תן להם: משה חוגג צריך ללמוד מהשגיאות שלו

סדרת הדוקו המצויינת שעלתה ב"כאן 11" על ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון עוררה סביבה עניין רב, ולא במקרה. שרון, על אף התכונות הפחות טובות שלו (והמעשים השליליים שעשה - לא משנה מאיזה צד של המטבע הפוליטי אתם נמצאים), בלט בשל דבר אחד שהיה בו (ובדור המנהיגים שהשתייך אליו) - ונדמה שיש פחות ופחות בעולם הפוליטי והציבורי היום: נשיאה באחריות הכוללת. הבנה שעם כל הכבוד למשגים של האנשים שמתחתיו, בסופו של דבר, מנהיג - האיש שמינה את כל הבאים אחריו בתור - הוא זה שצריך לקחת אחריות על התוצאה. בין אם היא טובה או רעה. מי שיקטוף את השבחים ויקבל את זרי הפרחים במקרה של הצלחה, יצטרך להתמודד עם ההשלכות במקרה של כישלון. וכך, עברנו בהדרגה ממנהיגות שאומרת "אני", למנהיגות שמדברת ב"אתם" או ב"הם". מגלגלת את האחריות על אחרים, במקום לקחת את כולה על עצמה.

• הערב, 20:45, שידור ישיר ב-5SPORT: המשחק המרכזי - מכבי תל אביב נגד בית"ר ירושלים

אז איך כל זה קשור להפסד של בית"ר ירושלים לסכנין?

לכאורה, הוא מתקיים בספרה אחרת - זו של הכדורגל, שבה הכל מקרי ונתון להחלטות רגעיות. ובאמת, אי אפשר לדעת היכן היה המשחק אם הכדור שבעט אלירן עטר בתוספת הזמן היה מתלבש, והמשחק היה נגמר ב-3:3 במקום בהפסד 3:2. ייתכן וכולנו היינו מדברים אחרת. ובכל זאת, עונת 2020/21 של בית"ר ירושלים קשורה בסופו של דבר לשאלת האחריות הכוללת - היא, בשורה התחתונה, לא היתה טובה, גם אם היא תיגמר בדרך נס כלשהי בפלייאוף העליון (מה שכעת נראה בלתי סביר בעליל). אפשר לדבר על רוני לוי ועל בניון, על דראפיץ' ועל ברדה. עד מחר. אבל בסופו של דבר, כאמור, האחריות הכוללת צריכה לעלות עד למי שעומד בראש הפירמידה. למקבל ההחלטות העליון. לבעל השליטה.

משה חוגג הוא אדם שליבו במקום הנכון. גם אם העולם שבא ממנו הוא ספקולטיבי במידת מה, גם אם קיימים סימני שאלה (שעדיין לא הוזמו) לגבי הרקע שלו, בסופו של דבר - בניגוד לבעלים אחרים בהיסטוריה הקרובה והרחוקה של בית"ר ירושלים - הוא באמת ובתמים רוצה בהצלחת המערכת, בהצלחת המותג שנקרא בית"ר. עם זאת, אי אפשר להתעלם מהתוצאות ומהתמונה הכוללת: חוגג סוגר שנה שלישית כבעלים, מתוכן פעם אחת בית"ר סיימה בפלייאוף התחתון - ובפעם השנייה, ככל הנראה, נמצאת מאוד קרוב לשם. ועם כל הכבוד לשגיאותיהם של הכפופים עליו, בסופו של דבר - חוסר ההצלחה הזה רשום על חוגג מעל הכל. הרבה לפני כולם.

חוגג קיבל לידיו מועדון במצב מאוד לא פשוט. הבעלים הקודם, כהרגלו בקודש (הוא הרי עשה זאת פעמיים בעבר), השאיר אחריו מצב קשה מאוד - שלא קל היה לבנות ממנו. ועדיין, בשלוש שנים הוא לא הצליח לייצר מערכת יציבה ובריאה. הסטטוס הכלכלי של המועדון, לפחות ממה שאנחנו יודעים, טוב - אבל מקצועית, בית"ר לא הצליחה להעמיד את מה שהוביל אותה לכל הצלחה בעבר: אנשי מקצוע חזקים, שמקבלים את ההחלטות. לא סתם רוב האליפויות של בית"ר ירושלים הגיעו תחת דרור קשטן, שהיה הבוס הגדול. מנהיג, אפרופו. אדם שידע לקחת אחריות, וידע להוביל את המערכת קדימה.

