לפני מספר שנים החלו במכבי ת"א את פרויקט הדגל של מחלקת פיתוח השחקנים והוא השת"פ עם בית"ר ת"א בת ים. שת"פ זו מילה מכובסת, זה הכי קרוב לקבוצת בת שאפשר בישראל, מדינה בה אסור להחזיק קבוצת בת, לפחות על פי התקנות.
אחרי מוביל השוק באים האחרים, וכעת לעפולה ולמכבי חיפה פרויקט דומה, ואם זה יימשך ככה, זה יוביל לעוד ועוד פרויקטים. לקבוצות הגדולות זה מתאים, בניית סימולציה של קבוצת בוגרים בתנאי מעבדה לבוגרי מחלקת הנוער, אלא שזה רע בעיני הן לכדורגל התחרותי והן לצעירים.
נתחיל בצעירים. במחזור של מועדון בוגרים לא כל הבוגרים שווים, יש את הטאלנטים הבכירים ויש את כל השאר. חלק ממי שאינו מוגדר כטאלנט בגיל 18, דווקא כן יכול לפרוץ והדוגמאות רבות בכדורגל הישראלי, אולם בסוף הדרך במחלקת הנוער, קבוצה צריכה לקבל החלטות, על מי היא הולכת ועל מי לא.
האבולוציה הזו מחדדת את כושר התחרות, היא מבהירה לצעירים שהם צריכים להגיע מוכנים לתחרות. מודל קבוצת הבת המקומית מייצר צורת חשיבה אחרת, הוא מעביר את ההחלטה הגורלית שנה או שנתיים קדימה ושובר את רעיון האבולוציה.
כמובן שיש לזה גם צדדים חיוביים, הוא מאפשר להמשיך להשקיע בשחקנים, אבל בנקודה מסוימת, שחקן בן 18-19 כשעולה לבוגרים, צריך להיפגש עם המציאות של קבוצת בוגרים תחרותית, והסימולציה של בית"ר ת"א כנקודת הקיצון של הרעיון אינה עושה את זה.
הקבוצה אינה תחרותית, התנאים הם תנאי פרימיום של מכבי ת"א והסביבה רכה ומלטפת באופן יחסי. השנים הקריטיות של ההתפתחות נעשות בתנאי פנימייה מפנקים – חלק מהשחקנים ימשיכו לקריירה כשחקני העילית של ישראל, חלק אחר ייפגש במציאות של קבוצות בוגרים תחרותיות בגיל מאוחר יותר בלי כלים נכונים.
אבל הבעיה הגדולה יותר היא בתפישה של הליגה הלאומית כליגת פיתוח, הליגה הלאומית צריכה להיות המקום של המועדונים בדרג 2 של הכדורגל הישראלי, מועדונים שחשובים לקהל שלהם, חלקם עם היסטוריה מכובדת, חלקם עם עתיד, חלקם פריפריה והרעיון של כדורגל מועדונים דרג 2 הוא רעיון שהולך עם הכדורגל הישראלי והבינלאומי עשרות שנים, הכדורגל הוא פירמידה וזה הקסם שלו.
אי אפשר להפוך את הלאומית לליגת הנוער VIP – אי אפשר לצפות שהתחרות תהיה הוגנת בין מועדון טיר 2 שמנסה לעשות הכל נכון ומתמודד מול המשאבים של "הגדולות". זה לא תחרותי, זה לא נכון ובטווח הארוך נכה על חטא כשנתעורר בוקר אחד ונגלה בלאומית 4-5 מועדוני פיתוח בליגה שתאבד את הקסם שלה.