הליגה שלנו קיבלה ראש חץ בראשות עירוני קריית שמונה, הפועל באר שבע ומכבי תל אביב. מהמקום רביעי ומטה הפערים ביכולת קטנים, אין יציבות וכמעט אין פער נקודות בין האמצע לתחתית. גם אמש הפועל תל אביב הפסידה את המקום הרביעי לאשדוד שהייתה רק לפני שלושה משחקים מעל הקו האדום. נדנדה.
המחזור הזה הבליט כמה דברים:
1. הפועל ת"א הולכת לאיבוד. קצב המשחק שלה איטי, אין תנועה לעומק בלי כדור וההגנה לא ראויה. איקנדה התעורר יום אחד וגילה שהוא בלם - עוד כמה טעויות הוא יעשה עד שגם דומב ישלים עם זה? משה אוחיון ושי אבוטבול דורכים אחד על השני באמצע. גוזלן, היחיד שרץ לעומק, לא יכול לשחק חלוץ לבד כי הוא לא פיבוט. הפועל רוצה להניע כדור ומפסידה בכדורגל. ורמוט נראה אבוד - כושר רע או יאוש, זו שאלה טובה. האדומים חייבים להחליף סגנון משחק. זה לא מתאים להם.
2. אשדוד משתפרת. ניר קלינגר בחודש נהדר והוא מעז פעמיים. הוא נותן סוף סוף לילדים לשחק, לא רק בסיסמאות ובראיונות, אלא באמת לשחק יחד. שנית, הוא קצת השתחרר מהצורך לשחק הגנתי כשהוא מוביל או תחת לחץ. חילופים התקפיים ולא רק כדי לשמור על הקיים. בשורה התחתונה, אשדוד שווה פלייאוף עליון וסוף סוף משחקת ככה.