אחרי שש שנים בסין ובהולנד ערן זהבי חזר לישראל ולמכבי תל אביב במטרה להחזיר לצהובים את תואר האליפות לאחר שנתיים ירוקות. מי שעמדה לצידו של זהבי עוד מהימים הראשונים שלו בחו"ל הייתה אשתו שי זהבי, שערכה ראיון ל"מאקו" עם ליאור שלו, שבו סיפרה על פרשת החדר בנבחרת, השנים בחו"ל, הפריצה בהולנד ועל ההחלטה לחזור לישראל.
זהבי התחילה וסיפרה על האירוע הטרי מאי זימונו של ערן לנבחרת: "ערן הוא הבן אדם הכי מקצוען שפגשתי בחיי. כחלק מזה, יש לו הרגלים שהוא צבר עם השנים, שהפכו אותו להיות השחקן הכי טוב שהוא יכול. אחד מהם זו העובדה שהוא מקבל חדר פרטי לפני המשחקים. וכן, ברגע שאין לו את ההרגלים והתנאים שלו למקצוענות הוא פשוט לא יכול להיות שם, וזה מה שקרה באותו אירוע. ערן מאוד רצה להיות חלק מהנבחרת, מבחינתו זה אחד הדברים שהכי חשובים לו בקריירה, אבל לצערו השבוע זה התנגש עם התנאים שביקש ובנבחרת מנעו ממנו להגיע. זה לא בגללו, זה בגלל החלטה של הנבחרת".
"אני לא נכנסת ללמה, מדוע ואיך זה קרה. זה המקרה, זה מה שהוחלט, ולצערנו זה המצב. זה לא אומר שהוא פורש. ערן מאוד אוהב את המדינה ואת נבחרת ישראל והוא לא דיבר על פרישה, אלא על אירוע שגרם לו להרגיש כמו שהרגיש". זהבי דיברה על המקום שלה באירוע. "אני לא מתערבת בהחלטות של ערן. כשמדובר בכדורגל אני קוראת לעצמי 'תומכת לחימה'. אני תומכת בהחלטות של ערן ואני תמיד אעמוד מאחוריו, אבל אני לעולם לא אחליט בשבילו החלטה כזו או אחרת בקשר לספורט".
על החזרה לישראל: "שמעתי שהדיבור הוא שאני לחצתי עליו לחזור לארץ. אז תני לי להגיד לך – זו הייתה החלטה שערן קיבל. ערן לקראת סיום הקריירה שלו וזה מה שהוא רוצה בקריירה, לסיים אותה במקום שנתן לו הכי הרבה, וזו הקבוצה שלו – מכבי תל אביב, פה בישראל".
על המעבר להולנד: "לא היו לי התלבטויות אם לעבור לאמסטרדם, ראיתי את זה כעוד חוויה לחיים. מעבר לזה שאני חושבת שלתת לילדים להכיר כל כך הרבה תרבויות זו מתנה. זה נותן המון גם לנו וגם להם. שם כבר הייתי 'אול אין' על המותג שלי, הילדים היו בבית ספר רוב היום ואני עבדתי מהבית על הייצור ועל המכירות".
אירוע הפריצה והשוד - לפני כשנה וחצי, בעוד יום עבודה שגרתי, דפק בדלת שליח. "באמסטרדם לכל השליחים יש את אותם מדים, הסתכלתי בעינית, ראיתי שליח ופתחתי. הייתי מזמינה דברים כל הזמן, היו אצלנו הרבה שליחים, לא חשדתי בכלום. הוא היה עם מדים ותג שם". כעבור שניות ספורות הבינה זהבי שלא מדובר בעוד משלוח. "השליח נכנס אליי הביתה וישר אחריו אדם נוסף, רעול פנים. הם סגרו עליי את הדלת והבנתי שאין לי איך לצאת מזה".
"לא האמנתי שזה קורה. כמה חודשים לפני שזה קרה לי שמעתי שזה קרה לשחקן כדורגל מצרפת. לערן ולי יצא לדבר על הסיפור שלהם לא מעט, זה קטע. ברגע שהם סגרו עליי את הדלת אמרתי, 'אני לא מאמינה שזה קורה גם לי'. הדבר היחיד שעניין אותי זה הילדים".
"הם נכנסו לבית והושיבו אותי על כיסא. אחד מהם עלה לקומה השנייה והשני הצמיד לי אקדח לראש ושאל אותי איפה יש כסף ותכשיטים. שיתפתי איתם פעולה, אמרתי להם שייקחו הכל ושיעזבו – אבל זה כנראה לא סיפק אותם, והשודד שהחזיק אותי החליט לגזור לי את השיער. אני חושבת שהוא עשה את זה כדי להלחיץ אותי".
האירוע נמשך 40 דקות, ובמהלכו קשרו השודדים את שי ושלושת הילדים זה לזה, תוך שהם פושטים על הבית. "הבן שלי בכה ואני ניסיתי לשמור על קור רוח, כל הזמן אמרתי לילדים, 'הכל יהיה בסדר והם תכף ילכו', אבל אלו היו 40 דקות שנמשכו נצח. לא בכיתי, הייתי מאוד מרוכזת בלתפעל את האירוע ולהתעסק בזה שהילדים יהיו בסדר. רק אחרי שהם יצאו מהבית והאירוע נגמר עיכלתי את הסיטואציה, הבנתי שהתנהלתי נכון ושהאירוע יכול היה להיגמר אחרת".
"הטלפון הראשון היה לערן. בשנייה שהוא אמר 'הלו' התפרקתי. בכיתי והוצאתי את כל פרץ הרגשות שעבר בי", היא משחזרת. "הוא היה בדרך למשחק וישר הסתובב ונסע לכיוון הבית. מהלחץ, יצאתי יחפה מהבית עם אזיקונים בידיים וברגליים, הכנסתי את הילדים לאוטו ונסענו לחברים שלנו שגרים שתי דקות נסיעה מאיתנו. הם הרגיעו אותנו עד שערן והמשטרה הגיעו. זה היה יום לא פשוט".