ולא צריך ללכת רחוק מדי; כל הקבוצות הגדולות האחרונות שהיו בכדורגל הישראלי התנהלו בצילן של דמות חזקה, דומיננטית, שמקבלת את ההחלטות בצורה קרה ומקצועית. במכבי ת"א של תחילת העשור הקודם זה היה ג'ורדי קרויף; אחר כך צמח ברק בכר בהפועל באר שבע; ובשנתיים האחרונות זה היה ולדימיר איביץ'. לא תמיד היה מדובר במנהל מקצועי, אבל תמיד היתה בסופו של דבר מנהיגות מקצועית שהצליחה לייצר קבוצה ממושמעת וחזקה. כל האנשים שצוינו לעיל, הגיעו מתחום הכדורגל. קיבלו את ההחלטות מתוך הבנה, רקע וידע מקצועי שנצבר לאורך זמן. וכשמסתכלים על הקבוצה הזאת של בית"ר, אי אפשר שלא לשאול: מי בנה אותה? וכאן אנחנו חוזרים למשה חוגג.

בסופו של דבר, הוא היה זה שקיבל את ההחלטות בשנה האחרונה. באין מנהל מקצועי, וכשהמאמנים אינם במצב אידיאלי, בית"ר ירושלים הזאת נבנתה בצלמו ובדמותו של חוגג. הוא הביא את השחקנים, הוא שחרר את מי ששחרר, הוא הסמכות העליונה שעמדה מעל דראפיץ' וברדה. אחרי עידן בניון, חוגג לא השכיל להאציל ממנו את הסמכויות, לתת את המפתחות לדמות אחרת (כלשהי), שתנהל את העסק מקצועית במקומו. הוא התעקש לנהל את בית"ר כראות עיניו, וזו כמובן זכותו, אבל בסופו של דבר אלה גם התוצאות שהוא מקבל.

בית"ר ירושלים חייבת, לפני שהיא מייצרת קבוצת כדורגל טובה, לבנות מועדון. זו לא תובנה חדשה. כל מי שעוקב אחרי המועדון בשנים האחרונות מבין כמה העסק היה אקראי: לפעמים הצליח יותר (הגעה לאירופה למשל), לפעמים הצליח פחות, אבל תמיד היה תלוי בחיבור בין השחקנים לבין עצמם, בינם לבין המאמן ובינם לבין הקהל. לא היתה סמכות שחשבה תהליך. שלא ראתה מעבר לפנייה הקרובה בכביש. שהסתכלה על הכל ממעוף הציפור, סליחה על הקלישאה. ובהיעדר אדם כזה, לבית"ר לא תהיה תקומה אמיתית.

אין במילים אלה כדי להוריד ערך מחשיבותו האמיתית של חוגג לבית"ר. בסופו של דבר, במבחנים שההיסטוריה העמידה בפניו, הוא עמד היטב: הן בהחתמת עלי מוחמד, והן בעמידה מול הקיצוניים בתוך הקהל שקמים על המועדון לכלותו. אבל החתיכה החסרה היא ההבנה שאתה לא באמת מבין. שכדורגל, בסופו של דבר, הוא עסק למקצוענים שחוו את הדבר הזה מילדותם, שחיים ומתפרנסים ממנו. לא מאוחר לקחת צעד אחורה. אפשר לתת את המפתחות לדמות מקצועית, שתוביל את העסק מכאן והלאה. רק כך, העקרונות החיוביים של חוגג - יוכלו להפוך גם לקבוצה מצליחה על הדשא. אחרת, זה תמיד ייגמר בהפסדים ובתסכול.

זו האחריות שמוטלת על משה חוגג, כמנהיג המערכת. כן, הכפופים אליו כנראה לא הצטיינו בעבודתם. אבל אם לחזור אל מודל המנהיגות שהוצב בתחילת הטקסט הזה, זה פחות משנה: בסופו של דבר, בית"ר ירושלים תיזכר, בראש ובראשונה, כקבוצה של משה חוגג. ואם זה כך, מוטלת עליו המשימה להבין מה דרוש לה כדי להצליח, באמת, לאורך שנים. זה בידיים שלו.