אלרואי כהן: "עבדו עלי, הייתי מגיע רחוק"

כמעט שבע שנים עברו מאותו יום בו אלרואי כהן הודיע על פרישה והוא בן 26 בלבד, שנה אחרי שעזב את מכבי פתח תקווה ולא מצא קבוצה. שבע שנים הם זמן רב. אותו כהן שהודיע אז על פרישה כבר בן 33 ובראיון ל"מגרש פתוח", הוא סיפר הפרוייקט בו הוא מעורב לאחר הפרישה, על העבר ככדורגלן והצד הפחות נעים של המקצוע.

"היום אני רכז הכדורגל במועצה בגולן", סיפר כהן, "בנוסף, אני מאמן בתי ספר וקבוצה ייצוגית של כיתות ז' ח', השנה כמעט זכינו באליפות, עקב זיופים של סכנין ואחרות זה לא קרה. אני מרגיש על בשרי את החולאים וגם את הדברים טובים בכדורגל. כבר מצאתי שם כמה כשרונות, גם יותר טובים ממני. אני יודע שיש כאן. צריכים לבוא לראות, יש פה כישרונות ברמה הכי גבוהה שיש".

"כישרון זה הרצון, לא הרגליים, להיות 100% בזה", המשיך כהן, "רק לאהוב את המשחק, יש ילדים בני 8-9 שלא יודעים שהם אוהבים. אני מזהה את זה אצלם אפילו כשהם לא מזהים, אני רואה פה עתיד מאוד מאוד גדול. ילד שירצה לשחק תהיה לו הבמה לזה. מה שקרה לפני שנה, זה שהייתה להם במה פשוט לשחק, לא בליגה הכי גבוהה ובגיל 14 היו צריכים לעזוב לק"ש, שזכו מההפקר. זה לא יקרה יותר, לילדים בגולן תהיה רמה ואיפה לשחק".

שחקנה של הפועל ת"א ומכבי פ"ת בעבר המשיך וסיפר על מה השתבש במהלך הקריירה שלו: "אני לא מפיל אשמה על אחרים, זה גם אני. הרצון פחת אצלי ולאט לאט התפייד. היו גורמים שגרמו לזה לקרות, די ניצלו אותי, ילד תמים מהגולן, את התמימות שלי ושל ההורים, כל שעל וצעד בדרך שלי היה כרוך בהמון דברים רעים, נוכלויות שניצלו את הילד הקטן מהגולן. קבוצות, סוכנים וכולם, הכדורגל שלנו יש לו בעיה שצריך לפתור אותה, המון בעיות. הסוכנים והקבוצות מנצלים את הילדים".

"השחקן הוא עבד קטן שצריך להודות שנותנים לו לשחק כדורגל ולא צריך להיות לו תנאים", המשיך כהן, "הוא צריך לעשות מה שאומרים לו ולא אמורות להיות לו שום דרישות, זו נקודת הבסיס של כל כדורגלן ואם נותנים לו לשחק אז הוא צריך להגיד תודה. לא מעריכים אותו מספיק במדינה. מי שהיה שחקן, או אביו היה, לא יעבדו עליו כי יש לו אבא שכבר עבדו עליו. אני עברתי דריסת רגל ראשונה. עבדו עליי, על הילד הראשון שיצא מהגולן, ומעכשיו זה לא יקרה. חשוב לי שהם יקבלו ייצוג, אני אדאג לזה באופן אישי, כי עבדו עליי הרבה".

כשנשאל על אירועים ספציפיים בהם עבדו עליו, כהן סיפר: "אתן דוגמא. בגיל 18, לפני שאתה נוסע למחנה אימונים, מכניסים אותך לחדר עם המנכ"ל, המאמן והעוזר: 3,000 בסיס וכמה נק' לחמש שנים, ואם לא תחתום לא תצא למחנה. וההורים שלי היו בחו"ל. זה מכניס לסחרור. אתה יוצא לקבוצה לחתום בחו"ל, משהו קרה ולא רוצים אותך, חלק אומרים 'דיברו עליך מהארץ ובדיקות רפואיות', אבל בגדול הסוכנים לא קיבלו את האחוזים שרצו, העמלה שלהם, ולכן העסקה נפלה. בכל תחום בכדורגל יש חולאים. אני לא משיח של הכדורגל, אבל פה באיזור הקטן שלי אני מקווה שישתנה".

כהן המשיך והתייחס לסיבה שהוא פרש בגיל צעיר, בהיעדר פציעה: "אחרי כמה זמן שווה לעבור הכל לשחק כדורגל, זה מה שאמרתי, ואחרי כמה זמן הרגשתי שלקחו לי את האנרגיות, קראו אותי לא נכון. כן רציתי לקדם את בת זוגי לשעבר והפכו אותי לנהנתן, זה ממש לא אני. לא היה מתאים לאנשים שאשלב בין השניים. הייתי מקום 18 בעולם בפיפ"א, בדירוג העולמי. בזמן ששיחקנו מי ששיחק בסוני היה לא מקצוען ושכונתי, היום יש שחקנים של קבוצות ומועדונים בסוני, דברים משתנים בכדורגל".

