טוטו תמוז: "העונה הבאה - ההזדמנות האחרונה שלי"

טוטו תמוז כבר בן 32. החלוץ, שנחשב לאחד הכשרונות הגדולים של ישראל במאה ה-21, הוכתר למלך השערים של ליגת העל כבר לפני עשור וזכה בגביעים עם הפועל תל אביב, כשעוד לפני כן כיכב בבית"ר ירושלים וקטף שתי אליפויות.

אלא שמאז, הבחירות לא היו נכונות, גם לא רמת המקצוענות והקריירה המבטיחה דעכה עד אשר התרסקה לחלוטין. בראיון לתוכנית הרדיו של ערוץ הספורט, "5 באוויר", תמוז ניסה להסביר מה השתבש בדרך, פתח את הסיפור עם אלי טביב והצטער על המעבר שלא קרה למונאקו. "אני כרגע ברומניה, הקורונה תקעה אותי פה קצת יותר משציפיתי. אני מקווה שמתי שהשמיים יפתחו אחזור לארץ למשפחה ואז נעשה חישוב מסלול מחדש", פתח תמוז את דבריו.

"כבר תקופה ארוכה שאני משתוקק לחזור לכדורגל, וזה לא סוד שהיו לי הצעות מהלאומית בינואר. העונה הבאה תהיה ההזדמנות האחרונה מבחינתי לחזור לשחק כדורגל, כי זה באמת חסר לי מאוד. המחסור במשהו שאתה אוהב לעשות, זה כואב לי וכאב לי תקופה ארוכה. לא רציתי לדבר על זה כי לא היה לי מה להגיד ורציתי להבין את הסיטואציה. היום אני רוצה לחזור לשחק כדורגל".

אתה מרגיש שהקריירה שלך מפוספסת?
"לא. אני חושב שהיא הובילה אותי. אני יודע שתהיו בשוק אבל לא. לכדורגלן כמו שאתם יודעים יש עליות וירידות ויש תקופות שקשה לקבל ולהפנים. עשיתי דברים גדולים בכדורגל ואני חושב שלא זכיתי להערכה שאני ראוי לה. בגלל התקופה האחרונה שלא שיחקתי, אנשים זוכרים לי רק את הרע. הגעתי למקומות שחלמתי עליהם כילד, השגתי מבחינתי את כל החלומות שלי. אני צריך למצוא את טוטו החדש ולא טוטו הישן, ברור לי שאני לא אותו שחקן שהייתי לפני 5-6 שנים".

ריאלי בגילך להמציא את עצמך מחדש?
"כן. תמיד הייתי אדם אופטימי. כרגע זה לא נראה ריאלי, אבל אני צריך מקום שיתן לי זמן לחזור לעצמי ולכושר, שיתן לי את החיבוק הזה כשחקן. אני עדיין צעיר עם כל הכבוד, יש לי עוד 4-5 שנים. אם יתנו לי גב ומקום חם שכל כדורגלן צריך, אני לא רואה שום דבר רע בזה".

על איזו החלטה אתה מצר בקריירה שלך?
"לצאת לרוסיה. זו החלטה שעצרה לי את המומנטום הטוב שהייתי בו, היו לי הצעות ממכבי ת"א וחיפה על השולחן ורציתי להגשים חלום ולצאת לאירופה, גם אם זה היה בכל מחיר".

קיבלת הצעה ממונאקו בסכומי עתק והיה מישהו שטרפד - אלי טביב.
"זה לא היה בידיים שלי, היינו מוכנים כבר לחתום במונאקו. לצערי הרב זה לא יצא לפועל. המשפחה שלי ואני לא האמנו, קיבלנו הצעה שלא האמנתי שאקבל הצעה טובה יותר מזו בחיים האלו. אלי דרש יותר כסף, הם היו מוכנים לשלם מה שרצה פלוס דמי סולידריות. מיליון וחצי יורו הם היו מוכנים לשלם ועוד 500 אלף יורו, רק שישחררו אותי. עשיתי כבר בדיקות רפואיות והם ראו את העסקה סגורה מבחינתם. הם נפגעו מאוד ממה שקרה.

משחקן שהיה אז בן 22, זה גמר אותי מנטאלית. ראיתי את כל הסכומים וכל הטוב הזה ולא הייתה לי יותר תשוקה לשחק כדורגל. אבל המשכתי להיות מקצועי עד סוף השנה, ולצערי בסיום החוזה הייתה לי רק את ההצעה הרוסית ולקחתי אותה".

הריב עם טביב בגמר גביע היה בעקבות זה?
"כן. אמנם ריסקו אותי אחרי זה, רשמו עליי כל תגובה אפשרית אבל הרגשתי שבגדו בי. השחקנים רצו לשבות ולא לעלות ואני הייתי הגב שלו. נשבר לי הלב שלא קיבלתי את ההצעה הזו, ורק אמא שלי יודעת את הקשיים שעברתי".

כמה זמן אתה לא משחק?
"שנה. אתם מעצמי 100 אחוז, לא אחזור ב-50-60 אחוז. אם יתנו לי מקום את הכל".

מה לגבי המשקל?
"מבחינת המשקל שלי תמיד יש ספקות, גם כשהייתי בנוער של הפועל פ"ת, אף אחד לא האמין שאגיע לבוגרים. עשיתי את זה בגדול. גם אם יגידו שאני במשקל עודף, אין לי בעיה עם זה. עניתי רק על המגרש. זה המקום היחיד שיכולתי לענות להם ובאותה עונה הייתי גם מלך השערים. אני לא טיפוס של ללקק לכתבים או לדבר עם כתבים - זה האופי שלי. אני לא חבר של אף אחד, אני חבר של הכדורגל, הבית, המשפחה ואני לא סוטה לא ימינה ולא שמאלה".

