מאז חתם דור מיכה בהפועל באר שבע נשמעו דעות שטוענות כי ההתנצלות של מיכה לא מספיקה. אין ספק שפרשיית הנערות היא מקרה חמור. יחד עם זאת, כמו כל דבר בחיים, אין כאן שחור ולבן.
מיכה (בניגוד לחברו עומר אצילי) התנצל, כתב את המילים ״מתנצל בפני כל מי שנפגע״ והוסיף ״אני לוקח אחריות מלאה״. אם היה מתנצל ספציפית בפני הנערות, היו שואלים "למה זה רק בכתב ולא מול מצלמה"? ואם היה עושה מול מצלמה אולי היו דורשים בכלל שיפרוש מכדורגל. לצדקנות אין סוף.
עבור אלונה ברקת, הכי קל היה לתפוס את הקו הצדקני ולא לקחת את מיכה, במיוחד כאישה. היא גם לא התעלמה מהפרשה כאילו לא היתה. היא לא דרשה ממיכה להתנצל, אבל הוא הבין שהדרך שלו להפועל ב"ש וחזרה למרכז הבמה של הכדורגל הישראלי עוברת דרך התנצלות.
בעבר טענתי כי יש לשחרר את ז'וסוואה, בין היתר בגלל שהוא לא מהווה מודל לחיקוי, אבל גם כאן יש מסר לדור העתיד: אם עשית טעות, תתנצל עליה וקח אחריות ובנוסף, אם אדם מעד פעם אחת והתנצל, תנו לו הזדמנות שנייה.
בשבועות האחרונים הפועל ב"ש נבנית מחדש במטרה לחזור ולהתחרות על האליפות (גם אם לא כבר העונה) ולכן היא צריכה להביא את הישראלים הכי טובים שיש בשוק. מיכה עונה בדיוק על ההגדרה הזאת. ב"ש היא הנחיתה הכי רכה שמיכה יכול היה לבקש, רחוק מהרעש של תל אביב, עם אפשרות להיכנס לנעליים של ז׳וסוואה ולהפוך לכוכב של הקבוצה, שמוציא אותה לעידן חדש.
אין קבוצה בישראל שלא הייתה רוצה אותו בהרכב שלה, אבל יש רק שלוש קבוצות שיכולות לצרפו - מכבי תל אביב אצלה הוא מחוק, מכבי חיפה שלא צריכה אותו, וב"ש, אליה הגיע. הקריירה בכדורגל קצרה, ובסופו של דבר זאת הפרנסה שלו. ביהדות אומרים ״מודה ועוזב ירוחם״. מיכה הודה בטעות והתנצל. מכאן והלאה, נשפוט אותו על המגרש.