גם בגיל 36, וגם רחוק מאור הזרקורים, הוא תמיד אחד האנשים המעניינים ביותר בכדורגל הישראלי. ערן לוי, איש עם כישרון גדול ברגליים ולב גדול עוד יותר, נמצא שוב בפרשת דרכים: את העונה שעברה הוא סיים כשהוביל את מכבי קביליו יפו לליגה הלאומית, אבל הקיץ הוא שוב יצטרך לחפש את דרכו בקבוצה חדשה. במצב הזה, הוא הגיע לראיון ב"מגרש פתוח" - וכהרגלו, דיבר על הכל.
"אני לא מאוכזב", ענה לוי כשנשאל על הפרידה מיפו אחרי עונה אחת בלבד. "אני יודע שבכדורגל לא יודעים להעריך, ולא יודעים לכבד, וזה בסדר גמור. וזה לא רק אני - אני רואה את זה גם אצל שחקנים אחרים, אבל זה חלק מהמקצוע. הפנים קדימה ואני לא דואג".
כמו כן, לוי שחזר את הרגע הקשה שלו העונה: הפציעה, שאיימה גם לסיים לו את הקריירה. "זה החזיר אותי אחורה שש שנים. זה היה הלילה הכי קשה בחיים שלי, רציתי רק לקום בבוקר ולהיכנס ל-MRI ולדעת מה קורה. הייתי קצת יותר אופטימי בבוקר ממה שהיה במגרש, בדרך כלל כשיש פציעה בצולבת הסימפטום הוא שהרגל ממש מתנפחת ונהיית "בלון". זה לא קרה, וזה נתן לי אופטימיות. אני עדיין ממשיך בפיזיותרפיה, עובד חזק עם המאמן כושר שלי. ממשיך לשמור על עצמי כמה שצריך, זה חלק מהמקצוע".
לאן הוא הולך מכאן? ללוי יש כיוון ברור: "אני מכוון לטופ של הכדורגל. מה שיש לי ברגליים - יש לי. אני מקווה שזו תהיה קבוצה בליגה הלאומית, בטח אם זו תהיה קבוצה בליגת העל. אם זה לא יבוא, נתמקד בקבוצות מליגה א' שרוצות לעלות ליגה. בכל מקרה, את הדשא אני לא עוזב".
כיוון מסוים שהוצע במהלך הראיון - הוא הפועל ירושלים. כזכור, עוד לפני האיחוד, לוי שיחק במדי הפועל קטמון, אבל לא הצליח להעלות אותה לליגת העל. "אני מאוכזב מאוד שזה לא הצליח", הוא סיפר, "זו קבוצה טובה עם אנשים טובים שאני מכיר".
ואולי האופציה היא בכלל קשורה לאגדת כדורגל אחרת - שלום תקווה. "לדעתי הוא השחקן הכי טוב שהיה בכדורגל הישראלי", הודה לוי, "והלוואי שאני אזכה לשחק רבע שעה כמוהו. שלום תקווה עשה את זה במועדון גדול כמו הפועל תל אביב, ואם זה יקרה במועדון גדול - אני אשמח".