הלכות מוסר: כך סלחנו למיכה ולאצילי

דור מיכה היכה על חטא, ובאיחור קל פרסם התנצלות על חלקו בפרשת ״הכדורגלנים והקטינות״. טעיתי, טעה, טעות, טועים, ועדיין יש לא מעט תהיות בנוגע לפסטיבל התקשורתי שליווה את נחיתתו בארץ הנגב והחתמתו בהפועל באר שבע.

מיכה שחקן מוכשר, מעוטר באליפויות, מיומן ומקצוען. מתאים בול לעבודת צוות. חברו הטוב, עומר אצילי, אף הוא טאלנט ומניף צלחות סדרתי. שניהם לא הועמדו לדין והם מכדררים כבר תקופה ארוכה במרחבי ההדחקה, בואכה נתיבי הסלחנות.

דומה שהאדומים ביציע קיבלו את מיכה בחום ואהבה, ללא תנאים מוקדמים, כפי שהירוקים עשו את זה קודם עם אצילי למרות שטרם התנצל באופן פומבי על חלקו בפרשה; סגירת התיק הספיקה ליענקל׳ה שחר כדי לסגור איתו עניינים. הביקורת כלפיו גוועה ככל שאצילי פרח על המגרש, מסר מסירות חכמות, חלקן ב״עין עקומה״, ופרם רשתות.

והנה, שוב למדנו ששמירה על נורמות מוסריות וכללי האתיקה היא חשובה וראויה ללימוד מעמיק, אך לא תמיד בבית ספרנו.

בתכל'ס, באר שבע צמאה לתארים. טעם השמפניה מימי האליפויות העליזים מזכיר נשכחות ומעורר את החושים. האוהדים האדומים מלאי התפעלות ממסע הרכש המרשים של אלונה, וכמו אחיהם הירוקים רודפים אחרי הצלחות וצלחות בציפוי כסף טהור. זכותם להתענג על מעברים מהירים מהגנה להתקפה ועל מסירות חכמות; רק אל תבלבלו אותם עם הפילוסופיה של המוסר. עבורם יהיה בלתי נסלח להעביר עוד עונה בינונית ולהגיע לסמי עופר כדי להיות תפאורה.

עם מיכה ועוד תשעה שחקני רכש כבר אין לרוני לוי שמיכה קצרה. הסגל מעובה, על כל עמדה נאבקים שניים. כבר עכשיו, בהתקרב ימי הסליחות, המטרה הוגדרה ואליפות היא לא מילה גסה.

תחת המטריה של מיץ' גולדהאר והמקל של ולדימיר איביץ׳, מיכה הכניס כדורים לרחבה והעמיד חלוצים מול שוער. את שכטר הוא פיטם, מטיבי הוא קיבל חיזוקים. בימים אלה שניהם עוזרים לו להתאקלם בביתו החדש, ויחד איתו הרחיבו את הסניף של מכבי תל אביב בטוטו טרנר.

מי שמחפש צדיקים וצדיקות, יהדק את הכיפה לראשו וייסע לאחוזת הקבר של הבאבא סאלי זצ״ל או יצליב, רחמנא ליצלן, אצבעות בדרך למקום מנוחתה של האם תרזה. אחרי הכול, וכמאמרו של הקדוש הסקוטי, סר אלכס פרגוסון - It’s just fucking football.