"הגעתי למרכז, רציתי להיות אחד מכולם, אני דוחף ומוביל כזה אני, לא יכול להיות זה שבשקט", המשיך להעיד קשר העבר, "שכטר זרק לי 'אתה לא אילם?'. ככה הרגשתי בהתחלה, כי לא הרגשתי מחובר לשפת הדיבור של הסתלבט. אתה צריך להיות מוביל חברתי בקבוצה והייתי צריך להשתנות באופי שלי כדי להיות אחד מהחבר'ה. הרגשתי שזה לא באמת אני, אבל זו הדרך להפוך לשחקן מוביל".

גם ההימורים היו חלק מהבעיות שהניעו את כהן אל מחוץ לכדורגל: "כל דבר שהשחקנים עשו וזרמו עליו, אז אני הייתי, כשחקן שאני, אח שלהם ואיתם. לא המצאתי את הגלגל. הימורים אתה אומר יש את זה בכל מקום, חבל. זה לא משהו מיוחד, פשוט להוביל ולהיות עם החבר'ה. זה היה בכלל במכבי פתח תקווה. כשחושבים שוק אפור, כולם מדמיינים מקלט אפור. זה היה כמו ווינר, וזה מה שהיה, בתקופות שלא שיחקתי האדרנלין שלא היה לי גרר אותי לשם. לא המצאתי את זה, זה היה כבר שם".

כשנשאל אם כל השחקנים שולחים ווינר, כהן הרגיע: "זה לא העניין, זה היה משהו ספציפי. ולא כל הכדורגל, יש כאלה שכן. כדורגלנים יודעים, ואם הם רוצים לשלוח שולחים. כמובן לא להמר על עצמך או משהו כזה. כמה הפסדתי? אני לא רוצה להיכנס לתחום הזה. השחירו את שמי ודיברו על מאות אלפים, כי זה יצא לתקשורת. מהמקום הזה שלא היה איכפת לי מה חושבים ומה אומרים, ולבת זוגתי זה כן היה חשוב, לכן זה יצא. אני לא רוצה להיכנס לסכומים, בחיים לא אעשה את זה יותר, זה היה לתקופה ההיא, הובלתי לשם דרך הכדורגל".

אבל היום, מספר כהן, הוא יצא לדרך חדשה: "לא להרבה אנשים היה קל להגיע לגולן ולעבור לגור כאן. בגלל שאני פה יכולתי לעשות את המהלך. לחזור לזמן הזה ולאורך החיים הזה, זה האושר בהתגלמותו. אני רוצה שישאר ככה. למדתי על עצמי מהילדים מה אני יכול לתת להם. אני אומר לפעמים משפט ואני אומר וואו, הלוואי והיו אומרים לי את זה כילד. אני רוצה דווקא שהשחקנים יפסידו, שידעו להפסיד ונעשה להם חיים קשים, כי כשאתה מפסיד רק אז אתה לומד. ניצחתי 17 פעמים ברצף ולמדתי רק מהתיקו או ההפסד. רק שחקנים טובים לומדים מהפסדים, ככל שקל לך זה פחות טוב לך".

לבסוף, כשנשאל איזה מאמן השפיע עליו הכי הרבה בקריירה, כהן סיפר: "אלי גוטמן מדהים, אבל הגעתי כשהוא קצת לא הרגיש טוב ולא היה בהרבה אימונים. יוסי אבוקסיס, "השריף", לואיס פרננדס, אבל רן בן שמעון הביא לי את האופי שלי. הוא יודע לדבר עם כל אחד בשפה שלו. על אחד הוא צורח ואת השני הוא ילטף, כל אחד ומה שמתאים לו. בכר? הפתיע אותי מידת החיבור עם הגדולים, הכוכבים. אני מאושר לראות שהוא מתפקד מדהים, ברק היכולת שלו לתת לאחרים, לכל אחד, המקום שלו לבוא לידי ביטוי וכך זה ניראה, בכל פרמטר במועדון הם מצליחים".

"אני יודע שיכולתי הרבה יותר בקריירה", סיכם כהן, "אם הכל היה מסתדר ולא היו עובדים עליי הייתי מגיע הרבה יותר רחוק, אבל אין לי תחושת החמצה. אני אגשים דרך השחקנים שלי. בעניין האימון פחות קורץ לי להתקדם. אני מדמיין דברים ולא רואה עצמי מאמן הכי גדול. אולי מנהל מקצועי. אני רוצה לצאת לתואר ולעשות אותו יותר, הכוונה פחות לאמן על הדשא".