מי יציל את הבית שלי? בית"ר ירושלים והפועל תל אביב שוקעות

פתיחת הטור מוקדשת לגולשים מגיל 40 ומעלה. בעידן בו גדלנו, בו יש ערוץ טלוויזיה אחד ומעט תוכניות ילדים, מצאנו את עצמנו לא פעם מרימים את הטלפון הקווי לבר מזל עם השאלה: "תפתח את הברז, האם יצאו לך מים זורמים?". הנמען המסכן עונה "כן", ואז המטרלל מגיב "מה חשבת שייצא שם, קולה?", נקרע לו מצחוק מאותה בדיחה שחוקה והולך לספר לחבר'ה שמצא קורבן חדש.

אחרי שאבקש סליחה על הפתיח, אשאל את ראשי הפועל ת"א ובית"ר ירושלים – "מה חשבתם שייצא שם, קבוצת צמרת?".

נתחיל עם בית"ר, שסיפקה, איך נגיד זאת בעדינות, את אחת התצוגות המעליבות בתולדותיה. 0:18 באיומים במחצית ראשונה, 3:30 בסיום 90 דקות. לכך נוסיף שרק שחקן אחד (גררו) היה בעל מיקום ממוצע בחלק המגרש של מכבי ב-45 הדקות הראשונות וגם הוא הוחלף. תרגום: תשעה שחקני שדה לא עברו את החצי.

אי אפשר לבוא יותר מדי בטענות ליוסי אבוקסיס, גם לא לברק אברמוב. הרי משה חוגג השאיר להם מועדון מפורק. אבל עם חמישייה מב"ש, רביעיות ממכבי ת"א ומכבי נתניה והפסד צודק ומכאיב בדרבי, והכל עוד לפני החגים, נשאלת השאלה – מה ומי אמור להציל את בית"ר?

לכל קבוצה יש ציר או עמוד שדרה עליו נבנים עוד אלמנטים מקצועיים. לבית"ר אין שום סלע שיציל את הקבוצה, שנבנתה על שחקנים שבכלל שייכים למועדונים אחרים ויודעים שגם אם הרע מכל יקרה והקבוצה תרד ליגה, גורלם גם כך יהיה נתון בידיים של מועדוני בית אחרים, כל הדרך להשאלה הבאה.

בית"ר כקבוצה נמצאת במצב אבולוציוני שבו אם היא עוברת את החצי מול מכבי ת"א, צריך לצאת לכיכר ספרא. אם היא בועטת לשער, זו כבר עילה לסגור את שער הגיא. וזו לא בית"ר. גם בימיה העגומים ביותר, הגאווה הירושלמית דחקה את הבינוניות שבקבוצות המועדון אל הקצה. לא הפעם. מישהו בבירה צריך להבין שיש את הדבר החשוב הזה שנקרא "גאוות מועדון", כי, תסלחו לי, גם להפסיד צריך לדעת איך. מתחילת העונה, כל הפסד, זו תבוסה. גם כשזה רק 0:1 בדרבי.

מכבי ת"א? ההבדל בין המשחק מול בית"ר לאימון ביום חמישי, זה שהמשחק שודר והגיע הרבה קהל. איביץ' טעה באשדוד עם אוסקר גלוך ומיד תיקן, כי אין בליגת העל שחקן ברמה שלו. כל דקה שהוא פה, צריך לנצור וכל דקה שהוא לא מוביל את הנבחרת הבוגרת, זה בזבוז משווע של כישרון על.

מפתיחת העונה הוא כובש או מבשל כל 50 דקות על המגרש, נתון שהיה מתאים לאחד, נו, יוסי בניון כ"ילד" בווסרמיל ובקריית אליעזר. אז בזמן שהמנהל המקצועי של הנבחרת עסוק בחלוקת החדרים בנבחרת, כדאי לו לתת לאוסקר את הסוויטה ושייקח את הבוגרת לאן שהוא רוצה. כי כל עוד מנור סולומון פצוע (ועל אחת כמה וכמה כשהוא יחזור), הוא האיש שצריך להחזיק את המפתחות של חלון הראווה של נבחרת ישראל.

