ז׳וסוואה פשקיירה הוא לא הראשון שאיבד את זה. רק שבמקרה שלו מדינה שלמה, כולל מדינת הנגב המתייפיפת, שמה עליו איקס. דומה שכולם נהנים להוקיע את גאון הכדורגל המקועקע. עומדים בתור רק כדי להרים אותו על טיל. לפני שמנטרלים את הפורטוגלי, צאו ולמדו ממועדונים מעבר לים איך מטפלים ב״פצצות מתקתקות״.
אריק קאנטונה תקף ב-1995 אוהד של קריסטל פלאס בבעיטת קונג פו, והפלא ופלא -היונייטד גוננה עליו והכניסה אותו תחת כנפיה עד יעבור זעם. מאמנו אלכס פרגוסון תמך בו, והצרפתי גמל לו (עם חזרתו מההשעיה שהשיתה עליו ההתאחדות האנגלית), בשערי אליפות ובנאום השחפים הידוע. איזה מזל שבהנהלת היונייטד לא התחפשו לחנה בבלי ולא תלו אותו בכיכר העיר.
לואיס סוארס היה ונשאר חלוץ נושך. את אחד הביסים העניק האייקון האורוגוואי ב-2013 לבראניסלב איבאנוביץ׳, שחקנה של צ׳לסי. הוא לא הפר את שלוותו של שגיב יחזקאל הרחק מאור הזרקורים. בסך הכול הוא נעץ את שיניו בגופו של הסרבי מול פני האומה. ליברפול עשתה לו נו נו נו, ובשוך תרועת הפסטיבלים האריכה את חוזהו. כעבור יותר משנה מכרו את הערפד לברצלונה.
הכי קל להעיף את ז׳וסוואה. להקריב אותו על מזבח ״החינוך לערכים״ ולקבל כמה נקודות מהסמטה הספורטיבית, בליווי מטחי לייקים ברשתות החברתיות.
כשהפורטוגלי סחב את העגלה הדרומית על גבו כל הדרך לזכייה בגביע המדינה ולשלב הבתים בליגה האירופית, השתוללה מגפה נוראה בעולם ונשיאת המועדון הדרומי זזה הצידה. בימים שהוצמד למועדון אדם עם ניסיון בפירוק, ז׳וסוואה עסק בהרכבת הפאזל ובאיסוף השברים. בלי להתחנף ובלי להתלקק, חולל ז׳וסוואה פלאים על הדשא, כבש ובישל, עם שכל ישר ועין עקומה. על הדרך התפלקו לו כמה צ׳פחות, קללות ומהלומות. לא נעים, יגידו לכם בסדנאות לעצבים, אבל גם לא נורא.
אין צדיקים בסיפור הזה. שגיב יחזקאל, שעל פי הדיווחים מהבית האדום ״ניצח״ בדו קרב, חצה גם הוא קווים אדומים, והראיה היא החלטת המשטרה להטיל סנקציות דומות על שני הניצים. נשגב מבינתנו איך מטראש טוק חביב גלשו לסצנה בסגנון קסיוס קליי נגד חלפון.
האנשים שהביאו לנו את אנסטיס, קוואנקה, סטו וקאריו והשתחררו מנוכחותם אחרי שנחשפו לכישוריהם המגוונים, מצאו סוף סוף זר איכותי. כמה חבל שהפיינל טאץ׳ של גאון הכדורגל הפורטוגלי יעורר אסוציאציות ממטבחי הגיהינום: מלחיה, קומקום ובעיקר מלח על הפצעים.