אין לי הרבה זכרונות ילדות, אבל כנראה שאחד המשמעותיים ביותר קרה בטדי. אותו רגע שבו אני נכנס לראשונה לאצטדיון בצהרי שבת כשאני בערך בן 4 על הכתפיים של אבי, ונחשף לעוצמה של הקהל והקבוצה. מאותו רגע היה ברור שאני ובית״ר זה לנצח.
כבר יותר מדי שנים שבית״ר ושבת כבר לא ויחד. עם עוד עשרות גורמים בעייתיים לבריחת קהל הצלחנו במו ידינו למנוע מדורות חדשים של ילדים להצטרף לקהילה. במשך שנים הצליחו בעלי אינטרס להשריש את הנראטיב לפיו הקהל של בית״ר ברובו שומר מסורת, ואפילו אני, שתומך במשחקים בשבת, התחלתי לפקפק ביכולת של הקהל להגיע בכמות מכובדת במהלך השבת.
לפני שבועיים נפלה בחלקנו הזדמנות להוכיח אחרת במשחק מול נס ציונה וקיבלנו אמירה חדה וברורה - אלפי ילדים צבעו את טדי ויצרו אווירת חג, אפילו הקיצוניים ביותר הגיעו למשחק עם ילדיהם הקטנים על הידיים. זכינו לאווירה מיוחדת ומרגשת ולהוכחה אמיתית שיש כאן קהל גדול שצמא למשחקים בשעות מוקדמות.
חשוב לזכור שבית״ר סובלת במהלך השנים ממגוון בעיות ובמשחקים כאלה הן מתגמדות. הרבה פחות קללות ואלימות מייצרים חווית צפייה הרבה יותר נעימה וחיובית שעיקרה אהבה לבית״ר ופחות שנאה לאחר.
מוטב שחבריי ליציע יכירו ביתרונות הרבים שבמשחקי השבת ויבינו שאין כאן מטרה לשנות את כל התמונה, אלא לייצר איזון מסוים שירצה את כל הקהל הגדול והמגוון של בית״ר.
אין כאן הפרת סטטוס קוו, שכן לפני בערך 15 שנה בערך הופר סטטוס קוו אחר בצורה קיצונית ויצר מצב בו אין משחקים בכלל בשבת וכאן המטרה היא לייצר מצב ביניים.
יחד עם זאת, במנהלת יצטרכו לחשוב על פתרונות יצירתיים שיאפשרו גם לילדים דתיים להיחשף לכדורגל על ידי משחקים עם צאת השבת בשעון החורף ומשחקים בחול המועד ובחופשות החגים.
הגאולה של בית״ר תגיע רק דרך גידול דורות חדשים של אוהדים שיעזרו לנו למתן את הבעיות ולהפוך את טדי למקום הרבה יותר נעים ותומך בקבוצה. הילד שלי אוהד בית״ר בזכות המשחק בשבת ואני בטוח שגם עוד ילדים רבים.