבל ברגע שבאה ההצעה משם היה חיבור מבחינתנו. לא היו בעיות במו"מ, מכבי חיפה ביקשו שנכבד אותם ויענקל'ה שחר הסכים להעביר את אחד השחקנים הבכירים שלו באמצע העונה. אלברמן ובכר מבינים וכמובן לא שמחים שהוא הולך. בשקשהיר רצו אותו, אבל לא היה רצון לעבור לטורקיה".

"הוא עולה לשחק כשהוא יודע שהוא מסכן את הבריאות שלו וגם את חוזה העתק שהיה לו על השולחן", סיפר ברק בכר. "גם במשחק נגד מכבי תל אביב הוא עלה חולה ויצא במחצית באפיסת כוחות. הוא יודע להנהיג והוא הקריב עבור המועדון והקבוצה".

"בהתחלה שיענקל'ה אמר לי על ההצעה, אמרתי לו 'בשום פנים ואופן הוא לא הולך', זה היה האינסטינקט שלי. אבל אז הבנתי שזה הדבר הנכון עבורו. כמאמן אני מודה לך על החוויות והרגעים הקסומים, זה מאוד מרגש. עזרת לי ולצוות להיות טובים יותר", המשיך המאמן.

גם דולב חזיזה נפרד: "כולנו עצובים מאוד שאתה עוזב וגם שמחים בשבילך כי אנחנו יודעים כמה רצית להתקדם. כולנו מאוד אוהבים אותך, שמחנו להיות איתך ברגעים המאושרים, גם עם הפציעה הקשה. תמיד תמכת בנו כשלא פתחת ולא שיחקת".