הסיפור עם האזיקים פגע בך תדמיתית?
"מאוד. גם אחרי שחזרתי מסין ולא הייתי פה שלושה חודשים ולא שיחקתי כדורגל, תמיד היה לי רקורד שיכול להיות משהו מוצלח ממני. ביום שהכל סבב סביב הדברים האלו, זה הכתים אותי מאוד. הוחלפתי והם לקחו את זה למקומות שהיו לי צמרמורות, לא היה לי רצון לחזור לשחק כדורגל. זה פגע בי מאוד כבנאדם ונפשית זה הוריד אותי מאוד".

איך מתרוממים מדבר כזה?
"קשה מאוד. היו לי שבועות שלא יצאתי מהבית אחרי המקרה הזה, זה כאב לי. אנחנו מדינה כל כך יפה וכשדברים כאלו קורים זה פשוט מזעזע. הפילו את כל התיק עליי, הבלאגן המשיך אחרי שהייתי בחוץ, ולא רצו לעצור. לא הפריע לי שקיבלתי מכות, כמו שראיתי שדחפו את אמא שלי וזה כאב לי. כאב לי לראות את האנשים שאוהבים אותי מקבלים מכות".

מה לגבי התקופה בסין?
"תקופה יפה, לצערי הגעתי לקבוצה באמצע הליגה, ומנטאלית לא הייתה טובה ובטוחה שהיא יורדת ליגה. הגיעו כמה שחקנים איתי ונתנו תקווה, אבל הכל התרפק לנו לקראת הסוף. חבל, זו הייתה תקופה קצרה מדי. אבל מכל מקום לוקחים זיכרון וממשיכים הלאה".

בחזרה למונאקו. דידייה דשאן אימן אז?
"כן. לודוביק ג'ולי, הקפטן, כבר אמר לי ברוך הבא. באותה שנה הייתי ממש מצוין, אני חושב שטביב פשוט רצה 3.5 מיליון יורו והם לא היו מוכנים לשמוע, זה היה עניין של כסף לדעתי. הייתה לי בוררות עם טביב והמחיר עליי יצא 1.5 מיליון. היום אנחנו צוחקים על זה, אבל בזמנו נשבר לי הלב ולא רציתי לשמוע על שום דבר אחר".

נתקלת בגזענות במהלך הקריירה?
"לצערי הרב אני נתקל בזה. נתקלתי במגרשי הכדורגל, הרבה פחות במקומות אחר. בארץ זה היה משמעותי. קשה מאוד לעצור את זה, מקווה שנמצא את הנוסחה לעצור את זה, אחרת זה יצא מכלל שליטה".

מה לגבי המשחק עם הקריאות הגזעניות?
"זה הכי פגע בי כבנאדם ואחרי זה גם הרחיקו אותי. הבעיה שפשוט לא נותנים לזה חשיבות גדולה כמו שבאמת צריך. באנגליה נוקשים ומטפלים, בארץ לא מספיק נוקשים לכן כל פעם נתקלים בזה. אנשים צריכים פעם אחת ולתמיד להבין שאם יתפרעו או יתנהגו בצורה גזענית הם יכנסו לכלא".

ירדת ליגה עם הפועל.
"הייתה קבוצה ממש טובה, והשחקנים התחברו. הגעתי בינואר, מבחינת ערך השחקנים היא הייתה קבוצה טובה. זה שיש עוד דברים מסביב - מסכים. כקבוצה נכשלנו. היה פירוק והרבה מרכיבים, הרבה אנשים שהיו בתביעות עם המועדון - זה דבר שאין מה לעשות, מחלחל בסופו של דבר".

תחת אמיר כבירי - מה קרה שם?
"הייתי אמור לחזור להפועל בתקופת כבירי. קיבלתי הבטחות מפה ולא יודע עד איפה - אימי לא קנתה את זה. כבירי לא היה מבחינתנו מספיק אמין ולא נתן הוכחות לחתום על הסכם ארוך טווח. כשב"ש נכנסה לתמונה הכל התפוצץ. העסקה נפלה בגלל כבירי שהלך ולכלך עליי ועל אימי, שאנחנו לא עושים דברים בצורה הוגנת. ההצעה שלו לא הייתה מספיק טובה בשבילנו".

אם הפועל תציע לך, תרצה לחזור?
"אני רוצה להתעסק בלחזור בהדרגה. משם לראות לאן זה יוביל, הרבה זמן לא שיחקתי. אני צריך את המקום שייתן לי ביטחון ושקט ולעשות דברים בהדרגה ומבחינתי הוא יקבל 200 אחוז".

למה אתה נמצא ברומניה?
"בכל מקום שאני דורך מכירים אותי ויודעים מי אני, זה חורה לי. טוטו מה יהיה איתך? איפה תחתום? זה ממש צורם לי בלב והיה קשה לי. אני רוצה לחזור לשחק כדורגל".

זהבי שיחק איתך ותראה לאן הגיע. זה לא צובט לך?
"ברור. אני גאה במה שעשיתי ולא מסתכל על אף אחד בקנאה. אני שמח שהם מצליחים. אני חושב שצריך להסיר את הכובע בפניי ערן שעושה דברים מדהימים. זה באהבה וכיף גדול. זה צובט בלב כי אני לא משחק כדורגל, לא מעבר לזה".