הש.ג. אשם?
כותב שורות אלה לא יודע איפה עומדת ההחלטה על עתידו של קובי רפואה בזמן שהטור מתפרסם, אבל שני דברים ברורים. הראשון, זה מרגיש שתם הטקס. השני, מצאו את האשם – הש.ג.

הפועל ת"א נבנתה על "פוקסים" בקיץ. תמהיל מוזר של שחקנים שחלקם שכחו את ריח הדשא עם מספר חד ספרתי של משחקים בעונה הקודמת, ושחקנים וטרנים שהם בעיקר ותרנים. התוצאה – ספיגת רביעייה מקבוצה שכבשה עד אתמול פעם אחת. ואיך אומרים: קל.

על פניו, המציאות סידרה הקיץ להפועל ת"א הזדמנות נדירה לצאת מהבינוניות שלה - היו אקזיטים מרשימים ומוצדקים ותזרים המזומנים שטף כמו המים בברז, אבל האחים ניסנובים, שוב, לא מחמיצים הזדמנות להחמיץ הזדמנות. שתי מגירות היו מונחות בפניהם – האחת, מה עושים אם אין כסף? השניה, מה עושים אם יש כסף? נחשו מה הם בחרו (ואולי הם הכירו את המגירות לפני?).

כל בניית הסגל של האדומים בקיץ התבססה על עשיית המינימום הנדרש. לאייש עמדות, למלא חורים באקסל במקום אלו שעזבו. מישהו האמין ששחקן שירד ליגה יהפוך להיות הכוכב החדש? או שאולי ליגיונר ששב מליגה פחות איכותית מישראל יעלים במחי סגירה אלכסונית אחת את אחד המגנים הטובים שהיו פה בעונה שעברה? המזוכיסטים שבאוהדי הפועל מוזמנים לצפות בשני השערים האחרונים של נס ציונה – חצי קבוצה היתה במרחק של 50 מטרים מהכדור, וחלק מתוך אותה חבורה מוביל את טבלת המשתכרים. נקווה שהם קיבלו פוש בנייד כדי שיידעו כמה נגמר.

מבט ליציעים מגלה קהילה שבויה שמסרבת להרים ידיים. יש משהו באוהדי הפועל שאין בהרבה מועדונים גדולים. הם קהל שכמעט לא דורש הישגים. הוא רוצה ניצחונות ורחמנא ליצלן לא לחטוף בדרבי, אבל לא מעבר. גאווה מינימלית וכבוד עצמי. בעונת המאה של המועדון, גם את זה לא נתנו להם.

סיפור עידן ורד הוא דוגמא ממצה. הוא הרי קיבל הודעה לחפש קבוצה, אך רצה להישאר. אז בהסכם מול הבעלים, הוא קיצץ בשכרו בתנאי שישוב לסגל, ואתמול עלה כמחליף. אם המועדון החליט מקצועית שהוא לא טוב בשכר X, האם הוא יהיה שחקן טוב ב-X פחות 2? זו דרך קבלת החלטות מקצועיות במועדון ששואף להיות תחרותי?

בטוויטר אוהבים לכתוב 'דעה לא פופולרית', אז נגיד – קובי רפואה הוא לא הבעיה של הפועל. הוא בסה"כ הש.ג., הקורבן התורן עד שיבוא הבא. שתי שאלות אשאל את אוהד הפועל ששרד את הטור – האם התרחיש הזה נשמע לכם מוכר? לי כן. זה קרה עם יותר מדי מאמנים במעט מדי זמן. שאלה שניה - האם המחליף המיועד יצליח יותר מקודמו? לא בטוח.

נסיים במשפט על הפועל חיפה נגד מכבי נתניה. מצד אחד, הקבוצה של בני לם לא כובשת כבר שלושה משחקים. מצד שני, היא מנסה ונדמה שזה עניין של זמן עד שהפקק ישתחרר. האדומים מהכרמל? הם משייטים לעצמם בבינוניות וזה מרגיש שמבחינתם שהעונה כבר תיגמר. מה? רק ספטמבר, טוב, נחכה קצת.